ללא מודל בינלאומי קודם בעולם, עם לקח מר מכישלון יוניפי"ל בדרום לבנון ובין אופטימיות זהירה לפסימיות זעירה - מתכנסים מדי בוקר בקומה השלישית והאחרונה של מפקדת התיאום האמריקנית שישה צוותי חשיבה והיגוי. יש בהם נציגים מ-21 מדינות, והם מנסים לקבוע את פני עתידה של רצועת עזה. רובם חדורי מוטיבציה, אך הם ממתינים להכרעה שתגיע הרחק מאזור התעשייה של קריית גת. לכולם ברור: אם התוכנית תעלה על שרטון או תתעכב, חמאס יהיה המרוויח הגדול.
"תוך שבועות עד חודשים אחדים", זה פרק הזמן שייקח, מעריכים בצה"ל, עד שבארה"ב יחליטו להקים את הכוח הרב-לאומי - שבלעדיו שלב ב' בהסכם הפסקת האש עם חמאס לא ייצא לפועל. בזמן שגורמים משפטיים מהאו"ם דנים עם עמיתיהם מפיקוד המרכז של צבא ארה"ב (סנטקו"ם) על סמכויות הכוח, שש קבוצות העבודה דנות בקריית גת בהכנת השטח כדי שהוא ייקלט במהירות. הם מתכננים אילו נשקים יהיו לו, היכן בדיוק יפעל ותחת איזה מנדט, כיצד למנוע ירי דו-צדדי בינו לבין צה"ל ואילו מכשירי קשר מיוחדים ישמשו את החיילים הזרים שינחתו ברצועה.
אפילו שם הכוח נידון במפקדה, וכך גם צבע מדי החיילים שאמורים להחליף את לוחמי צה"ל, גם במשימות הנפיצות של איתור מנהרות הטרור הרבות שנותרו ברצועת עזה, השמדתן ואיסוף הנשק, בהסכמה או בכוח, מיותר מ-20 אלף מחבלי חמאס.
ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" נודע כי בניגוד לדיווחים שונים, הכוח הרב-לאומי - אם אכן יוקם ומדינות שונות, בעיקר מוסלמיות, יסכימו לשלוח אליו חיילים - כן יישב בבסיס שיוקם עבורו בשטח עזה, ולא בשטח הישראלי. במערכת הביטחון מתעקשים על כך, אך להחלטות המדינות עמן מתנהל משא ומתן בנושא יהיה משקל, אם יחששו יותר מדי לגורל חייליהם.
בשבוע האחרון החליטו האמריקנים לחשוף לתקשורת כיצד נראית המפקדה, מתוך תקווה שפרסום הפעילות, הגם שהיא תיאורטית ברובה, יצבור תאוצה חיובית והמילים יהפכו לעובדות ולמעשים. בינתיים נהנים כאן עשרות עובדי המתחם - שמגיעים חלקם ממדינות כמו מצרים, איחוד האמירויות, בריטניה וניו זילנד - מהרוח הגבית של ההחלטה ההיסטורית, 2803, שהתקבלה בשבוע שעבר במועצת הביטחון של האו"ם, להתקדם לעבר שלטון חדש ברצועת עזה, בלי חמאס.
תיאום שמוכיח את עצמו
נציגי הרשות הפלסטינית לא נמצאים במפקדה, גם לא הטורקים או הקטארים, אך רוחם נושבת ומורגשת בכל דיון: הכסף הגדול והתמיכה המרכזית, ובעיקר ההשפעה על שיקום רצועת עזה, אמורים להגיע משתי הבירות שהביאו לסיום המלחמה, אנקרה ודוחא. בצה"ל חוזרים ומזהירים ממעורבות טורקיה וקטאר, בשל היותן חלק מתנועת "האחים המוסלמים" שאליה שייך חמאס.
מנגנוני תיאום קטנים כבר מוכיחים את עצמם. קציני קשר פורמליים אין בהם, אבל כשפעילי טרור של חמאס, בהם חמושים, יוצאים אחת לכמה ימים לחפש - גם בצד הצה"לי של הקו הצהוב - חללים חטופים, לוחמי צה"ל לא פוגעים בהם בזכות התיאום הטקטי המוצלח בין הצדדים.
"הכול מתחיל להיות קל יותר", אומרים בצה"ל. "עד לפני שנתיים למשל היינו צריכים להוכיח לעולם ולארה"ב שחמאס משתלט על סיוע הומניטרי, במספר תקריות מורכבות שהיו. היום האמריקנים נמצאים פיזית בחמ"ל ההומניטרי שעבר הנה מבסיס שדה תימן, ורואים את זה קורה מדי יום".
