יש מקומות שננטשו בגלל אסון, אחרים בגלל מלחמה, קריסת תעשייה או פשוט משום שהחיים המשיכו למקום אחר. מה שנשאר מאחור הוא לפעמים מרשים אפילו יותר ממה שהיה שם בשיאו: מלונות ריקים מול הים, בתים שהמדבר ממלא בחול, כפרים שהצמחייה בולעת וערים שלמות שבהן נדמה שהזמן פשוט נעצר.
יצאנו למסע בין עשרה מקומות נטושים יוצאי דופן ברחבי העולם – מהשם המוכר ביותר ברשימה ועד עיירות וכפרים שסביר להניח שמעולם לא שמעתם עליהם.
1. פריפיאט, אוקראינה
נתחיל במקום המוכר ביותר ברשימה, ואולי גם בעיר הנטושה המפורסמת בעולם. התמונות של גלגל הענק החלוד, בנייני המגורים הריקים וכיתות הלימוד שנעזבו בפריפיאט הפכו כבר מזמן לסמל של אסון צ'רנוביל – ולדימוי המזוהה ביותר עם ערי רפאים מודרניות.
מכוניות מתנגשות בפארק השעשועים הנטוש בפריפיאט
(צילום: Fotokon / shutterstock)
פריפיאט הוקמה ב-1970 עבור עובדי תחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל ובני משפחותיהם, ובזמן האסון התגוררו בה כמעט 50 אלף בני אדם. ב-26 באפריל 1986 התפוצץ כור מספר 4 בתחנת הכוח הסמוכה. רק למחרת, כ-36 שעות לאחר התאונה, פונו תושבי העיר.
לתושבים נאמר לקחת איתם מסמכים, מעט מזון וחפצים חיוניים, מתוך הנחה שהפינוי יהיה זמני. הם מעולם לא שבו להתגורר בעיר. במשך השנים השתלטה הצמחייה על הרחובות והמבנים החלו להתפורר, והעיר הסובייטית הצעירה הפכה לאחד המקומות הנטושים המפורסמים בעולם.
לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022 היה אזור צ'רנוביל גם יעד פופולרי לסיורים מאורגנים. כיום, על רקע המלחמה והמצב הביטחוני, אין להתייחס לפריפיאט כאל יעד תיירות רגיל – אבל ברשימה של המקומות הנטושים המרשימים בעולם קשה להתחיל במקום אחר.
הכיכר המרכזית בפריפיאט
(צילום: Fotokon / shutterstock)
כיתה בבית הספר מספר 3 בפריפיאט
(צילום: Fotokon / shutterstock)
גלגל הענק האייקוני
(צילום: posztos / shutterstock)
2. האי השימה, יפן
ממרחק הוא נראה קצת כמו ספינת מלחמה עצומה העשויה בטון, ומכאן גם הכינוי שדבק בו – "אי ספינת הקרב". השימה (Hashima), אי זעיר מול חופי נגסאקי, היה במשך עשרות שנים מקום מגוריהם של אלפי בני אדם שעבדו במכרות הפחם התת-ימיים שסביבו.
האי גונקנג'ימה (השימה) שבמחוז נגסאקי, יפן
(צילום: Spyan / shutterstock)
בשיאו, ב-1959, חיו באי יותר מ-5,000 בני אדם. בתי דירות צפופים מבטון, בית ספר, חנויות ומתקנים קהילתיים נדחסו לתוך שטח זעיר שהוקף בחומת ים. אלא שהמעבר של יפן מפחם לנפט שינה את התמונה. המכרה נסגר בינואר 1974, ובתוך חודשים עזבו התושבים והאי התרוקן.
הבטון לא נעלם איתם. במשך עשרות שנים נותרו מגדלי המגורים חשופים לרוחות, למלח ולסערות, וכיום הם מעניקים לאי מראה כמעט פוסט-אפוקליפטי. חלק מהשימה נפתח לתיירים ב-2009, וב-2015 נכלל במסגרת אתר המורשת העולמית של אונסק"ו העוסק במהפכה התעשייתית של יפן. גם כיום אפשר להגיע אליו בסיורים מורשים היוצאים מנגסאקי, אך הכניסה מוגבלת לאזורים מוגדרים בשל מצבם של המבנים.
