"לפני שבוע כינסתי את הקבינט וקבענו חמישה עקרונות לסיום המלחמה", אמר ראש הממשלה נתניהו למצלמה באולפן הכחלחל באמצע אוגוסט 2025, והרים את ידו והזיז אותה קדימה לכיוון המצלמה פעמיים, כדי להדגיש - חמש אצבעות כמו חמשת העקרונות.
משם הוא המשיך והלך למסך הטלוויזיה שהוא הקיר שמאחוריו במסלול והתייצב במקום המושלם מבחינת המצלמות, מסלול שנראה שתרגל פעמים רבות. זאת הייתה הפעם הרביעית באותו שבוע מאז אותה ישיבת קבינט שנתניהו חזר על הדברים, לא כולל הודעות דוברים, שופרות וכל המערך האדיר המשרת אותו. שלושה ימים קודם, בזווית צילום קצת שונה, הוא אמר ש"הקבינט קיבל החלטה דרמטית להכרעת החמאס". אחרי מרכבות גדעון הראשון, "הקבינט הנחה את צה"ל לעבור לשלב ההכרעה".
נדמה כי נתניהו לא חסך במאמץ כדי לשכנע ולומר שהוא מתכוון ברצינות לכבוש את עזה, וקבע חמישה תנאים, אותם הגדיר כדרישת סף להסכם כולל. בנאום קודם היו שישה, אבל נתניהו ויתר על הטרנספר מרצון. גם כך, מה שנתניהו דרש היה בעצם כניעה מוחלטת של חמאס. גורמי המקצוע הטילו ספק גדול בהיתכנות שמשהו כזה אכן יתרחש. האפשרות השנייה הייתה להתקדם לתוך העיר עזה, על כל המשתמע מכך.
נתניהו ודובריו טוענים כעת כי לא רק שהלחץ הצבאי הוא שהוביל את חמאס להיכנע, ולא רק שהלחץ הזה הופעל רק בזכות נתניהו ונגד רצונו של צה"ל, אלא שהכל - גם התוכנית לכבוש את עזה, היו פרי של תמרון נחשוני, צבאי ומדיני, שנתניהו הגה והוביל (את התמרון המדיני בעזרת הנשיא טראמפ).
אבל אם כל הטוב הזה נכון, ונתניהו יצר את הדרך ואת התוצאה, שהוא רואה בה את "אחד ההישגים העצומים שלנו במלחמת התקומה", איך קרה שארבעה מתוך חמשת התנאים שהוא עצמו קבע לא הושגו? חמאס לא פורק מנשקו, הרצועה לא פורזה, לישראל אין שליטה ביטחונית מלאה בכל הרצועה ואין שום הבטחה כי יוקם "ממשל אזרחי חלופי שאיננו חמאס ואיננו הרשות הפלסטינית"(למעשה, יש רעיון מרכזי עקרוני שהרשות תהיה גם תהיה).
נתניהו במסיבת עיתונאים בחודש שעבר
(צילום: משרד ראש הממשלה)
נתניהו אמר באותו נאום ב-14 באוגוסט כי "חמשת העקרונות הללו יבטיחו את ביטחון ישראל. זה פירוש המילה 'ניצחון'. על זה אנחנו עובדים - וכדאי שכולם יפנימו את זה". לפחות איש אחד כנראה לא ראה את מסיבת העיתונאים, ולא ממש הפנים - הנשיא טראמפ, שיצר הסדר בשלבים, שיתאים ללו”ז פרס הנובל, ומעיף הצידה, לפחות בשלב הזה, את מה שנתניהו קורא לו "ניצחון".
ואם נתניהו קורא לאותם עקרונות הניצחון המוחלט, אז מה ההגדרה שלו למצבנו כשרובם המוחלט לא הושגו?
"מוכרים את ההסכם כהצלחה מוחלטת - הפשרות עמוקות מאוד"
הדברים האלה נכתבים לא כדי לטעון שההסכם לא טוב או שלא צריך לחתום עליו עכשיו. נהפוך הוא - כמו שכתבנו כאן עשרות פעמים מאז 7 באוקטובר, רק החזרת החטופים הביתה תהיה ראשית הצירים להפיכת הדף עבור ישראל והאזור כולו למשהו טוב יותר, אבל יש סיבה מדוע כל כך מתאמצים לשכנע את כולנו ששחור זה לבן ולילה זה יום.
