ראש הממשלה בנימין נתניהו נתן בחקירתו הנגדית את השואו הצפוי ונראה היה כשולט במצב. אבל אחרי שמנקים את בדיחות הבאגס-באני, לא בטוח עד כמה הוצג באור חיובי. שיעור טובות ההנאה, גם לשיטת הסנגורים, בעייתי, וספק אם הוא הצליח להיחלץ מכל הפעולות בניגוד עניינים עבור ארנון מילצ'ן. עבודתם של סנגוריו ניכרה היטב, אך האם הם הצליחו לעורר את הספק? ככל שנתניהו לא ישיג לעצמו חנינה - השופטים יכריעו.
תיק 1000, ששלב החקירה הנגדית בו יסתיים היום (שני), הוא תנועת מלקחיים של שני תיקי הפרת אמונים שונים. הראשון והמוכר יותר הוא קבלת טובות ההנאה מהמיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר - בעיקר סיגרים ושמפניות. השני הוא פעולות בניגוד עניינים שביצע נתניהו כראש ממשלה עבור חברו מילצ'ן - סיוע בחידוש ויזה אמריקנית; הפעלת מנכ"ל משרד התקשורת דאז שלמה פילבר סביב מיזוג קשת ורשת; והארכת פטור המס הניתן לתושבים חוזרים.
זהו מלכוד, שכן אם נתניהו קיבל את טובות ההנאה מחבר, אסור היה לו לבצע פעולות שלטוניות עבורו. לכן טען: "קיבלתי מחבר ובכמות קטנה, ולא ביצעתי פעולות בתפקידי כראש ממשלה".
בפסקי הדין שבס וטלנסקי קבע בית המשפט העליון בכל הנוגע למתנות לאיש ציבור כי יש לבחון אם נחצה הרף הפלילי והמתנות עולות כדי עבירת הפרת אמונים - לפי טיב הקִּרבה בין המקבל והנותן; לפי גודל המתנה; וגם אם מדובר במתנה חד-פעמית או שמא בנתינה שיטתית. בית המשפט אף נקב בסכום וכתב: "עשרות אלפי שקלים אינם עניין של מה בכך, אין הם 'זוטי דברים' – אף לא בקירוב". אלה הדברים שיש לבחון לגבי נתניהו ומילצ'ן: קרבה, שיטתיות, וגודל המתנה.
לא מעט שעות בחקירה הנגדית לנתניהו הושקעו על-ידי הפרקליטות בניתוץ טענת החברות בינו לבין מילצ'ן. קשה להעריך ולנבא אם נתניהו בעדותו הצליח לשכנע בחברותו העמוקה עם מילצ'ן, ואף ייתכן שהצליח. עם פאקר, לעומת זאת, נתניהו לא ידע להשיב לשאלות בסיסיות על חברו הקרוב כמו משלח ידו ועוד - "זה לא עניין אותי", הסביר לשופטים.
אם נחזור אל המתנות, השופטים יצטרכו לבחון את שוויין ואת מימד השיטתיות. אז כמה שמפניות וסיגרים קיבל נתניהו? תלוי כיצד מחשבים, ויש על כך ויכוח בין התביעה להגנה. נתמקד בסיגרים - לפי הפרקליטות נוכח העדויות כי רוב הסיגרים נקנו לנתניהו, יש לאמוד כמה נקנו וכך לקבוע סכום. לפי ההגנה יש להעריך כמה מסירות קופסאות נעשו לנתניהו - בשליחויות נהגים או במפגשים - וכך לקבוע.
שאלת התלות של נתניהו
לפי ההגנה, היו כשש מסירות בשנה בשליחויות נהג ובמפגשים. לפי הפרקליטות היו כ-10 בשנה, מה גם שלפי העדויות נתניהו ומשפחתו היו מגיעים לבתי המיליארדרים ולוקחים בעצמם.
בנוגע לכמות קופסאות הסיגרים בכל מסירה העיד נתניהו: "בדרך כלל היה מביא, היו מקרים שלא". במשטרה אישר כי בכל פעם קופסה אחת "ואפילו יותר". גם עדים אחרים דיברו על שתי קופסאות במסירה. בעדות בבית המשפט נתניהו הפחית מכך.
כל קופסת סיגרים עולה כ-2,500 שקלים. לפיכך, בחישוב בשיטת ההגנה של שש מסירות בשנה, כשבכל מסירה שתי קופסאות, מגיע הסכום לכ-30 אלף שקלים בשנה. בחמש שנים - 150 אלף. בהגנה מעריכים שהסכום נמוך יותר, כיוון שייתכן שלא בכל מסירה ניתנו סיגרים, כך שלחישובם מדובר על כארבע קופסאות לשנה, כלומר כ-10,000 שקלים בשנה. בחמש שנים – 50 אלף.
לו יתגשם חלומו של נתניהו ובדרך נס כל טענות הפרקליטות לגבי שיעור הסיגרים בתיק 1000 יידחו לגמרי, שיעור הסיגרים יגיע לבין 10–30 אלף שקלים, בשיטתיות כל שנה. שוב - לשיטת ההגנה, ולא כולל את שיעור השמפניות. זה נמוך מהנקוב בכתב האישום, אך האם הסכום צולח את פסיקת העליון? לא בטוח.