מבנים נטושים והריסות באי הנטוש
(צילום: Travel_Photography.m / shutterstock)
3. קולמנסקופ, נמיביה
אם צריך לבחור מקום אחד ברשימה שבו הטבע ניצח את האדם בצורה הפוטוגנית ביותר, לקולמנסקופ יש טיעון מצוין. בלב מדבר נמיב ניצבים בתים ישנים שהדיונות חדרו לתוכם. בחלק מהחדרים החול כבר נערם לגובה רב, נכנס דרך הדלתות ומכסה את הרצפות.
שלט ישן בעיירה הנטושה קולמנסקופ שבנמיביה, בערפל הבוקר של מדבר נמיב
(צילום: Maurizio De Mattei / shutterstock)
בית נטוש שנבלע בחולות בעיירת הרפאים קולמנסקופ, נמיביה
(צילום: Natalia Golovina / shutterstock)
יופי בלתי צפוי
(צילום: javarman / shutterstock)
(צילום: chris piason / shutterstock)
הסיפור החל ב-1908, כשזכריאס לוואלה, עובד רכבת מקומי, מצא יהלום באזור. הגילוי הצית בהלה ליהלומים, ובתוך שנים צמחה במקום עיירה עשירה באופן יוצא דופן. היו בה בית חולים, תיאטרון, אולם באולינג, בית ספר, קזינו ואפילו מפעל לייצור קרח – מותרות לא מובנות מאליהן באמצע המדבר בתחילת המאה ה-20.
אלא שמרבצי היהלומים באזור הידלדלו, ומרבצים עשירים יותר התגלו דרומה משם. התושבים החלו לעזוב, וב-1956 ננטשה קולמנסקופ לחלוטין. מאז עושה המדבר את שלו. כיום מדובר באתר תיירות מוסדר, וב-2026 עדיין מתקיימים במקום סיורים, לצד היתרים מיוחדים לצלמים שרוצים לבלות שעות ארוכות בין המבנים שהחול הולך וכובש.
4. קרקו, איטליה
בדרום איטליה, על פסגה מעל הנוף המחוספס של מחוז בזיליקטה, ניצבת עיירה שנראית כאילו מישהו פשוט עצר בה את הזמן. קרקו (Craco) היא יישוב שמקורו בימי הביניים, עם סמטאות צרות, כנסיות ובתי אבן הצמודים למדרון.
ברוכים הבאים לקרקו
(צילום: Ivo Antonie de Rooij / shutterstock)
בשנות ה-60 עוד גרו שם אנשים
(צילום: Umomos / shutterstock)
הבעיה הייתה אותו מדרון. האזור סבל לאורך השנים ממפולות, וב-1963 פגעה בקרקו מפולת קשה שהובילה לפינוי התושבים מהגרעין העתיק. שיטפון ב-1972 ורעידת אדמה ב-1980 הרחיקו עוד יותר את האפשרות להחזיר אליו חיים רגילים.
התוצאה היא תפאורה שכמעט מתבקשת להגיע לקולנוע – וזה אכן קרה. בין היתר צולמו בקרקו סצנות מ"הפסיון של ישו" של מל גיבסון. המקום לא נעלם ולא נסגר: גם כיום נערכים ביקורים מודרכים בשרידי העיירה, בעוד המבנים עצמם ממשיכים לעמוד ריקים מעל הנוף של דרום איטליה.
5. ורושה, קפריסין
פעם זה היה אחד מאזורי הנופש הנוצצים ביותר במזרח הים התיכון. לאורך החוף של ורושה, רובע בפמגוסטה שבקפריסין, עמדו מלונות, מסעדות ובתי דירות, ותיירים הגיעו ליהנות מחופים ארוכים ומים כחולים. ואז, בקיץ 1974, הכול השתנה.
בעקבות ההפיכה בקפריסין והפלישה הטורקית שבאה בעקבותיה נמלטו תושבי ורושה. האזור נסגר והפך במשך עשרות שנים למעין קפסולת זמן ענקית: מלונות ריקים ניצבו מול הים, חלונות נשברו וצמחייה השתלטה על חלק מהרחובות.