גורם השייך לקהילת המודיעין, אך מתוקף תפקידו נמצא הרבה בלשכות, בקו התפר העדין שבין קהילת המודיעין ומערכת הביטחון לדרג המדיני, אומר שהציבור זכאי לקבל תשובות אמת על שלוש השאלות המרכזיות שנותרו, ושעליהן, כך נראה, נאבק הקמפיין של הממשלה ונתניהו.
הגורם אמר כי "השאלה הראשונה קשורה בעבר: למה כל כך מאוחר? האם צודק נתניהו בטענתו שאי אפשר היה לחתום על ההסכם קודם כי החמאס לא הסכים לתנאים שסוכמו עכשיו? השנייה קשורה בהווה: למה מוכרים את זה כהצלחה מוחלטת כשיש פה גם פשרות עמוקות מאוד, ולמה מסתירים, שוב מסתירים, מהציבור את ההסכמים? השלישית קשורה בעתיד: למה ראש הממשלה, נציגיו הקרובים והשליחים שלו בתקשורת טוענים שהכל הושג, כשבעצם הרבה עוד פתוח ולא הוסכם. הרבה מאוד".
ביום שישי אחר הצהריים עלה לאתר הממשלה באינטרנט מסמך PDF קצר - סיכום החלטת ממשלה שהתקבלה בעקבות משאל טלפוני בין השרים. זהו תיקון להחלטת הממשלה מיממה קודם. ההחלטה בה אישרה הממשלה את ההסכם שהציע-כפה הנשיא טראמפ על הצדדים לסיום המלחמה, עסקת החטופים ושחרור האסירים הפלסטיניים.
ברגע האחרון, ואחרי שהטיוטות הופצו לתקשורת, התווסף סעיף המעניק סמכות מיוחדת לראש הממשלה ולשר הביטחון לבצע שינויים ברשימת האסירים. וכך היה, כאילו שמישהו תכנן את ההתפתחות מראש.
במסמך נכתב כי "ברשימת 250 האסירים והעצורים שמוחזקים במשמורת בתי הסוהר יימחקו האסירים הביטחוניים שמספרם הסידורי הוא... (11 מספרים מתוך הרשימה המקורית), יתווספו האסירים הביטחוניים המפורטים בנספח השמור במזכירות הממשלה".
האם בין השמות האלו נמצאים מחבלים שנתניהו ושריו הצהירו שלא ישוחררו? 20 הטרוריסטים המתועבים ביותר עם הכי הרבה דם על ידיהם? האם ייתכן שההחלטה הזו קשורה לסדרת שיחות הארוכה שהתקיימה עד לשעות השחר של יום שישי בין בכירים במדינות המתווכות ועמיתיהם הישראלים? וזה לא העניין היחיד שמעורר תהיות באשר להסכם עליו חתמה ישראל בשארם א-שייח'.
כל מה שלא רצו בממשלה שהציבור יידע - למשל מפות הנסיגה המדויקות, מנגנון הפיקוח על ההסכמים וביצוע תחקיר מקיף על הגופות שהחמאס טוען שהוא לא מצליח לאתר, עברו לנספח הסודי
כך, למשל, בהסכם שנחתם בשארם, ופורסם לראשונה על ידי גילי כהן בכאן 11, ותוקף והוצלב בידי מקור ישראלי ושני מקורות מהמדינות המתווכות, נאמר בפתיחת הסעיף הראשון כי "הנשיא טראמפ יכריז על סיום המלחמה ברצועת עזה, ועל כך שהצדדים הסכימו ליישם את הצעדים הדרושים לשם כך".
ואם זה עדיין לא ברור למישהו, אז נכתב בתחילת סעיף 2 כי: "המלחמה תסתיים באופן מיידי עם אישור ממשלת ישראל. כל הפעולות הצבאיות, לרבות הפצצות אוויריות וארטילריות ופעולות תקיפה, יופסקו".
לכל אלה אין זכר בהחלטת הממשלה שפורסמה. זהו הבדל עצום במהות ההסכם: המתווה האמריקני מדברת במפורש על סיום המלחמה, בעוד שהחלטת הממשלה ממסגרת את המהלך כולו כ"מתווה לשחרור כל החטופים הישראלים". ההבדלים ניכרים גם בטרמינולוגיה - בין "נסיגה" אל מול "היערכות". "נסיגה" מרמזת על מהלך קבוע, בעוד ש"היערכות" שומרת על גמישות מבצעית ומדגישה את הארעיות של שינוי המיקום.
החלטת הממשלה אומרת כי שחרור האסירים והעברת הגופות יתרחשו רק לאחר קבלת כל החטופים, בניגוד לנוסח האמריקאי שדיבר על מהלך מקביל.
