שעת ערב, כמה חודשים אחרי ה-7 באוקטובר, אורי לירון (27) יושב עם כמה חברים בבר באירלנד. מהר מאוד נוצרת אינטראקציה בינם לבין חבורת בנות משולחן סמוך שגולשת לשיחה ידידותית. אך תוך כמה דקות הכול משתנה. "הכול היה ממש סבבה – דיברנו, שתינו בירה, השיחה זרמה. הן סיפרו על עצמן, אנחנו על עצמנו. ואז הן שואלות – 'מאיפה אתם?' הסתכלנו אחד על השני, התלבטנו, ובסוף אמרנו – מישראל. באותו רגע, תוך שנייה, הכל השתנה. המבט בעיניים שלהן הופך לקשוח. אחת פשוט קמה והלכה. השנייה התחילה לצעוק – 'בייבי קילרס! אתם רוצחי תינוקות! למה אתם פה בכלל?'", הוא מספר.

"כל הבר הסתובב להסתכל עלינו. עוד ועוד אנשים התחילו להצטרף, לצעוק עלינו. אתה מרגיש שמתחילה להתגבש עליך חבורה. הסתכלתי על החברים ואמרתי: 'אנחנו משלמים, קמים - ועפים מפה עכשיו!' תוך 16 שניות היינו מחוץ לבר. השולחן נשאר מלא בבירות, בצלחות. פשוט עזבנו הכול וברחנו".
לדבריו, המחשבה הראשונה שעוברת בראש היא לא על צדק או הסברה, אלא על הישרדות. "בסיטואציה כזו אתה לא חושב בכלל. אתה רק רוצה לשמור על החיים שלך. כל הרעיון של 'לתקן עוולות' או להסביר את הצד הישראלי נעלם כשאתה בסכנה מיידית. חתכנו בלי לחשוב פעמיים. ואחרי שאתה מגיע הביתה, זה ממשיך ללוות אותך. אתה יושב ואומר – מה עשיתי? רק רציתי לשתות בירה. לא דיברנו על פוליטיקה, לא על צבא. רק אמרתי שאני מישראל, וזה הספיק כדי להצית כזו שנאה. זה כואב".
5 צפייה בגלריה
על רקע הפגנה פרו פלסטינית בבלגיה
על רקע הפגנה פרו פלסטינית בבלגיה
לירון על רקע הפגנה פרו פלסטינית בבלגיה
(צילום: מהאלבום הפרטי)
5 צפייה בגלריה
בתקרית הבר באירלנד
בתקרית הבר באירלנד
לירון (מימין) בתקרית הבר באירלנד
(צילום: מהאלבום הפרטי)

להזדהות או לא להזדהות? זו השאלה

השאלה האם להזדהות כישראלי בחו"ל כמעט שלא העסיקה את המטיילים מישראל עד השבעה באוקטובר – במיוחד לא ביעדים מערביים. אך בשנה וחצי שחלפו מאז, הכול השתנה: ישראלים השוהים במדינות זרות בוחנים מחדש את זהותם ומודעים יותר מתמיד להשלכותיה. מבצע "עם כלביא", שיצא לדרך ביום שישי לפנות בוקר, החזיר את ישראל לכותרות – ויצר מציאות חריגה שבה, לפי ההערכות, למעלה מ־100 אלף ישראלים תקועים בחו"ל תוך שהחשש להיפגע – פיזית או רגשית – הפך מוחשי מאי פעם.
לירון, הוא בלוגר טיולים שביקר כבר ב-68 מדינות, חלק מהן גם בזמן המלחמה בעזה. בשיחה עם ynet הוא משתף על המצבים המסוכנים שהוא חווה, החלטות הרות הגורל שנאלץ לקבל בשטח, והדרך שבה הוא מתמודד עם הזהות הישראלית בעידן של שנאה מתגברת. כך למשל, כשביקר באינדונזיה, נקלע לשיחת רדנומלית עם כמה מקומיים ברחוב. השאלה 'מאיפה אתה' הגיעה בתוך שנייה, ולירון, בלי לחשוב פעמיים, אמר - רומניה.

