בסיכום דיון שנערך במשרד המשפטים בנוגע לאפשרות של הפרקליטות הצבאית לבדוק הדלפת סרטון ממנה עצמה, נכתב כי אין בכך כל בעיה וכי "בדיון הייתה עמדה אחידה של גורמי פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה, אשר מקובלת על היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה". לימים כמובן התברר גודל המחדל, הבדיקה כידוע טויחה ומצגי שווא הוצגו לבג"ץ. ובכל זאת, התוצאה הקשה מסתבר לא גרמה לאנשי משרד המשפטים לחשוש שמא היותם ב"עמדה אחידה" היא אם כל חטאת, הכיצד לא נמצאה בקרבם איזו נגדת זוטרה שתתריע?
אותה עמדה אחידה שבה וחזרה כאשר הועלתה בפני היועמ"שית ההחלטה לפתוח בחקירה בפרשה, ולא היה קול שאמר "הלו, את ופרקליט המדינה עשויים להידרש לעדות, כבר נפלנו פעם אחת, שמא אולי הפעם ניזהר?" קול שיגיד כי חתמה בהסדר ניגוד העניינים להיוועץ ביועמ"שית משרד המשפטים, וכעת היא מפרה אותו? ואז ניתנה חוות הדעת של יועמ"שית משרד המשפטים, שקבעה ניגוד עניינים וכי היועמ"שית מעורבת במידת מה ולא יכולה ללוות את החקירה, ממנה משתמע כי גם פרקליט המדינה עצמו מנוע. המערכת יצאה להתקפה, ושוב לא היה מי שישבור את הדעה האחידה. גם כשהנושא נידון בבג"ץ, כשהשופטים עצמם מטיחים בנציג משרד המשפטים כי יש חשש לניגוד עניינים, ולא פעלו כלל ולכלל כמתחייב בדין לבדוק זאת, במשרד המשפטים התעלמו ובצילה של הדעה האחידה הציעו את פרקליט המדינה ללוות את החקירה יחד עם שופט עליון בדימוס. כאילו לא היה דיון, כאילו שלא הוטחה ביקורת. ואז הגיע פסק הדין אתמול. מי שאחראי לו, מתחילה ועד סוף, היא עצימת העיניים של חבורת "הדעה האחידה", כשברקע עיתונאים שעירפלו באשליה כאילו הכל בסדר.
פסק דינם של השופטים יעל וילנר, אלכס שטיין וכנפי שטייניץ איזן נכון בסיטואציה הקשה של סמכות שר המשפטים לפי החוק למנות מלווה לחקירה מחד, ומאידך העיקרון החשוב שבעצמאות והיעדר פוליטיזציה של התביעה הפלילית. נקבע ששר המשפטים אמנם ימנה - אך עובד מדינה בכיר, משפטן שעסק בליווי חקירות וללא כל זיקה פוליטית. התוצאה לא פשוטה ותקדמית, ולכן הוגדרה על ידי השופטים כחריג שבחריג, באירוע משברי זה בלבד. ואת המשבר כבר אמרנו מה יצר.
הרכב השופטים עשה חיים קשים לשני הצדדים. אין איש ידע לצפות לאן דרכו תלך, והתוצאה כאמור מאוזנת, תואמת ללשון החוק וללא השפעה של אג'נדות פוליטיות פרטיות. גם סמכותו של לוין נשמרה, חרף עמדת היועמ"שית. אלו שופטים שנבחרו מתוך אחריות ציבורית: בלי רפורמה משפטית מהפכנית ומשסעת, ובלי משבר חברתי מקטב. אמנם ישנה עוד דרך, אך כבר היום העליון סובל הרבה, הרבה פחות מאותה "עמדה אחידה".
נטעאל בנדלצילום: שלו שלוםכפי שנאה קיימו, השופטים גם נאה דרשו והדגישו את חשיבות אמון הציבור בחקירת הפצ"רית הרגישה. הוא הדין גם לשר המשפטים, שכעת הכדור בידיו. אי-אפשר לסבול הרפתקה בלתי חוקית נוספת כמו במינוי נציב הביקורת על השופטים, ולא חשש כי החקירה ומי שיעמוד בראשה נועדו לסמן מראש את ראשה של היועמ"שית - בלא שכרגע יש ראיות לכך. "אמון הציבור" משמעו כל הציבור, ונדרש מלווה חקירה מקצועי, ראוי ונקי. יש בימין הקוראים לשר המשפטים לנהוג אחרת; כל שנותר הוא לראות האם יצטרף אליהם לאותה "עמדה אחידה" והרסנית.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.11.25