ההבדל הזה מוכיח דווקא את מה שלא השתנה: ארגון הטרור קולט מדי יום אלפי טונות אוכל, דלק, גז ותרופות מ-600 המשאיות שישראל מכניסה לעזה, כדי להשתלט מחדש על רצועת עזה ולהתכלכל שוב, משבוע לשבוע.
אחת הקבוצות המעניינות ביותר היא קבוצת המודיעין. כדי להכין את הכוח הרב-לאומי לפעילות, נציגי אמ"ן במפקדה מציגים לקצינים הזרים דוחות וסקירות יומיות כדי ללמד אותם כיצד פועל חמאס כארגון צבאי. איך נראות מבפנים המנהרות השונות שלו, כמה זמן לוקח לו לבנות או לשקם פיר שהופצץ, מהו מבנה הפלוגה והמחלקה של חמאס, סוגי נשקיו ותצורות הפשיטה שלו - בעיקר במתווי גרילה משולבים בנ"ט וצליפה, שמחבליו נוהגים להוציא בעיקר בשנה האחרונה על כוחות צה"ל.
המטרה היא פשוטה: שהכוח - שינחת כאן אחרי אימונים בבסיסים ייעודיים בירדן ובמצרים, כנראה לצד השוטרים הפלסטינים שיוכשרו במקביל למשימות דומות - לא יופתע בהיתקלות הראשונה עם מחבלים.
"אין לכוח רב-לאומי כזה מודל בעולם. חיפשנו משהו ללמוד ממנו, בדגש על כיצד לא לפעול", מתארים בצבא. "למשל, הכוח הרב-לאומי לשמירת השלום בסודן הוא חמוש, אבל נטה לברוח ולא להתעמת בכל פעם שנפתחה לעברו אש. בלא מעט מובנים הכוח הרב-לאומי בעזה יהיה ראשון מסוגו בעולם".
את המשימה להקים פיזית את הכוח קיבלה היחידה שאמונה על הכוחות המיוחדים בסנטקו"ם, ומכאן אפשר להניח שהחיילים בו לא יהיו דומים לפקחים הפיליפינים או האיטלקים הנינוחים של אונדו"ף בגולן הסורי או של יוניפי"ל בדרום לבנון. בכלל, המונח יוניפי"ל מוזכר רבות בדיוני ההיגוי, ובהקשר רע: מבחינת צה"ל, הכוח הבינלאומי שפועל לאכיפת השקט בדרום לבנון מאז סוף שנות ה-70 הוא ההפך הגמור ממה שרוצים לראות בעזה.
הכישלון של יוניפי"ל, בעיקר בשנתיים האחרונות, נלמד כאן כלקח שלילי לעתיד עזה: חיזבאללה הצליח להטיל אימה על הפקחים עם הכומתות התכולות בדרום לבנון, והם חששו להיכנס למרחבים פרטיים כדי לראות בעצמם את ההתעצמות של צבא הטרור מול הגליל. מבחינת צה"ל, פחד שכזה לא יהיה מול חמאס בדיר אל-בלח או בחאן יונס, בטח לאחר השלמת הנסיגה הישראלית מהקו הצהוב כחלק משלב ב'.
האמון בין הצדדים נבנה מהמפקדה לאט ובטוח: כשכוח צה"ל מחטיבת הנח"ל נכנס לבית חאנון או לחלק מג'באליה כדי להשמיד מנהרה שהתגלתה לאחרונה, בצד הצה"לי של הקו הצהוב, העדכון מועבר קודם לקצינים האמריקנים, שמוודאים שהפעולה מתבצעת בהתאם לכללי הפסקת האש.
תיעוד: ניסיון בריחת המחבלים ברפיח בסוף השבוע
(צילום: דובר צה"ל)
כך גם לגבי הפעילות של חטיבת גולני בצד הצה"לי של רפיח, במובלעת המתפרקת מתחת לאדמה שבה מתבצרים עדיין עשרות מחבלים, שחלקם נכנענו או נהרגו כשניסו לברוח ביום שישי. תיעודים בשידור חי של אירועים כאלו מועברים מבעד למסכי ועדשות הרחפנים והכטמ"מים לגורמים הזרים בקרית גת, קודם כל כדי לבסס אמון.