5 צפייה בגלריה
גרפיטי נגד ישראל באינדונזיה
גרפיטי נגד ישראל באינדונזיה
גרפיטי נגד ישראל באינדונזיה
(צילום: מהאלבום הפרטי)

"העולם לא שונא אותנו. נכון, יש אנטישמיות. יש כאלה שמאמינים בשטויות שרואים בטיקטוק או באינסטגרם. אבל הרוב המוחלט של האנשים שפגשתי – וזה אנשים מ-68 מדינות – פשוט לא אכפת להם - או שהם בעדנו. מהניסיון שלי, רוב האנשים בעולם, כשהם שומעים שאני מישראל, הם מחייכים, שואלים על תל אביב. זה קורה כל הזמן", הוא מסביר.
וזה הזמן לבשורה מעודדת עבור כל אותם עשרות אלפי ישראלים התקועים בחו"ל ומכססים ציפורנים בלחץ מובן - לקראת שהות ארוכה בניכר. המטייל הוותיק מסביר כי לא כל מפגש עם סממנים אנטי-ישראליים מסתיים בצורה לא נעימה, אורי משתף כי לפעמים דווקא מתוך הסכנה והחשש צומחת שיחה אנושית לא צפויה – כזו שמחזירה תקווה לאפשרות של דיאלוג גם בין עולמות מנוגדים.
5 צפייה בגלריה
לירון נואם מול קהילת אוהבי ישראל בקניה
לירון נואם מול קהילת אוהבי ישראל בקניה
לירון נואם מול קהילת אוהבי ישראל בקניה
(צילום: מהאלבום הפרטי)
"באמצע טיול אופנועים בווייטנאם עצרתי לתצפית יפה על הר והתיישבתי במקרה ליד זוג גרמנים שגם טיילו עם אופנוע". הוא מספר "אחרי כמה דקות של שיחה, ראיתי על התיק שלו סיכה של 'Free Palestine'. ברגע הראשון חשבתי לא להזדהות כישראלי, אבל המשכנו לדבר. ואז הוא שאל מאיפה אני. אמרתי לו – מישראל. הוא החיוור פנים בצורה בולטת, ואז אמר – 'באמת?' ושם התחיל דיון של 45 דקות. הסברתי לו מה קרה ב-7 באוקטובר, הוא הקשיב. לא יודע כמה שיניתי את דעתו, אבל שמחתי שדיברנו".
5 צפייה בגלריה
עם אוהבות ישראל בהונג קונג
עם אוהבות ישראל בהונג קונג
עם אוהבות ישראל בהונג קונג
(צילום: מהאלבום הפרטי)
אז מה קורה כששואלים אותך מאיפה אתה? "אני פשוט מקשיב לאינסטינקטים שלי. אם אני מרגיש שמולי אדם מסוכן – אני לא נכנס לזה. אם אני מרגיש שהוא רק מבולבל, שטוף מוח – אני בודק את השטח. זה ממש דינמי. באינדונזיה, באי ג'אווה, יש דגלי פלסטין בכל פינה, וגרפיטי של דגל ישראל עם איקס אדום עליו. זאת מדינה מוסלמית ואין לה יחסים רשמיים עם ישראל. אז פשוט לא אמרתי את האמת. אם מישהו שאל – אמרתי שאני מרומניה. למדתי להגיד ברומנית 'שלום' ו'תודה', וזה הספיק. אין הרבה רומנים שמטיילים בעולם, זה סיפור כיסוי שעובד".
ומה לגבי סממנים חיצוניים של ישראליות? "סנדלי שורש, גופיות של בילבונג, פאוץ' צד, שיער ארוך, עגיל באף, שרשרת עם מגן דוד – כל הדברים האלה משדרים 'אני ישראלי'. החבורות הגדולות, הדיבור בעברית בקול רם – הכול מזהה אותנו מיידית. אני לא אומר לא ללכת עם הדברים האלה בכלל", הוא מדגיש. "אבל אם אתה רוצה להצניע את עצמך בתקופה כזו, אולי תשאיר את הפאוץ' במלון. זה עניין של זהירות. העולם לא נגדנו. פשוט תהיו זהירים, תשמרו על עצמכם ותלמדו לקרוא את המפה האנושית. זה כל הסוד".