ההערכה המובילה בצה"ל היא שתקריות כמו אלה שאירעו ברפיח אתמול (ראשון) יתרחשו גם בחודשים הקרובים, במובלעות הגדולות שבאחיזה צה"לית ברחבי הרצועה, בין גדר המערכת שבגבול "הישן", לקו הנסיגה הפנימי יותר – הקו הצהוב. מדובר בעשרות קילומטרים רבועים שרובם שוטחו בחודשים האחרונים ממבנים, אך עדיין יש תחתיהם מנהרות עם מחבלים שמסתתרים בתוכן.
תיעוד מתקיפת תשתיות טרור של חמאס, אתמול
(צילום: דובר צה"ל)
כשצה"ל מגיע לסרוק מנהרות אלו ולהשלים הריסתן במסגרת הסכם הפסקת האש, המחבלים שלכודים בהן נלחמים על חייהם, כפי שקרה כבר ביום שישי, בשתי תקריות דומות בחאן יונס וברפיח, שנדחקו לשולי סדר היום התקשורתי בצל השבת חללים חטופים והעובדה שהסתיימו ללא נפגעים לצה"ל.
שני האירועים ביום שישי נחשבים כביכול להפרה המשמעותית הראשונה של הפסקת האש. תגובה מהירה של הכוחות מנעה בשני מקרים אלו נפגעים בקרב החיילים, המחבלים חוסלו או ברחו וחלקם אף הספיק לירות לעבר הלוחמים, אך למפקדים בשטח היה ברור עוד מהשעות הראשונות של הפסקת האש, שהיא לא תידום באמת. בכל יום בעשרת הימים האחרונים צה"ל מבצע ירי הרחקה לעבר פלסטינים, בזמן שהוא בונה את מוצביו החדשים בקו הצהוב.
שביל האבנים הצהובות
מדובר בניסיונות ראשונים לשרטט קו הפרדה וירטואלי בינות להריסות, גבולות גזרה שקופים שעדיין לא ברורים לשני הצדדים. לא בכדי הורה שר הביטחון ישראל כ"ץ להניח אבני גבול צהובות על הקו הצהוב, שבינתיים מופיע רק על המפות שלא הוצגו לציבור, ובפועל משאיר בשליטת צה"ל פחות ממחצית מהשטח העזתי, בניגוד להצהרות אחרות. אבני הגבול הללו מיועדות לסימוני גבול בינלאומיים, כפי שיש בקו הכחול או בקו התכלת בגבולות עם לבנון וסוריה בהתאמה.
אם המשא ומתן על שלב ב', הכולל והסופי של העסקה להסדרה ארוכת טווח ולשליטה חלופית ברצועת עזה, יעלה על שרטון בחודשים הקרובים, לא מן הנמנע שאבני גבול צהובות אלו תהפוכנה בן לילה לגדר גבול - תחילה טיפשה ובהמשך גבוהה ומשוכללת כמכשול של ממש - שתכווץ את רצועת עזה, תגדיל את הנגב המערבי ותהווה כר אפשרי להקמת יישובים ישראליים במרחבים אלו, מרכס ניסנית לשעבר שבצפון ועד לפאתי מה שהיה גוש קטיף בדרום.
שני נתחים אלו נמצאים כעת ב"צד הישראלי" של הקו הצהוב. בהיבט זה ייתכן שזו הסיבה שעל אף עסקת מאות המחבלים-רוצחים ששוחררו תמורת החטופים, השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר עדיין בממשלה.
תרחיש שבו חמאס באמת מוותר על שאריות הנשק ההתקפי שלו, כמה עשרות רקטות, טילי RPG, ומטענים כבדים, עדיין נראה רחוק. לכלי נשק אלו הצטבר בשבוע שעבר ארסנל נוסף, מאמצעי הלחימה השונים שישראל סיפקה לחמולות הפלסטיניות ברצועת עזה, תמורת שיתוף פעולה נגד חמאס.
בארגון הטרור משקמים גם יכולות התקפיות מול העמדות של צה"ל, חלקן, כמו בחאן יונס, מעבר לקו רכס ה-70. צה"ל נערך לתרחישים השונים ועשרות כלי הנדסה מקימים כעת סוללות אדמה גבוהות יותר סביב מוצבים אלו; והחיילים פורסים מסביב פירמידות של תלתליות ואמצעי תצפית מקומיים להגנה על המוצבים. סביב מוצבים אלו יש עוד מנהרות טרור שטרם התגלו, פירים שיכולים לשמש מחבלים, תנועות חשודות על בסיס כמעט יומי וניסיונות קבועים של חמאס להזדנב ולמלכד צירים בסביבת הקו הצהוב, שבינתיים נראה יותר אפור מאשר שחור או לבן.
מילאו את בנק המטרות
נכון לעכשיו ההערכה הרווחת במערכת הביטחון היא שכל יום שחולף מבלי שהלחימה הקרקעית מתחדשת והפסקת האש אינה מתרסקת, כך מתרחק הסיכוי שהמלחמה תחודש.
על אף זאת, בפיקוד הדרום ובאמ"ן, יחד עם שב"כ, מילאו מחדש בשבועות האחרונים את בנק המטרות ברצועת עזה, בעוד מאות יעדים שמטוסי חיל האוויר לא תקפו עקב בלימת מבצע מרכבות גדעון ב' ונסיגת הכוחות. אם לא תהיה פריצת דרך במו"מ לשלב הגדול בעסקה, צה"ל נערך לתרחיש סביר של תקיפות אוויריות של יעדים אלו, בצורה מדורגת ובהתאם לחומרת תוצאות תקריות כמו זו שאירעה אתמול ברפיח.
אם תתרחש הפרה חמורה יותר של הפסקת האש, ולא אירוע של מחבלים לכודים ומנותקי קשר כפי שככל הנראה קרה אתמול מול צוות הקרב של חטיבת הנח"ל, צה"ל נערך גם למבצעים קרקעיים מוגבלים מעבר לקו הצהוב, כדי לאותת לחמאס על עוצמת תגובה גדולה יותר. מבצע שכזה, בהיקף חטיבתי או אוגדתי מצומצם, יכול להימשך ימים אחדים בעומק השטח העזתי, בדומה ל"גשמי קיץ" שהיה נגד חמאס כאשר היה ארגון טרור קטן ומוחלש יותר, ולפני שתפס את השלטון ברצועה, סביב 2006. אלא שאז לא הייתה לחמאס את רשת המנהרות הענקית שקילומטרים רבים ממנה עדיין לא אותרו והושמדו על ידי צה"ל.
הבעיה היא שתקיפות תגובה כאלה של צה"ל יחייבו אישור, או לפחות הסכמה עקרונית, מנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. טראמפ בינתיים מפגין את אותה נחישות לשלוט על מה קורה בשני צידי הקו הצהוב, בצל ההתחייבות שלו למתווכות קטאר, טורקיה ומצרים.
חמאס מצידו פורס כבר את ההגנה הטבעית החזקה ביותר שיש לו על הבסיסים התת-קרקעיים הגדולים שנותרו לו, בעיקר בעיר עזה ובמערב חאן יונס - בדמות האוכלוסייה שהולכת וחוזרת לצפון רצועת עזה. בתוך פחות משבוע של הפסקת אש, ובאישור ישראל, כרבע מיליון פלסטינים שבו בימים האחרונים לעיר עזה, בנוסף לכ-200 אלף שהיו בה בסוף מרכבות גדעון ב'.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.10.25