הבניינים הנטושים מול הים
(צילום: dr.haris / shutterstock)
בניין טויוטה בעיר הנטוש
(צילום: feelthedrone / shutterstock)
רחובות שוממים
(צילום: Resul Muslu / shutterstock)
אלא שכאן חשוב לדייק: ורושה של 2026 כבר אינה אזור סגור לחלוטין. מאז 2020 נפתחו בהדרגה חלקים ממנה לציבור על ידי הרשויות הטורקיות-קפריסאיות, במהלך שעורר התנגדות ומחלוקת בינלאומית. כיום מבקרים יכולים לנוע במסלולים וברחובות מסוימים, וחלקים מהחוף נגישים גם הם, בעוד מבנים ואזורים אחרים נותרים סגורים. כך נוצר מראה יוצא דופן: שרידים מתפוררים של ריביירה משנות ה-70, שביניהם שוב מסתובבים מבקרים.
6. בודי, קליפורניה
הזהב התגלה באזור בודי (Bodie) כבר ב-1859, אך הבום הגדול הגיע בשנות ה-70 של המאה ה-19, לאחר שהתגלו מרבצים עשירים במיוחד. בתוך זמן קצר נהרו למקום אלפי אנשים והיישוב הקטן הפך לעיירת כורים משגשגת – בדיוק מה שמדמיינים כשחושבים על הבהלה לזהב והמערב הפרוע.
עיירת הרפאים בודי, כיום פארק היסטורי
(צילום: Zack Frank / shutterstock)
כמו תפאורה של סרט
(צילום: John P Kallestad / shutterstock)
אבל כמו במקומות רבים שנבנו סביב משאב אחד, השגשוג לא נמשך. תפוקת המכרות ירדה, האוכלוסייה הצטמצמה ושריפות כילו חלקים מהעיירה. פעילות הכרייה במקום הגיעה לסיומה במחצית הראשונה של המאה ה-20, והיישוב התרוקן בהדרגה.
היום בודי היא פארק היסטורי של מדינת קליפורניה, אבל דווקא אופן השימור שלה הופך אותה למיוחדת. הרשויות מגדירות את מצבה כ-"arrested decay" – לא משחזרים את העיירה כדי לגרום לה להיראות חדשה, אלא משמרים את מה שנותר ומונעים ממנו להתפורר. בחלק מהמבנים נותרו חפצים וריהוט, והתוצאה נראית לעיתים כאילו התושבים פשוט יצאו מהדלת ולא חזרו. נכון לאוגוסט 2026, האתר פתוח מדי יום למבקרים.
7. המברסטון, צ'ילה
באמצע אחד המדבריות היבשים בעולם ניצבת עיירת תעשייה שלמה שנבנתה סביב חומר שפעם היה שווה הון. המברסטון (Humberstone) שבצפון צ'ילה הייתה מרכז להפקת מלחת – נתרן חנקתי ששימש בין היתר לייצור דשנים.
המברסטון, עיירת רפאים שהשתמרה היטב ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו במדבר אטקמה, סמוך לאיקיקה שבצ'ילה
(צילום: Gennady Stetsenko / shutterstock)
(צילום: Gennady Stetsenko / shutterstock)
אלפי עובדים ובני משפחותיהם חיו באזור, ובמקום צמחו לא רק מתקני תעשייה אלא גם בתי מגורים, בית ספר, תיאטרון, שוק ומתקנים קהילתיים. אלא שהתפתחות תחליפים סינתטיים והמשבר בתעשיית המלחת הצ'יליאנית הביאו לדעיכת היישובים באזור, והפעילות בהמברסטון ובסנטה לאורה הסמוכה פסקה באמצע המאה ה-20.
בניגוד לעיירות תעשייה רבות אחרות, המתחמים לא פורקו לחלוטין. המבנים, המכונות והרחובות נותרו בלב המדבר, וב-2005 הוכרזו המברסטון וסנטה לאורה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. מאז נעשו במקום עבודות שימור ושיקום, כך שהמברסטון של היום היא לא חורבה שנשכחה מהעולם, אלא עיירת תעשייה נטושה שהפכה לאתר מורשת משומר.
8. קיאקוי, טורקיה
לא רחוק מחופי הטורקיז, המלונות והמסעדות של פטהייה ואולודניז נמצא מראה שונה לחלוטין: מאות בתי אבן ללא גגות מטפסים על צלע הר, וביניהם שרידי כנסיות ורחובות של יישוב שפעם היה מלא חיים.
עיירת הרפאים הנטושה קיאקוי שבאזור פטהייה, טורקיה, במבט מהאוויר
(צילום: selcukkayapinar / shutterstock)
(צילום: Juan Carlos Herrera / shutterstock)
קיאקוי (Kayaköy), שנודע בקרב תושביו היוונים בשם ליביסי, היה ביתה של קהילה יוונית-אורתודוקסית גדולה. בתחילת שנות ה-20, על רקע המלחמה בין יוון לטורקיה וחילופי האוכלוסין שנקבעו באמנת לוזאן ב-1923, נאלצה האוכלוסייה הנוצרית לעזוב.
