השבוע, ביום שני, נפתחו שוב שערי כלא קציעות ושיירה ארוכה של משאיות עמוסות באסירים ביטחוניים יצאה לדרכה לעבר מעבר כרם שלום, כחלק מעסקת שחרור החטופים. צוות ynet ו"ידיעות אחרונות" ליווה - מהעסקה הראשונה עד האחרונה - את תהליך השחרור, וראה מקרוב את המבצע המורכב שניהל שירות בתי הסוהר, שאנשיו נאלצו בכאב לשחרר את המרצחים שעל כליאתם היו אמונים עד כה.
"זו תחושה לא פשוטה לראות אותם הולכים", הודה גונדר-משנה א', ראש תחום איסוף מודיעין בשב"ס. "אתה יודע בדיוק מה הם עשו, מה הם חושבים ומה עוד עלול לקרות. כל שחרור של אסיר ביטחוני שלא סיים לרַצות את עונשו הוא כואב. מאחורי כל אחד מהם יש נרצחים, משפחות ודם שלא התייבש. אתה גם יודע שהאידיאולוגיה הזאת לא חולפת – הם נשארים עם האידיאולוגיה ההרסנית, והמשימה שלהם לא הסתיימה".
1968 אסירים ביטחוניים שוחררו בעסקה הנוכחית. הם נאספו מארבעה בתי כלא ברחבי הארץ. אלה מהם שיועדו להשתחרר לעזה או לחו"ל הועברו למתקן קציעות, שם תושאלו בידי מערכת הביטחון, זהותם אומתה באמצעים פורנזיים, והם עברו גם בדיקות רפואיות ותיעוד של מצבם, בכדי להזים טענות עתידיות להתעללות. כמה שעות לפני השחרור, תחת השגחת נציגי הצלב האדום שאימתו את זהותם מול הרשימות, העבירו אותם לוחמי יחידת נחשון של שב"ס - כשהם אזוקים בידיהם וברגליהם - אל האוטובוסים שהסיעו אותם למעבר כרם שלום.
על אף התסכול שמלווה את שחרור המחבלים, גונדר-משנה א' מציין כנקודת אור את הקשחת המדיניות שהוביל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: "המחבלים האלה לא יצאו מאותו מקום שהם נכנסו אליו. הם חוו מערכת כליאה עם חוקים, ריבונות ומשילות. הם הבינו שלפעילות טרור יש מחיר. בשחרור הספציפי הזה, המחבלים האלה הולכים לספר סיפור אחר מכל מה שמחבל נהג לספר בעידן טרום המשילות. הסיפור הזה אומר שבתי הסוהר בישראל הם לא בתי סוהר שהשהות בהם נעימה. יש כללים, חוקים ומשילות, וזה משהו שהם לא הורגלו אליו בעשרות השנים הקודמות".
לדברי גנ"מ א', השינוי הורגש גם בשיחות שהתקיימו עם האסירים טרם שחרורם: "אין כבר את כל אותם יהירות וביטחון עצמי מופרז שאפיינו אותם לאורך השנים האחרונות. זו שיחה שלמסתכל מהצד ברור מי הריבון ומי האסיר. שמעתי מהם אמירות שלפיהן הם לא יחזרו לכאן בשום מחיר. החשש לחיות יום נוסף בבית הסוהר זה משהו שקיבל הרבה ביטוי בשיחות האלה".
זיהיתם שחלק מהם מכווין טרור?
"יש לא מעט אסירים שמאוד שואפים לבצע פעולות טרור, וזו אחת הסיבות שראש האגף וגורמים נוספים התעקשו להיות גורם שישפיע על רשימת האסירים ששוחררו, מאחר שאנחנו מכירים אותם טוב, את התוכניות שלהם והיה חשוב לנו להשפיע על מנת לוודא שאת המסוכנים ביותר, כמה שניתן – לא נשחרר. על אף שהיו אסירים מאוד מסוכנים שהשתחררו בעסקה הזו, אפשר לומר שמבחינת פוטנציאל הנזק בפעימה האחרונה - אלה שיכולים להשתלב בהנהגה האסטרטגית ולהיות סינוואר הבא לא שוחררו, בתקווה שגם לא ישתחררו לעולם. לדעתי המנהיגים המשמעותיים הבאים של חמאס, עדיין נמצאים בבתי הסוהר".