אב-טיפוס לשכונות חדשות
הקבוצה הפעילה ביותר היא זו שדנה בנושא ההומניטרי. האמריקנים הכריזו לאחרונה שהסיוע לעזה עובר לאחריותם, אך בפועל מי ששולט בו, גם במסגרת אותה קבוצת היגוי, זו ישראל. צה"ל בודק את משאיות הסיוע במעברים, ומערכת הביטחון הישראלית מחליטה בדילמות חשובות כמו האיסור שעדיין נמשך להכניס חומרים דו-שימושיים כבטון וברזל, שמיועדים לשיקום רבבות הבתים שנהרסו - אך יכולים לשמש גם לבניית מנהרות.
הדוגמה הזו ממחישה היטב את האופן שבו המהלך כולו משווק לציבור כדי להעביר אותו קל בגרון, בעיקר פנימה בישראל: ישראל היא זו שמכניסה את הסיוע לעזה וכך לחמאס, אבל האמריקנים מציגים עצמם כאחראים לכך, משל אם ארה"ב וטראמפ ישתלטו עכשיו על עזה, והכול יהיה כביכול באחריותם או באשמתם - חמאס בטח ימוגר והשקט יובטח לתושבי הנגב.
צוות נוסף כבר מריץ רעיונות ותוכניות לשכונות חדשות לפלסטינים ברצועה. לרוב תושבי עזה, כשני מיליון נפש בקירוב, אין בית לחזור אליו. רוב הבניינים נמחקו לחלוטין במלחמה על ידי צה"ל או ניזוקו קשות באופן שלא מאפשר לשוב ולגור בהם.
הצוות הזה יוצר אבות טיפוס לשכונות פלסטיניות חדשות, ועוסק בשאלות כמו כיצד לחבר אותן לחשמל. האם שכונות שיוקמו בעיירה בית חאנון יקבלו חשמל מקו מתח ישראלי סמוך, ליד שדרות? או שמא יחוברו לקו חשמל מדרום הרצועה שיגיע ממצרים?
הגורמים הזרים בצוות הזה דנים גם בקווי המים והדלק החדשים שייפרסו לאורכה ולרוחבה של רצועת עזה, אך קודם כל הם עסוקים במשימה שכמותה לא הייתה כנראה מאז מלחמת העולם השנייה, בקנה מידה מזרח-תיכוני כמובן: פינוי כמויות אדירות של פסולת הבניין שיצרו שנתיים של לחימה.
עדיין אין אומדן בכמה פסולת בניין מדובר, אך לכל הפחות זו כמות של אלפי עד עשרות אלפי טונות, לאחר ששכונות ובניינים שלמים נמחקו כליל, בעיקר במזרח חאן יונס, רפיח, שג'אעיה ובית חאנון, עד לרמת אבנים קטנות וגרגרי אבק.
וישנה הקבוצה שמתמקדת בטווח הארוך: כיצד תיראה מערכת החינוך ברצועה ומה ילמדו בבתי הספר ובגני הילדים. בקבוצה זו יורדים עד לרמת הכשרת האימאמים במסגדים, מתוך תקווה שבעתיד לא תהיה בעזה הסתה ממערכות הכריזה של המסגדים. קבוצה זו לוקחת בחשבון נתון דמוגרפי שיהיה קשה להתעלם ממנו: רצועת עזה תגדל בשנים הבאות בכ-50 אלף פלסטינים חדשים מדי שנה.
4 צפייה בגלריה
צוות החשיבה והיגוי. 150 חיילי צה"ל כבר משרתים במנגנון הבינלאומי תחת המפקדה האמריקנית
(צילום: דובר צה"ל)
150 חיילי צה"ל כבר משרתים במנגנון הבינלאומי תחת המפקדה האמריקנית, במטרה לשמור בכל הדיונים הללו על האינטרסים הביטחוניים של ישראל. יש כבר קציני מבצעים, ואלוף-משנה ותת-אלוף שמונו מטעם צה"ל למהלך, וההתרשמות של חלקם היא חיובית.
האיטלקים למשל, וגם הבריטים, מגלים עניין רב בדרך שבה יושמדו המנהרות של חמאס, אם וכאשר, על ידי הכוח הרב-לאומי, לאחר שהבריטים צברו ניסיון צבאי רב במשימות שונות בעולם, בעיקר מטעם נאט"ו, בפיצוצים הנדסיים מורכבים. גם האוסטרלים מעורבים בכך, בעוד ההונגרים והדנים מתמקדים יותר בנתיבי הסיוע ההומניטרי.
הדעה הרווחת במערכת הביטחון לגבי עתיד עזה היא שלכולם ברור שהוא יכלול שלטון פלסטיני מקומי תחת פיקוח, מעורבות וסיוע זמניים של העולם, שייתכן ויצטרכו להפוך לקבועים.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.11.25
