מספר הנשים שנרצחו בידי קרוב משפחתן שבר השנה שיאים, והדיווחים על פגיעה מינית על רקע סמי אונס ואלכוהול זינקו בהשוואה לשנים קודמות. אבל לא הכל שחור: הנה דבר אחד שדווקא התכווץ השנה — מספר העמודים בדוח איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות פגיעה מינית. בשנה שעברה, היה אורכו של הדוח 57 עמודים. בשנה הנוכחית, הפלא ופלא, אורכו של הדוח 50 עמודים בלבד.
חדשות טובות? לא בדיוק. עשרות אלפי הפניות לקווי הסיוע בשנה החולפת, בהן יותר מ-16 אלף פנות חדשות, מלמדות שהפגיעות, והנפגעות, לא הלכו לשום מקום. העמודים החסרים הם אלה שבהם אמורים היו להופיע נתונים שהגיעו מהגופים הממשלתיים השונים: הפרקליטות, המשטרה, שב״ס, צה״ל, משרדי החינוך והרווחה.
הנתונים הללו מופיעים מדי שנה בדוח, כמענה לבקשות חופש המידע שהאיגוד — כמו גופים אזרחיים אחרים — שולח למשרדי הממשלה. השנה הנתונים הללו חסרים. המשרדים הממשלתיים לא שלחו אותם בזמן לארגון. באורח כמעט פלאי, נתוני משרד הרווחה והחינוך התקבלו ביום שבו הופץ הדוח לתקשורת, כך שהאיגוד לא הספיק להכניס אותם לדוח שלו. הפרקליטות העבירה מידע חלקי בלבד, וגם היא פירסמה את הנתונים המלאים רק ביום פרסום הדוח. אפשר לשער בזהירות שנוח יותר למשרדי הממשלה לפרסם את הנתונים בעצמם, כך שהם יכולים לשלוט בנרטיב ולהתהדר בפועלם, במקום לשחרר אותם לגוף שמטרתו להציף לאקונות ובעיות. אך חלילה לנו מלחשוד בכשרים; אפשר להתנחם בכך שהנתונים פורסמו לפחות.
לא מפתיע
מערכת הביטחון, לעומת זאת, לא שיחררה את הנתונים כלל. לא שזה צריך להפתיע: כבר בשבוע שעבר פירסמנו ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet כי המשרד לביטחון פנים מסרב להעביר נתונים על רצח נשים ועל חקירת תיקי אלימות במשפחה. ומילא אם הנתונים לא היו מועברים לבקשת ארגון חברה אזרחית — האויבים החדשים של הממשלה הנוכחית, שמתאמצת להעביר חוקים שיהיו כריחיים על צווארם של ארגונים שלא ימצאו חן בעיני השליט, כלומר ארגונים שיש להם אג׳נדה ביקורתית או פמיניסטית, חלילה.
אולי כאשר ימותו כאן פעוטות שנאלצו לחזור ל״מחסני הילדים״, כי המדינה סירבה לתקצב עבורם מעונות ראויים, מישהו יתעורר. ובעצם, למה לצפות שכך יהיה. צריך רק להמשיך לגלגל אחריות ולהסתיר את הנתונים. השאר יסתדר מעצמו
המשרד של השר בן גביר לא העביר את הנתונים לכנסת בכבודה ובעצמה. נציגת המשטרה, שהגיעה בשבוע האחרון לדיון שנערך בנושא האלימות המינית בוועדה לשוויון מגדרי בראשות ח״כ מירב כהן, הודתה בדיון שהנתונים קיימים והם הועברו למשרד לביטחון לאומי כבר בחודש אוגוסט. מדוע מעכבים במשרדו של בן גביר את הנתונים? אולי משום שלא נוח להתמודד עם המציאות הקשה של 32 נשים שנפלו קורבן לרצח בידי בן משפחתן.
שירה קדרי-עובדיההנתון הזה, אגב, לא לקוח משום מדד רשמי של מדינת ישראל, אלא מהספירה שמבצע פורום מיכל סלה. עוד גוף חברה אזרחית, שאוסף נתונים שמדינת ישראל צריכה הייתה לאסוף. ואולי, משום שפרסום נתונים פירושו לקיחת אחריות. את זה בממשלה הנוכחית אף אחד לא ממהר לעשות. לא בסוגיות כבדות משקל כמו רצח נשים ותקיפות מיניות, וגם לא בסוגיות קטנות מאוד — כמו 2.5 מיליון שקל שהממשלה לא מעבירה להפעלת מעונות היום של פעוטות חסרי מעמד כבר שנה שלמה, פשוט כי אף משרד ממשלתי לא מוכן לקחת סוף-סוף אחריות על הסעיף התקציבי הזניח הזה.
אולי כאשר ימותו כאן פעוטות שנאלצו לחזור ל״מחסני הילדים״, כי המדינה סירבה לתקצב עבורם מעונות ראויים, מישהו יתעורר. ובעצם, למה לצפות שכך יהיה. צריך רק להמשיך לגלגל אחריות ולהסתיר את הנתונים. השאר יסתדר מעצמו.
