לכל גראנד סלאם בטניס יש את הייחודיות שלו. החימר בפריז, המסורת והדשא של ווימבלדון, ניו יורק של אליפות ארה"ב. אליפות אוסטרליה היא כמובן "הסלאם השמח": הטורניר הגדול הראשון של השנה, מיד אחרי פסטיבל חג המולד והסילבסטר. הכל עדיין מלא תקווה, הטניסאים לא שיחקו כבר כמה שבועות, הם נפגשים שוב אחרי חופשה ארוכה, הגוף שלהם עדיין לא סדוק, הלב שלהם (והמחבטים) עוד לא נשבר. אוסטרליה היא המקום שבו אפשר להפיח רוח בשאיפה לעונה גדולה. אין כניסה לפסימיות.
שחקנים מצפון אמריקה ואירופה בורחים מהכפור בארצותיהם לקיץ האוסטרלי ולשמש של 25-26 מעלות צלזיוס, האליפות מחזיקה בשיא צופים לגראנד סלאם (ליום אחד ולטורניר כולו) ומכניסה סכום ממוצע מוערך של כמעט 270 מיליון דולר לשנה וכמעט 1,800 מקומות עבודה בתחומי השירות. תוסיפו לזה את המשטח המצוין שתמיד הוציא מטניסאים תצוגות על ואת העובדה שמדובר בגראנד סלאם הראשון שהגן על הטניסאים מפני מפגעי מזג האוויר.
5 צפייה בגלריה
הטניסאים בוחרים מהכפור של צפון אמריקה ואירופה לחום של מלבורן. ארינה סבאלנקה
(REUTERS/Jaimi Joy)
התמה של מארגני הטורניר היתה מאז ומתמיד "תשמחו את השחקנים והכל כבר יקרין משם". בכל שנה המארגנים משקיעים מיליונים בבנייה של מתקנים לרווחת השחקנים: לאונג'ים, חדרי אוכל, חדרי הלבשה. ויש כמובן את הגורם הטבעי: מלבורן היא המארחת היחידה של טורניר גראנד סלאם שבה השחקנים יכולים ללכת ממרכז העיר למגרשים בלי להסתבך בתנועה סואנת כמו בפריז או ניו יורק (או להיות תקועים בכפר בווימבלדון), וליהנות מחופי ים זמינים, מסעדות שמבוססות על קהילת המהגרים הגדולה בעיר, ומכל מה שעושה את מלבורן אורחת קבועה בדירוג של "הערים שהכי שווה לחיות בהן". אין פינוק שנמנע מהשחקנים במתחם: מסעדות סושי, חדרי משחקים לילדים, בר קוקטיילים, מסאז'ים. מי שמעוניין לגלות את אוסטרליה, יקבל רכב ומדריך. בכל יום מימי הטורניר מתקיים במתחם פסטיבל מוזיקה.
האוסטרלים עבדו קשה כדי להפוך את הטורניר מ"הסלאם הנוסף" ל"סלאם השמח". הם הוסיפו אפסים לסכום הרווחים, הוסיפו נקודות בדירוג, ערכו גמר ראשון בשעות הערב, ומעל כל אלו, התנוסס בגאון הסלוגן האוסטרלי של "no worry, mate".
אז איך, לעזאזל, אליפות אוסטרליה הפתוחה השנה הצליחה ליצר מספר כמעט בלתי יאומן של סקנדלים?
התקרית עם ג'וקוביץ'
טוני ג'ונס, השדר בן ה-63 של ערוץ תשע (הערוץ שמשדר את האליפות) נעמד מול מצלמות הטלוויזיה כשמאחוריו המון סרבי חוגג עם דגלים ב"כיכר גארדן". כבר שבע שנים שג'ונס משדר את הטורניר, והשידור הזה היה שידור חי.
אני לא מכיר סימביוזה כל כך גדולה בין ספורט אינדיבידואלי ללאומיות כמו שהיא קיימת בין משחקים של נובאק ג'וקוביץ' לבין אוהדיו, מהגרים שפזורים בכל העולם. האוהדים שאגו "נובאק, נובאק" ונופפו בגאווה בדגליהם, ואז ג'ונס התחיל גם הוא לצעוק: "נובאק, הוא אוברייטד, נובאק הוא נחלת העבר, תעיפו אותו מכאן".
