התחקיר של רונן ברגמן ויובל רובוביץ על ההונאה של אשרף מרואן לקראת אוקטובר 1973 מזמין תחקיר נוסף, שבוא יבוא, על ההונאה לקראת אוקטובר 2023. שני אירועים אסוניים מכוננים בתולדות מדינת ישראל, ומהם עולה השאלה אם אין הם – ביחד, ולחוד – סימפטום לתהליכים עמוקים וארוכים.
פעמיים תוך 50 שנה זועזע עד היסוד הבניין המופלא והיחיד במינו שנבנה כאן, מחידוש ההתיישבות היהודית-ציונית בארץ ישראל, דרך הקמת המדינה ב-1948 ועד ימינו אנו. ההיסטוריה איננה חוזרת על עצמה בהכרח, אבל אפשר לזהות דמיון מסוים, גם אם לא זהות, במאפייני שני האירועים, ולכן יש ערך לתחקיר שפירסמו ברגמן ורובוביץ ויהיה ערך לתחקור ממלכתי ציבורי יסודי בעניין אוקטובר 2023.
תרבות התחקור לא נפוצה במדינת ישראל, אפילו לא בצה"ל (פרט לאיים של מצוינות כמו חיל האוויר, היחידות המיוחדות והשב"כ), וקהילת המודיעין נמנעה בכוונת מכוון מלתחקר ביסודיות ובפתיחות את אירועי 1973. הדרג המדיני הרחיק עצמו מאירועים שהובילו למלחמה בשש השנים שחלפו בין מלחמת ששת הימים ב-1967 למלחמת יום הכיפורים ב-1973, ופוליטיקה צינית הגבילה את עבודתה של ועדת אגרנט. ההיסטוריה איננה מתפקדת כאן כישות עצמאית שופטת, ומי שעושים זאת הם היסטוריונים בעלי דעות, השקפות ואולי גם אינטרסים שאינם נחלת הכלל. אך את ההיסטוריה יש ללמוד בגלל השאלות שהיא מעוררת, ולא בהכרח בגלל התשובות שהיא מספקת. ראוי, בהתאם, להיזהר מאלו שחושבים שהם יודעים הכל, עד כדי זחיחות ויהירות, ותמיד צודקים – גם בדיעבד. אלו בונים אט-אט צדקנות משיחית אמונית ולא דתית, שהיא בעצם הקונספציה. סכנת הקונספציה נעלמת רק כאשר מבינים שכאשר משתנים הנתונים, יש לשנות גם את הערכתנו.
כשאתה רוצה להיות צודק, אתה חוטא ליושר האינטלקטואלי שמחייב לשאול: מה אם טעיתי? אני מצפה מאנשי מחקר ללמוד את העבר, להבין את ההווה ולהעריך מה אפשר שיהיה בעתיד. איש מודיעין איננו נביא, לא קורא בקפה, ונעדר יכולת תקשור עם כוחות-על. גם אם הוא יודע מטבע הדברים יותר מסביבתו, זה לא מקנה לו קורטוב חוכמה ויכולת להעריך מה צפוי. זו אחריותו הנוספת לשתף את הצד המבצעי והמדיני בהערכותיו וספקותיו ולוודא כי ניתן מענה הולם למקרה שלא צדק בהערכותיו.
חמור מכל הוא מודיעין "אמוני" (לא דתי), הסבור שהאויב מורתע. גם ב-1973 וגם ב-2023 אמונה זו הופרכה והתבררה כדעה ותו לא. זו תפיסת עולם המביאה להסתכלות בעייתית של המציאות המשתנה
חמור מכל הוא מודיעין "אמוני" (לא דתי), הסבור שהאויב מורתע. גם ב-1973 וגם ב-2023 אמונה זו הופרכה והתבררה כדעה ותו לא. זו תפיסת עולם המביאה להסתכלות בעייתית של המציאות המשתנה, ונדרשת זהירות רבתי מה"צודקים", כי התחושה ממכרת – ומי שצדק בעבר יניח שיהיה צודק גם בעתיד. כך, ככל שנרבה "בהצלחות" בהערכה – אנחנו מקדמים את הכישלון.