גנ"מ א' זוכר לא מעט שיחות שניהל עם מחבלים. "אחת השיחות שאני זוכר הייתה לפני 7 באוקטובר", סיפר. "דיברתי עם מחבל עזתי בקציעות, ועניין אותי מה גרם לו להיות מחבל, כי הכרתי את הרקע שלו: אבא שלו היה דמות מאוד עשירה ומלומדת. זה היה מחבל שהיו לו את כל התנאים בעזה להיות משהו אחר, והוא בחר לעשות פיגוע נגד ישראלים. הוא לא הגיע ממקום של חוסר, אלא ממקום שכל העתיד לפניו והוא בחר לבצע פיגוע. הבנתי שלא משנה כמה טוב יהיה להם, כמה המצב הכלכלי יהיה טוב, כמה אפשרויות פתוחות, האידאולוגיה והשנאה למדינת ישראל מובילה אותם. האידאולוגיה החמאסית זה לא משהו שאפשר לצנן אותה עם הטבות כלכליות".
כמה מהם יחזרו לטרור?
"אני חושב שאסירים שחוו את תנאי המאסר כעת, יחשבו פעמיים. האידיאולוגיה תישאר, אבל הרצון האקטיבי לבוא ולבצע משהו יהיה אחר. המחבלים הבינו ששב"ס עבר שינוי, שיש משילות כליאתית ואופן התייחסות אחר, ושהם מגיעים למקום אחר ממה שהיה. זה נותן תקווה שהם לא ימהרו לחזור לטרור. המדיניות הנוכחית של נציב שב"ס, קובי יעקובי, היא מדיניות חכמה שמביאה אפקטיביות ביטחונית ומודיעינית שפוגעת בארגוני הטרור. מאותם אסירים ביטחוניים אנחנו מגיעים להישגים, ונשאיר את הדברים באופן הזה".
גנ"מ א' מכחיש בתוקף את טענות סביבתו של רב-המחבלים מרואן ברגותי, שלפיהן סוהרים התעללו בו. "לא היה ולא נברא", אמר. "אנחנו פועלים לפי חוק. אני צופה שדיווחים כאלו ילכו ויתרבו מתוך הניסיון להשחיר את שם שב"ס ולייצר השוואה מזויפת מול החטופים. אני חושב שזה ניסיון לעורר את החוץ. העובדה שכל כך הרבה ארכי-טרוריסטים לא שוחררו, זה בעיניי משהו שמוביל את המחשבה שלהם לנקודת שבר, ואחד הביטויים שלה יהיה לפעול מולנו בכל רובד שהם יוכלו לבצע וגם ברובד התקשורתי".
בסופו של דבר, לפי מה אתם ממליצים מי ישוחרר?
"חשוב להבין מי האיש, מה צורת המחשבה שלו, מה מניע אותו, איזה קשרים יש לו. מסתכלים על אילו פעולות הוא ביצע, מה הנועזות שלו, מה היכולת שלו לרתום אחרים, ואיך הוא נתפס בעיני הדור החדש. יש הרבה מאוד מרכיבים שמשקללים יחד, וקובעים את רמת הסיכון. רוצחי משפחת פוגל, בהתייחסות שלי, הם מחבלי נוחבה. להיכנס ולטבוח במשפחה זה בדיוק כמו 7 באוקטובר. לשחרר את הרוצחים האלו זה בדיוק כמו לשחרר מחבלי נוחבה. צריך להסתכל לא רק על מספר המשוחררים, אלא על מי נמצא שם. אני יכול להרכיב רשימה של 100 מחבלים, שהנזק בשחרורם יותר גדול משחרור של 3,000 מחבלים אחרים".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.10.25