ג'וקוביץ' התרגז. הוא בן אדם של כבוד. ומלבורן, אחרי עשר זכיות, זה המגרש הפרטי שלו. אחרי שניצח, הוא הודיע שלא יערוך את הריאיון הרגיל על המגרש בתום המשחק עם ג'ים קורייר, כפי שנהוג. ג'וקוביץ' הודיע שאם השדר לא יתנצל על הפגיעה בו, בסרבים ובסרביה, הוא לא יחזור להתראיין. הסימביוזה חזרה לעבוד: ג'וקוביץ', שיכול להיות מחר נשיא סרביה אם רק יחליט, הגן על העם שלו, על אנשיו, על הדגל והסמלים הסרבים וכתוצאה ישירה מכך גם על עצמו.
ג'ונס התנצל, וטען שזו הייתה סוג של בדיחה. אחר כך התברר שכל הסקנדל היה מעשה רוקחות: המפיקים ביקשו מהקהל הסרבי לצעוק, וג'ונס בספונטניות של מבצע צבאי מתוכנן, הוסיף את הצעקות שלו. זו הייתה בדיחה מכוערת, בעיקר בהתחשב בקונטקסט: ב-2022 ג'וקוביץ', שסרב לקבל חיסון לקורונה, לא קיבל ויזה, נעצר על ידי שלטונות ההגירה האוסטרלים, הוכנס למקלט לפליטים דלוח וגורש. "בשבילי, להיכנס לאוסטרליה זו עדיין טראומה", אמר ג'וקוביץ' לפני הטורניר השנה.
ג'וקוביץ' קיבל את ההתנצלות וחזר להתראיין. למרות שהיה ברור שג'ונס לא היה מפגין חוסר כבוד כזה לספורטאי בסדר גודל של ג'וקוביץ' אם היה מגיע מרקע אחר, העניין נפתר לבסוף (אחרי התערבות של השגרירות הסרבית ותלונה לארגון לזכויות אדם) כבדיחה סרת טעם של ג'ונס.
מגרש המסיבות
לג'וקוביץ' יש היסטוריה ארוכה בלהמציא יריבים, מחלוקות או מה לא יהיה כדי להוסיף עוד דלק למנוע האמיתי שלו: אני נגד כל העולם. ההסבר לתופעה המתרחבת של חוסר כבוד כלפי המשחק והשחקנים הוא הרבה יותר מסובך. חלק ממנו גם מוסבר על ידי סוציולוגים ופסיכולוגים מעולם הספורט כסרח מימי הקורונה: אוהדים מתרגלים מחדש להתאספויות חברתיות, וספורטאים שלא מוכנים לשתוק יותר על פגיעה בכבודם ובמקצועם.
כמו בכל תחרות בכל ענף, גם אליפות אוסטרליה מחפשת בכל דרך למצוא קהלים חדשים, צעירים יותר, אוהדים עם הפרעת קשב מובנית שלא מסוגלים להיות מרוכזים שעות במשחק אחד בלי לקבל גירויים חדשים. כך נולדו החלטות להניח לטניסאים להיות בקשר עם מאמניהם (שמקבלים תיבת ישיבה מיוחדת בצדי המגרש ולא ביציע) במהלך המשחק. כך אפשר לעבור כסאות במהלך המשחק, וכך נבנה מגרש מספר 6 במלבורן - מגרש המסיבות, שאחד מהיציעים שלו הוא טרסה שהיא בר שתייה לכל דבר ועניין. אחד המשחקים השנה בטורניר, ששוחק במגרש סמוך למגרש 6, נאלץ לנדוד למגרש אחר בגלל הרעש שיצרו האוהדים השתויים.
בכלל, אלכוהול הופך לבעיה משמעותית בטניס. בגמר ווימבלדון 2022 ניק קיריוס התעמת עם אוהד שיכור במיוחד; בשנה שעברה מנעו המארגנים ברולאן גארוס ממחזיקי כרטיסים להביא משקאות לכסא שלהם, לאחר שהטניסאי הבלגי דייויד גופין התלונן שאוהד ירק עליו מסטיק. "זה נהיה כדורגל", התלונן גופין, "עוד מעט יהיו גם פצצות עשן, חוליגנים וקרבות ביציעים. זה מגוחך".
5 צפייה בגלריה
כמו בכל תחרות בכל ענף, גם אליפות אוסטרליה מחפשת בכל דרך למצוא קהלים חדשים
(REUTERS/Edgar Su)
גופין אולי קצת הגזים, אבל הוא לא מפספס בהרבה. חלק מהמשחקים באליפות אוסטרליה הסתיימו הרבה אחרי חצות. זאת אומרת שלאוהדים היו יותר מ-12 שעות לגמוע אלכוהול. תוסיפו לזה קרב ספורטיבי (שחלקו הוא אהדה אישית אבל חלקו יכול להתפרש גם כמאבק לאומי) ותקבלו קוקטייל של התנהגות שלא ממש מתאים לטניס הג'נטלמני.