התחקיר של ברגמן ורובוביץ מציג ראיות לכאורה שלכך שמקור הזהב, "המלאך", שנוי במחלוקת בלשון המעטה ופעל לקדם תוכנית הונאה רבתי וכן למען שירותי מודיעין אחרים. מעטים מאוד, אם בכלל, הם הצדיקים בעולם המרתק והאפל של הפעלת סוכנים ומקורות, אך מה שמקומם הוא לא רק צורת הפעלתו המוצגת בכתבה (ראש המוסד איננו קצין איסוף, ראש אמ"ן איננו חוקר מודיעין וראש שב"כ אינו בהכרח מומחה לתרבות הערבית) אלא ההסתמכות המיסטית על דבריו של מרואן, בעיקר בקרב מקבלי ההחלטות.
האמצעים המיוחדים של אמ"ן, רגישים וחשובים ככל שיהיו, הם רק חלק מהפאזל המודיעיני ומהפסיפס של המחקר. בתקופת כהונתי הבנתי את הערך המכריע לעיתים של אמצעים כאלה, אך ניתוח מחקרי הוא עבודה אפורה, מגוונת ולעיתים גם מייגעת שאיננה יכולה לסמוך יד מוחלטת על אמצעים כאלה.
הערה נוספת נוגעת לממשק המאוד חלקי בין אמ"ן והמטכ"ל בנוגע לתהליכים מדיניים משמעותיים. זכותו של הדרג המדיני שלא לשתף בכל, אך עליו להבין המשמעות והחיסרון בכך. הזכות לטעות שמורה לכולנו, אך בעניין ההליך המדיני בין מצרים וישראל בתיווך ארה"ב, הדרג המדיני ניצל זכות מפוקפקת זו בצורה קיצונית ומזיקה, שמעלה את השאלה אם ישראל חששה מהסדר מדיני יותר מאשר ממלחמה.
ב-1973 הייתה זו טעות חמורה בהערכה, אך ב-7 באוקטובר 2023 זו הייתה רשלנות מקצועית זועקת. היינו עדים לקריסת המערכות המודיעיניות והמבצעיות בצה"ל
ב-1973 הייתה זו טעות חמורה בהערכה, אך ב-7 באוקטובר 2023 זו הייתה רשלנות מקצועית זועקת. היינו עדים לקריסת המערכות המודיעיניות והמבצעיות בצה"ל. סימנים מקדימים לכך ניכרו באירוע המביך של שומר החומות 2021, כאשר חמאס היתל בנו והצליח להבעיר מהומות בערים מעורבות בישראל ולעורר מלחמת דת על המקומות הקדושים. ניסיתי להסב באותם ימים את תשומת ליבם של בכירים מאוד לכך, ואף על פי שהם היו מנומסים בפגישתנו הרגשתי שאני משעמם אותם.
לא מדובר באירוע בודד אלא בתהליך ארוך שבמסגרתו צה"ל – מודיעין ומבצעים – משנה פניו ללא היכר. לאמ"ן יכולות מרשימות מאוד באיסוף מודיעין למבצע, עד כדי ראיית כל עץ באיראן, למשל, אך תוך חשש לחוסר זיהוי היער כולו – הבלבול וחוסר הוודאות הברור בשאלה מי אחראי להתרעה למלחמה בעזה והגדרה אומללה שלפיה סדר העדיפות הוא עליונות מודיעינית ולא התרעה למלחמה, סימבול לאובדן נכסי צאן ברזל. לכן, יש לבחון תהליכים משנת 2017 לפחות בנוגע לגיבוש החזון והתוכנית של סינוואר, ולצד זאת לבחון כיצד התרחשויות דוגמת פרסום "תוכנית ההכרעה" ביהודה ושומרון של בצלאל סמוטריץ' פגעו בחוסנה של ישראל, החיצוני והפנימי. שהרי, בימים ההם, עד 7 באוקטובר ועד בכלל אין מלך בישראל - הנעדרת חזון וראייה עתידיים, מדשדשת במי אפסיים ומרסקת את החברה הישראלית במאבקי פנים.
אלוף (במיל') אורי שגיא כיהן כראש אמ"ן. המאמר מוקדש לחבר טוב מאחד מקיבוצי העוטף שאיבד ארבעה מבני משפחתו ואת ביתו, ושאל: היכן היה הצבא שלך? והמודיעין שלך? והממשלה שלך שהפקירה אותנו?
פורסם לראשונה: 00:00, 03.10.25