הבתים שנותרו מאחור לא אוכלסו מחדש בהיקף שהיה יכול להחזיר את הגרעין ההיסטורי לחיים. כיום האזור אינו נטוש לחלוטין – יש חיים ועסקי תיירות בסביבתו – אבל מאות בתי האבן של היישוב הישן נותרו ברובם ריקים. האתר ממשיך להופיע גם כיום ברשימות האתרים הרשמיות של משרד התרבות והתיירות הטורקי, והפך לתחנת טיול יוצאת דופן במרחק קצר מאחד מאזורי הנופש הפופולריים במדינה.
9. בלצ'יטה, ספרד
במבט ראשון נדמה שבלצ'יטה הישנה (Belchite) היא עוד עיירה שננטשה אחרי אסון טבע. בפועל, החורבות שלה הן תוצאה של אחד הקרבות הקשים במלחמת האזרחים בספרד.
שרידי כנסייה עתיקה שנפגעה בהפצצות בבלצ'יטה, ספרד
(צילום: BearFotos / shutterstock)
העיר העתיקה של בלצ'יטה, אתר ממלחמת האזרחים בספרד, מחוז סרגוסה
(צילום: Zack Frank / shutterstock)
בקיץ 1937 התחולל באזור קרב בלצ'יטה בין הכוחות הרפובליקניים לכוחות הלאומניים של פרנקו. הלחימה וההפגזות גרמו להרס עצום. לאחר המלחמה הוחלט שלא לשקם את הגרעין הישן, ובמקום זאת נבנתה עיירה חדשה בסמוך.
כך נשארה בלצ'יטה הישנה על עומדה: כנסיות ללא גגות, מגדלים פגועים, בתים הרוסים ורחובות שמסתיימים בערימות אבן. המקום רחוק מלהיות אתר שנשכח: במרץ 2026 הכריזה ממשלת אראגון על בלצ'יטה הישנה כאתר בעל עניין תיירותי, וכיום מתקיימים בה סיורים מודרכים ביום וגם בלילה. החורבות נותרו עדות מוחשית למלחמה – אבל הפכו גם לאחד מאתרי התיירות הבולטים באזור.
10. הוטואן, סין
את הרשימה נסיים במקום שבו לא המדבר, המלחמה או האש השתלטו על מה שהאדם השאיר מאחור – אלא הצמחייה.
הוטואן (Houtouwan) הוא כפר דייגים נטוש באי שנגשאן שבארכיפלג שנגסי, ממזרח לשנגחאי. הוא הוקם בשנות ה-50 ובתקופת השיא שלו חיו בו אלפי תושבים שהתפרנסו בעיקר מדיג. אלא שהבידוד, קשיי התחבורה והמחסור בשירותים בסיסיים הפכו את החיים במקום לקשים יותר ויותר, והמשפחות החלו לעזוב. עד תחילת שנות ה-2000 כמעט התרוקן הכפר.
הצמחייה השתלטה על המבנים
(צילום: HONGXU / shutterstock)
מבט מהאוויר על כפר הדייגים הנטוש
(צילום: Joe Nafis / shutterstock)
מראה מהפנט
(צילום: Joe Nafis / shutterstock)
ואז הגיע הירוק. קיסוס וצמחים מטפסים כיסו את קירות הבתים, טיפסו על הגגות והסתירו חלונות ודלתות. במקומות מסוימים קשה כבר לראות היכן נגמר ההר ומתחיל הבית.
וזה לא רק מראה שנשמר בתמונות ישנות: גם בקיץ 2026 הכפר עדיין עומד נטוש ומכוסה בצמחייה, וממשיך למשוך אליו מבקרים. למעשה, מה שהיה פעם כפר מבודד שתושביו עזבו בגלל הקושי להגיע אליו הפך בזכות הנטישה עצמה לאטרקציה.
יש משהו כמעט הפוך מהרגיל בהוטואן. רוב המקומות ברשימה מספרים על הרס והתפוררות, ואילו כאן הנטישה יצרה דווקא התפרצות של חיים. בני האדם עזבו – והטבע פשוט נכנס פנימה.