הגבול הדק
מה שהטניס העולמי זקוק לו עכשיו הוא קצת שקט. עידן הענקים עומד להסתיים. קיימות שמועות עקשניות וחוזרות על שערוריה של מכירת משחקים, וכמובן שקיים הצל הכבד מעל לראשו של יאניק סינר, המדורג מספר 1 בעולם, שינסה ביום ראשון לשמור על תוארו במלבורן. האיטלקי התחמק בתירוץ די עלוב מעונש על שימוש בחומרים אסורים, והשימוע החוזר שלו אמור להתקיים באפריל.
רק ששקט לא היה קיים באוסטרליה. לשופטת הראשית במשחק בין ג'וקוביץ' לקרלוס אלקראס כל כך נמאס מהרעש שהגיע מהקהל, שאחרי כמה קריאות של "ליידיס אנד ג'נטלמן, שקט בבקשה" המנומס, היא עברה ל"מספיק עם זה" (that's enough) הישיר.
"אין לנו פה יותר מקרים של התנהגות לא ראויה לעומת טורנירים קודמים למרות שמגיעים יותר צופים", טען קרייג טיילי, מנהל הטורניר, "ואני מאמין שמספר התקריות שכן התרחשו מקביל למספר התקריות שקורים באופן יחסי בחברה בכלל". יכול להיות, אבל לכו ספרו את זה לבן שלטון ודניאל קולינס האמריקאים או לג'ייק דרייפר הבריטי.
דרייפר נתקל בקבלת פנים עוינת לאחר שהעז לנצח שני טניסאים אוסטרלים בחמש מערכות. קולינס ניצחה בסיבוב השני בשלוש מערכות קשות את דסטני איאבה המקומית, וזכתה ליחס בלתי ספורטיבי כלפיה מצד הקהל (שחרג מגבולות ה"אנחנו מעודדים את הטניסאית המקומית") ששרק לה בוז במהלך ההגשות שלה. היא שמה יד על האוזניים כאילו שהיא לא שומעת אותם, הצביעה על הטוסיק שלה, והודתה ל"קהל הסופר שיכור שמימן לי את החופשה הבאה שלי באיי בהאמה". במשחק הבא שלה, בו הפסידה למידסון קיז, הקהל כבר עבר את גבול הטעם הטוב בעוינות כלפיה. "בהצלחה למי שמנסה להרגיז או להיכנס מתחת לעור של מישהי שזה לא מזיז לה", הגיבה קולינס לקריאות ושריקות הבוז נגדה.
שלטון טען במסיבת העיתונאים לאחר הניצחון שלו ברבע הגמר כי התקרית של ג'ונס עם ג'וקוביץ' לא הייתה מקרה יחידני אלא סימפטום של כל השדרים והמראיינים בטורניר שהציגו, לדבריו, שליליות וחוסר כבוד כלפי הטניסאים, בעיקר בריאיונות לאחר המשחקים. יממה לאחר ששלטון התלונן (וזכה לתמיכה, בין היתר, מכריס אוורט ובוריס בקר), נשאלה איגה שוויונטק במסיבת עיתונאים, דקות לאחר ההפסד הכואב שלה בחצי גמר, "איך זה מרגיש בתוכך להפסיד את נקודת המשחק, את ההזדמנות לעלות לגמר ראשון פה ולחזור למקום הראשון בדירוג העולמי?". שוויונטק ענתה בפנים נדהמות: "צריך לחוות את זה כדי להבין".
ספורט הוא חלק מהחברה והתרבות שבה הוא משוחק. מכך, שהוא גם נע על הגבול הדק שבין התנהגות מכילה, מנומסת, מכבדת, מגוונת, שמעניקה רשת ביטחון לצופים ולמשתתפים, כפי שמצופה היום מהחברה - לבין התוכן האמיתי. התוכן הזה הוא הסיבה שמיליארדים צופים במשחקים והפכו את הספורט למכונת מזומנים שהיא שילוב בין תשוקה, שנאה, אווירה, איבוד של פרספקטיבות ופרופרציות (אתם יכולים לראות את האנשים הכי שקולים בחברה צועקים כמו משוגעים על השופט המתנדב במשחק כדורגל של הילד שלהם בגלל שפספס אופסייד של מילימטר). תוסיפו לזה קצת אלכוהול ותקבלו קצת ממה שאליפות אוסטרליה נתנה לנו השנה, מלבד טניס משובח: פילוג וקיטוב אינהרנטי בין מהות הספורט לבין חוסר ההשתלבות שלו עם ציפיות ההתנהגות שיש לנו מהחברה הכללית.
פורסם לראשונה: 21:20, 24.01.25