מתוך מה שהיו חייבים להגיד בנוסח ששחררו לציבור, אפשר כבר ללמוד שבעצם ישראל תבצע שתי נסיגות בעזה, הראשונה לפני החזרת החטופים, והשנייה אחרי שיחזרו והכול "על מנת למנוע חיכוך עם האוכלוסייה ברצועת עזה", שזו דרך מעניינת להסביר את הנסיגות הנוספות שצה"ל התחייב עליהן אחרי ויכוח נוקב עם החמאס דרך המתווכות, ויתורים מפליגים שישראל עשתה בתחום.
כל מה שלא רצו בממשלה שהציבור יידע - למשל מפות הנסיגה המדויקות, המנגנון הבינלאומי והרב-מדינתי שיוקם לפקח על מילוי ההסכמים וביצוע תחקיר מקיף על הגופות שהחמאס אומר שהוא לא מצליח לאתר, עברו לנספח הסודי. והציבור, והעיקרון שהיה פעם חשוב על זכותו לדעת, מסולקים הצידה כדי ליצור את ההתאמה הכפויה בין התנהגות נתניהו בשנתיים האחרונות ומה שהוא הסכים לו כעת.
נתניהו משוויץ ש"השבנו" או "החזרנו הביתה" את החטופים, אבל שוכח לציין שבגלל מריחת הזמן 42 חטופים שהגיעו לעזה בחיים, חזרו ויחזרו, אם יחזרו, בארונות. 42 גברים, נשים וילדים שנרצחו בידי חמאס, או נהרגו בגלל טעות של צה"ל, או מתו בגלל התנאים הקשים. חמאס אשם במות כולם. אבל ממשלת ישראל והעומד בראשה אחראים לסיכול המאמצים להשיב את החטופים הביתה הרבה קודם, כשחלק מהשרים פועלים בגלוי ומהמקפצה, כדי למנוע זאת.
אחרי שנתניהו הציב את כל התנאים, וחמאס לא נכנע או התחייב אליהם, נותרות שתי אפשרויות: או שנתניהו שם פס על העניינים שהוא טען שחשובים לביטחון המדינה, או שהם לא היו כאלה, והוא העלה אותם רק כדי לוודא שהמלחמה נמשכת
הדרך היחידה להסביר מעבר מפנטזיות על ניצחון מוחלט שלא הגיע וגם לעולם לא יגיע, לוויתור כמעט מוחלט אל מול המציאות, היא להרים קמפיין מהיר ועוצמתי שמטרתו לשכנע את הציבור בישראל שבעצם החמאס נכנע, קיבל את כל דרישות נתניהו, והוא וטראמפ הינדסו את כולם.
לפי נתניהו ביום שישי, רק במגה-דיל שנתניהו הפיק, זה שחמאס הסכים לו "לאחר שתוכנית טראמפ, שעליה הסכמתי עם הנשיא בוושינגטון, בודדה אותו בינלאומית באופן חסר תקדים", רק אז ורק שם "חמאס יפורק מנשקו, ועזה תפורז".
כל אלה תוצאות רצויות. הבעיה היחידה היא שהחמאס לא הסכים להן, לא בהסכם באנגלית, עליו חתומות ישראל, ארצות-הברית והמדינות המתווכות, ולא על העותק שלו בערבית שעליו חתם מנהיג החמאס חליל אל-חיה. האמת היא שאין שום התחייבות כזו, כמו שאין שום התחייבות על יציאת ההנהגה לחו"ל, או פירוק הארגון, או איסוף הנשק שלו, או פירוז הרצועה או המשך שליטה ביטחונית ישראלית בכל השטח. אין בהסכם שנחתם אפילו את ההסכמה של חמאס, שכבר ניתנה בפומבי לפני יותר משנה, שתוקם בעזה ועדה של טכנוקרטים שינהלו את הרצועה והוא, החמאס, לא דורש נציגות בה.
כי אחרי שנתניהו הציב את כל התנאים שחמאס לא נכנע להם ולא התחייב לקיים, נותרות שתי אפשרויות בלבד, אחת גרועה מהשנייה: או שנתניהו שם פס על עניינים שהוא עצמו חזר ואמר שהם חיוניים לביטחון המדינה, או שהם לא היו, והוא העלה אותם, כעשן הרעיל המיתמר מהמכונה, רק כדי לוודא שאין הסכם והמלחמה נמשכת.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.10.25