הפגנה מחוץ לדיון בתיקי האלפים בתל אביב, השבוע
(צילום: שילה פריד)
גם בלי לדעת את הסכום המדויק יוצא שרוב הסיגרים שעישן נתניהו ניקנו לו, ובסכום של עשרות אלפי שקלים בשנה, כך שעולה הרושם שנתניהו יצר במיליארדרים תלות לסיפוק תחביבו היקר. אם נתניהו חדל לעשן סיגרים לאחר שפרצה חקירת תיק 1000 כי חדלה אספקתם, זו עדות לתלות. אילו המשיך לקנות בעצמו סיגרים כך שלא הייתה לו תלות, יכולה הייתה ההגנה להגיש קבלות ולהוכיח זאת, אפילו לקנות סיגרים רק לצורך טענת ההגנה. זה לא קרה.
גם הפרקליטות יכולה הייתה לשפר עמדות. התובע, יונתן תדמור, הציג לנתניהו שלפי הנהלת החשבונות של מילצ'ן מרגע שנתניהו נבחר לראשות הממשלה זינקו הוצאות מילצ'ן על סיגרים מ- 19,312 שקלים בשבע שנים, ל-261,155 שקלים, כאשר לפי עדותו של מילצ'ן ושל העוזרת האישית שלו הדס קליין - רובם לנתניהו. זה מעיד שטובות ההנאה ניתנו בזיקה לתפקידו. אלא שקורלציה אינה סיבתיות. לפרקליטות הייתה הזדמנות להציג בפני מילצ'ן את הנתון ולחלץ ממנו את הסיבה לזינוק. זה לא קרה.
החלק השני של תיק 1000 עוסק בפעולות שביצע נתניהו עבור חברו מילצ'ן, כאשר מילצ'ן אינו רק חבר, אלא מספק טובות הנאה באופן שיטתי. לפי העליון, כדי שניגוד עניינים יעלה לרף הפלילי נדרש "פן מחמיר" שהוא "פגיעה בציבור", לא פגיעה ממשית, אלא פגיעה ברושם שהפעולות השלטוניות נעשו בצורה עניינית ותקינה.
במקרה נשלח המנכ"ל?
נתמקד בפעולה אחת: מילצ'ן קיבל הצעה מאודי אנג'ל להיכנס לחברת התקשורת "רשת". לשיטתו של מילצ'ן זו עסקה כדאית לו כלכלית רק אם המדינה תתיר לו למזג את "רשת" עם חברת "קשת" המתחרה. מילצ'ן פנה לנתניהו, שהיה אז גם שר התקשורת, וזה שלח את מנכ"ל המשרד שלמה פילבר לביתו הפרטי של מילצ'ן לייעץ לו. פילבר ביצע פעולות נוספות של בדיקת הנושא, לעדותו עידכן את נתניהו - נתניהו הכחיש - ולבסוף גם סיפק למילצ'ן תשובה לגבי עמדת המדינה.
כיוון שהחברות בינו לבין מילצ'ן ואספקת טובות ההנאה ממילצ'ן הן עובדה מוגמרת, סיפק נתניהו בעדותו טענות הגנה אחרות. הראשונה: "בסך הכל ניסיתי לעזור לשני אנשים בשוק הפרטי, שחשבו איך אפשר לגוון את אחד מערוצי התקשורת החשובים". זו טענה בעייתית. לא רק שלא מדובר בסתם "איש עסקים" אלא בחבר שמספק טובות הנאה, אלא שגם - כפי שהטיח תדמור באולם - אנג'ל ומילצ'ן לא גיוונו את כלי התקשורת בבעלותם. נתניהו השיב לכך: "חשבתי שאולי הפעם יצליח".
טענה מרכזית של ההגנה, שביטא נתניהו בעדותו, היא כי לא הייתה לו ולפילבר סמכות רגולטורית לסייע למילצ'ן, וממילא לא הפעיל כל פעולה רגולטורית. בנוסף טען שפילבר נשלח ללא קשר להיותו מנכ"ל המשרד, אלא כאיש אמון ו'צאט GPT'". אלא שלנתניהו אנשי אמון רבים, ורק במקרה הוא שלח לייעץ בענייני תקשורת את האיש הרלוונטי ביותר - מנכ"ל המשרד? האם יש סיכוי שהשופטים לא יקבלו את היותו מנכ"ל המשרד כעילה המרכזית לשליחתו?
השופטים יצטרכו להכריע בנוגע לטענת נתניהו להיעדר הסמכות. עובדתית, כשנתניהו שלח את פילבר הוא לא ידע שאין להם סמכות, זה התברר רק בדיעבד. בכל מקרה, נתניהו לא ביצע פעולה רגולטורית, כמו חתימה על מסמך כלשהו או קבלת החלטה. גם התביעה מסכימה לכך, אך טוענת שיש לו השפעה בלתי פורמלית על הרגולטור.
הוויכוח נעוץ בשאלה הבאה: האם כשהחוק אומר "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו" הכוונה לפעולה רגולטורית, או הכוונה לפעולה שלטונית, כזו שהוא יכול לעשות כמו לשלוח מנכ"ל משרד ממשלתי לייעץ לחבר בענייני המשרד.
מחר תחל חקירתו הנגדית של נתניהו בתיק 4000, תיק בזק-וואלה.
