יעקב לויתן, ממנחי תוכנית הטלוויזיה "שעת כושר" בטלוויזיה החינוכית ומחלוצי תחום הכושר הגופני בישראל, הלך לעולמו שלשום (שני) בגיל 89. לויתן נודע במיוחד בזכות השתתפותו בתוכנית היומית שהפכה לתופעה תרבותית בשנות ה־80 וה־90, והיה מזוהה במשך שנים עם עידוד אורח חיים פעיל ובריא בקרב הציבור הישראלי. במקביל, שימש מורה לחינוך גופני במכון וינגייט והכשיר דורות של מדריכים ומורים.
חיה הלפרין, שהנחתה לצדו של יעקב לויתן בתוכנית "שעת כושר", נפרדת מקולגה וחבר קרוב: "ההיכרות שלי עם יעקב לויתן – יענק’לה – הייתה קודם כול במסגרת העבודה במכללה האקדמית וינגייט, שם לימדנו יחד. הוא היה מבוגר ממני בכמה שנים טובות, וכשבאתי ללמד שם בשנות ה־70, הוא קיבל אותי מאוד יפה. עבדנו הרבה יחד בהוראת התעמלות יסודית ובהכשרת סטודנטים להוראה בבתי הספר, והקשר בינינו הפך עם הזמן גם לידידות קרובה".
יעקב לויתן ב"שעת כושר"
(קרדיט: באדיבות כאן – תאגיד השידור הישראלי)
הלפרין מספרת כי הקשר המקצועי נמשך גם כאשר שניהם נבחרו להנחות את התוכנית "שעת כושר" בטלוויזיה החינוכית – תוכנית שהתברגה לפסגת הרייטינג בתקופה שבה שודר רק ערוץ אחד. "הופענו שלוש פעמים ביום. הייתה לנו הצלחה ידועה. יענק’לה לא רק היה מנחה – הוא היה יועץ בתוכנית, וידע להכווין אותנו שלא לבצע תרגילים שעלולים להזיק לצופים. הוא תמיד שמר שהכול ייעשה בגישה בריאותית, בלי עומסים מיותרים ובלי להעמיס על המפרקים".
לדבריה, לויתן היה שונה ממנה גם מבחינת סגנון ההנחיה: "אני הייתי קופצנית, והוא – רגוע, מדויק, מאוד מתחשב בקהל. גם כשעסק בהתעמלות להכנה לצה"ל או ביוגה – הוא שמר על איזון. הייתה לו גישה של 'רק מה שבריא'".
אבל הזיכרונות שהלפרין נושאת הם לא רק מקצועיים. "הוא היה בן אדם מאוד חמים, חביב, חבר טוב – לא רק שלי, של כל הסובבים אותו. לפעמים היה מביא איתו לתוכנית את אליס, אשתו, והיו מתרגלים יחד תרגילים לזוגות בגיל השלישי. לפעמים גם את התאומות שלו, כשהיו בנות ארבע. זה היה מתוק בטירוף – כי זו באמת הייתה תוכנית לכל המשפחה, והוא הביא איתו את הדבר הזה".
"שמרנו על קשר כל השנים. הוא כבר התחיל לתכנן את חגיגות יום ההולדת ה־90 שלו בדצמבר. הוא אמר לי: 'תבואי, יהיה נהדר, תפגשי את כל האנשים הזקנים' – והיה בזה משהו מאוד מרגש. שמחנו. אף אחד לא ציפה שזה ייגמר ככה פתאום".
"מה אני אגיד לך", היא מסכמת, "כואב הלב. הוא יחסר לנו מאוד. מאוד. ואני גם חייבת לציין – היה לו חוש הומור מהמם. באמת נדיר. היו לו יציאות מצחיקות תמיד, עם מין פיוטיות כזאת כלפי העולם. הוא ידע לצחוק גם על עצמו, גם עלינו – אף פעם לא בציניות או רוע, תמיד באהבה".
דליה מנטבר, אף היא ממנחות התוכנית "שעת כושר", סיפרה בכאב על מותו של לויתן: "פשוט הייתי בשוק – הבן אדם היה בריא לגמרי. איך הוא נפטר לי בגיל כמעט 90? זה מאוד עצוב, אין ספק".
מנטבר הכירה את לויתן לא רק כקולגה על המסך, אלא גם כמורה נערץ: "הוא היה מורה שלי בווינגייט – מורה מדהים. איש מצחיק, כולו לב ונשמה. הוא היה בא עם אשתו, מתרגש כמו ילד. כל כולו היה בתוך העניין. כזה מנחה טוב, כזה מורה טוב. אני זוכרת אותו רק לטובה – מצחיק, רקדן, תנועתי, איש שכולו נתינה. אמיתית. הקשר בינינו היה ממש טוב, ואני כבר מתגעגעת אליו מאוד".
מאחורי הקלעים, על המסך ובכיתות הלימוד – יעקב לויתן היה דמות מופת של חינוך גופני, מקצוענות ואנושיות. במשך עשרות שנים הכשיר דורות של מדריכי כושר ומורים לחינוך גופני, הוביל את הציבור הישראלי לתוך עידן חדש של מודעות גופנית, והפך את הפעילות היומיומית בבית למושג לאומי. גם לאחר לכתו, הדרך שסלל – של תנועה נגישה, בריאות בגובה העיניים וחינוך דרך דוגמה אישית – תמשיך ללוות את התרבות הישראלית עוד שנים רבות.
