השנה האחרונה הייתה הקשה ביותר בחייהם של הודא דקסה וילדיה. לפני שנה בדיוק, ב-20 באוקטובר 2024, חרב עולמם ביום אחד. הבעל והאבא, אלוף-משנה אחסאן דקסה, מפקד חטיבת השריון 401, נפל בפעולה מבצעית ברצועת עזה, לאחר שמטען רב-עוצמה התפוצץ בעמדה שבה שהה בג'באליה. הפיצוץ גבה את חייו במקום בעודו מגן בגופו על חבריו לקו – ובכך הציל את חייהם.
מאז אותו יום נדמה להודא כי הזמן עצר מלכת. הבית שאיבד את דמות האב, הבעל והקצין – התהפך כולו. שלושת הילדים, יסמין בת ה-5, ריף בן ה-10 ועומרי בן ה-15, מתמודדים מדי יום עם החלל שנפער בחייהם, עם השאלות הקשות ועם געגוע אינסופי. הודא, שנותרה לבדה לגדל אותם, מתארת מסע של כאב ושיקום, מסע שבו הכוחות צומחים מתוך השבר, והאהבה לאחסאן ממשיכה להיות נר לרגליה.
3 צפייה בגלריה
"אב מסור, אדם פשוט וצנוע". אחסאן דקסה עם רעייתו הודא ושלושת ילדיהם
(צילום: באדיבות המשפחה)
"אני יכולה להגיד היום שהחיים שלי נחלקו לשניים – לפני נפילתו של אחסאן, ואחריה", היא משתפת. "אי-אפשר להישאר אותו אדם. זה תהליך לא סימטרי, לא ליניארי. יש ימים שאני קמה חזקה, ויש ימים שאני מתמוטטת. אבל למדתי שזה התהליך, למדתי לא להתנגד לו. אחרי הירידות מגיעות עליות, והילדים נותנים לי הרבה כוח. הם צריכים אותי, ואני גם זקוקה להם. אנחנו מחזיקים אחד את השני".
לצד הכאב היומיומי, הודא זוכרת היטב את שגרת החיים לצד בעלה. "אחסאן נעדר מהבית הרבה", היא מספרת. "הייתי מתמודדת עם גידול הילדים כמעט לבד, אבל הוא היה המשענת שלי. גם אם הגיע רק פעם בשבוע - זה היה נותן לי כוחות. היום זה כבר לא קיים. סופי השבוע, שהיו מתמלאים בחום, בצחוק ובאנרגיות – נראים פתאום כמו עוד יום רגיל, חסרי צבע".
הדמות של אחסאן בבית לא הייתה רק זו של קצין בכיר. הוא היה אב מסור, אדם פשוט וצנוע, כזה שלא הרבה לשתף בפרטי עבודתו הצבאית. רק אחרי שנפל החלה המשפחה לשמוע אינספור סיפורים על גבורתו - חלקם לא ידעה כלל.
דרכו הצבאית של אל"ם דקסה החלה בגיל צעיר. במלחמת לבנון השנייה, כמפקד פלוגה בגדוד 75 של חטיבה 7, הצטיין בלחימה ובחילוץ נפגעים תחת אש. בקרב בעייתא א-שעב, כאשר כוח צנחנים נפגע מירי אויב, נכנס לבדו עם הטנק שלו אל תוך הכפר, פגע במקור האש ופינה את הלוחמים הפצועים. על תפקודו קיבל צל״ש אלוף ממפקד פיקוד הצפון. בשנים הבאות מילא שורה של תפקידי פיקוד בכירים: קצין המבצעים של פיקוד הצפון, מפקד עוצבת הגולן, ולבסוף מפקד חטיבה 401.
מלבד ההתמודדות עם האובדן האישי, השנה האחרונה הוסיפה עוד שכבת כאב. אירועי הטבח הקשה בא-סווידא שבסוריה, בהם נטבחו בני העדה הדרוזית על רקע דתי, נגעו בהודא בעוצמה בלתי רגילה.
"כאב כפול", היא אומרת. "אחרי 7 באוקטובר חיינו כאן את השבר הגדול, ופתאום הבנתי שהאנשים שלנו עוברים משהו דומה – בסדר גודל עצום. רק אחרי שאיבדתי את אחסאן הבנתי באמת את גודל כאבם של אחרים. פגשתי את הכאב שלהם בלב פתוח – כאם, כבת זוג, כאחות. זה נגע בי עמוק".
במקום להישבר, הודא החליטה לפעול. היא הצטרפה לקמפיין של גיוס תרומות וציוד רפואי עבור הנפגעים והמשפחות השכולות בא-סווידא. "אחרי מה שעברנו, לא יכולתי להישאר אדישה. הבנתי שאם יש לי קול – אני חייבת להשתמש בו. אני רוצה להמשיך את דרכו של אחסאן גם בזה. לעמוד לצד האנשים שלנו, לדאוג להם, להילחם עבורם".
למרות האובדן, הודא מתעקשת להחזיק בזיכרון חי. "זה לא רק מה שהיה, זה גם מה שנשאר איתנו", היא אומרת. "אחסאן עדיין חלק מאיתנו - בדמותו, בדרכו, בערכים שלו. אני רואה אותו בילדים, בשיחות שלנו, בהחלטות שאני מקבלת. הוא מלווה אותנו כל הזמן".
היא מספרת כי גילתה בעצמה עוצמות שלא ידעה שקיימות בה. "משהו בי נולד מחדש אחרי שאחסאן נפל", היא מתוודה. "זה תהליך כואב, אבל גם כזה שמלמד אותך כמה כוח יש בך. זה מה שאני מנסה להנחיל גם לילדים - שגם מתוך השבר הכי גדול אפשר לגלות חיים חדשים".
כעת, שנה אחרי נפילתו, הודא וילדיה לומדים לחיות לצד הזיכרון. הם יודעים שהחסר לא יתמלא לעולם, אך בוחרים להמשיך קדימה - לא לשכוח, אלא להפוך את הכאב למנוע. "הילדים הם המורה הכי גדול שלי", אומרת הודא. "יש להם יכולת מופלאה להתנתק לפעמים מהכאב ולחיות את הרגע. מהם אני לומדת שגם בחושך יש אור".
אל״ם אחסאן דקסה נזכר היום לא רק כקצין מצטיין, אלא כדמות של השראה: אדם צנוע, אמיתי, שראה את טובת הכלל לפני עצמו ושילם בחייו על מסירותו לחבריו ולמדינתו. "אני הכרתי אותו מקרוב", אומרת הודא. "הוא היה דמות - בזכות. לא בזכות הדרגות, לא בזכות התפקידים - אלא בזכות מי שהוא היה כאדם".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.10.25
