גם בלי לעלות לגמר הפלייאוף, הניקס הצליחו להפוך השבוע לבדיחת ה־NBA ולגנוב את הכותרות שמגיעות לקבוצות שמתחרות על האליפות. אחרי שטום ת'יבודו פוטר – למרות ההגעה לגמר המזרח בעונה הטובה ביותר של ניו־יורק מזה 25 שנה – בהנהלה התחילו בחיפוש אחר מאמן, ניסו לקבל אישור לדבר עם כאלו שמצליחים במועדונים אחרים, וקיבלו במהירות לפחות ארבעה סירובים. זהו מסע נואש של קבוצה היסטרית. אל תתפלאו אם ברגע שסדרת הגמר תסתיים, אינדיאנה תקבל גם היא שיחת טלפון.
היחס כלפי הפייסרס לקראת המפגש עם אוקלהומה סיטי היה בסגנון "איזה כיף שעלו, איזה חמודים הם עם הקהל והאווירה" – ומעטים התייחסו לאפשרות שהם גם יוכתרו כאלופים. הת'אנדר היו קונצנזוס מוחלט, הדיווה עם הקול האדיר שאמורה לנפנף בפרק הסיום את הבת המתוקה של השכנים שחולמת להיות זמרת. זה נמשך גם אחרי שגירדו ניצחון מדהים במשחק הראשון. אבל מאז אתמול, בעקבות ה־107:116 הביתי שהעלה את אינדיאנה ל־1:2, אין מי שלא מבין שמדובר בדבר האמיתי. והמאמן ריק קרלייל הוא זה שצריך לקבל את רוב הקרדיט על כך.
להתפתח מרבע לרבע
הגאון בן ה־65 צפה בשנים האחרונות בלהקת המאמנים הצעירים והמדוברים גורפת מחמאות. הוא נשכח קצת בצד, מבוגר יותר, לא טרנדי כמו אימה יודוקה או ג'ו מאזולה, שריד מתיישן מדור של אנשי מקצוע שמתקרבים לפרישה. אבל שום ניצוץ לא כבה באותו מוח הכדורסל שהוביל את דאלאס לאליפות היחידה בתולדותיה ב־2011.
ארבע שנים בתוך הקדנציה השנייה שלו באינדיאנה, קרלייל יצר מקבילה מזרחית לאוקלהומה סיטי, שהתכוננה על אש קטנה לאורך העונה הסדירה ומתפוצצת בפלייאוף. כמו שמארק דייגנולט, שנולד כשקרלייל היה בן 25, הוגדר כמאמן ענק בזכות השיטה שהנחיל לת'אנדר, צריך להכיר בכך שקרלייל בנה הגנה מעולה, יצר התקפה גמישה שמסוגלת לאיים במספר דרכים, ונתן אמון בספסל ארוך שהחזיר לו עם הניצחון במשחק השלישי (הופעה מדהימה של המחליפים בנדיקט מאת'ורין וטי־ג'יי מקונל). בזמן שמאמנים אחרים קטפו תארים אישיים, הוא הפך בתוך ארבע עונות קבוצה של 25 ניצחונות לכזו שרחוקה שניים כאלה מאליפות.
ולפי "הניו־יורק טיימס" הוא גם חזה את השינוי שיעבור על הליגה, סוף עידן הסופרסטארים וניהול הסגל השונה. בחזרה לאינדיאנה קרלייל שאף להעלים את התרגילים המסודרים ולתת לקבוצה לשחק בשטף ההתקפי שתיכנס אליו, בתנועה מתמדת, רעיון שנשמע עתידני – אפילו מופרך לאור הנטייה של קרלייל לשלוט בכל מהלך בשלב מוקדם יותר בקריירה – אבל אפשר לראות לא מעט מזה בסדרת הגמר, עם פרגון הדדי והרבה יצירתיות. הוא רצה שהשחקנים המובילים יהיו מגוונים, לא מוגבלים לטריק אחד שהם עושים מצוין. זה הצליח. טייריס הליברטון, שקרלייל הפך לאחד הרכזים הטובים בליגה, אמר בהתפעלות ל"יאהו ספורטס": "הוא אמר לי שהוא לא רוצה לסמן יותר תרגילים. זו הייתה הבעת האמון האולטימטיבית בי, ומה שעזר לי לעשות את הצעד הבא בקריירה".
הסדרה החשובה מכולן
זה קרלייל אחר מאשר הילד בעיירה הקטנה במדינת ניו־יורק שהיה צריך לשחק עם האנטנה כדי לנסות לקלוט משחקי NBA; אחר מהשחקן השולי למדי שזכה באליפות עם בוסטון ב־1986; אחר מזה שראה את דירק נוביצקי מסדר לו טבעת; אפילו אחר מזה שהגיע עם אינדיאנה לגמר המזרח בשנה שעברה, כי האתגר שהוא מתמודד איתו כעת דורש ממנו להתפתח מרבע לרבע. תאמינו או לא, אבל בין כל תפקידיו השונים, זו כבר סדרת הגמר השישית שלו. היא יכולה להיות החשובה ביותר מכולן, זו שבסופה קרלייל ימוטט את החומה האחרונה שבינו לבין המעמד שלו הוא ראוי.
פורסם לראשונה: 01:30, 13.06.25
