בגיל שבו רוב האנשים מסתפקים בטיול קצר לסופר או בהליכה איטית בפארק, יש אישה אחת שממשיכה להפתיע את העולם – ולרוץ. היא בת 92, ספרינטרית ותיקה מאיטליה, שמחזיקה לא רק בארבעה שיאי עולם בקבוצת הגיל שלה, אלא גם בתשעה שיאי אירופה וב־28 שיאים רשמיים במדינה שלה. זה הסיפור של אמה מריה מזנגה, שהפכה לתעלומה מרתקת עבור אנשי המדע.
מזנגה החלה לרוץ בגיל 19, כשהייתה סטודנטית למדעי החיים באוניברסיטה. היא המשיכה להתחרות גם אחרי שסיימה את לימודיה, אך הפסיקה כעבור כמה שנים כשאמה חלתה. מאוחר יותר נישאה והביאה לעולם שני ילדים. רק בגיל 53 חזרה לריצה.
"נתונים נדירים"
כיום, בגיל 92, מזנגה, המתגוררת בפדובה, מתאמנת בתדירות של פעמיים־שלוש בשבוע, ובשאר הימים יוצאת להליכה. "מעולם לא ביליתי יום שלם בתוך הבית", היא מספרת. אפילו בתקופת הקורונה היא מצאה דרכים יצירתיות להתמיד: רצה במסדרון של ביתה באורך 20 מטר, ולעיתים יצאה בחשאי בלילות לרוץ בשכונה.
היא מתנשאת לגובה של 1.55 מטר בלבד, אך מוגדרת כספרינטרית עילית שכאמור מחזיקה בארבעה שיאי עולם לגילה – ובקושי יש לה עם מי להתחרות. באיטליה אין לה מתחרות בגילה, וגם באליפויות העולם מדובר לרוב בקרב בינה לבין ספורטאית בודדת. ועדיין, היא שוברת שיאים. רק בשנה שעברה שיפרה פעמיים בתוך חודש את התוצאה העולמית בריצת 200 מטר לנשים מעל גיל 90 – וכבשה את הטבלאות. זו היתה הפריצה הגדולה שלה. "פתאום מצאתי את עצמי בעיתונים – דבר שמעולם לא קרה קודם", סיפרה.
במקביל - ההישגים של מזנגה לא נשארו רק על המסלול - והתחילו לסקרן מדענים מאיטליה ומארצות הברית שניסו לפצח את השאלה הפשוטה: איך אישה בגיל כזה מצליחה לבצע פעילויות גופניות ומצליחה לשמור על אנרגיה, כושר וסיבולת ברמה של נשים שצעירות ממנה בעשרות שנים.
"כשאנחנו בוחנים ספורטאים מבוגרים ברמה גבוהה, אנחנו יכולים להבין טוב יותר מה הגוף מסוגל לעשות גם בגיל מבוגר", הסביר כריס סנדברג, אחד החוקרים המובילים. מזנגה, שהייתה מורה למדעים בתיכון ויצאה לגמלאות אך עדיין קוראת כתבי עת מדעיים, הסכימה להשתתף במחקר. בשנה שעברה הזמין אותה החוקר סימונה פורצ׳לי ליום שלם של בדיקות באוניברסיטת פאביה.
במעבדה, תחת המיקרוסקופ, התגלה שילוב מרתק בגופה של מזנגה: סיבי השריר המהירים דמו לאלה של אדם בריא בשנות ה־70 לחייו. סיבי השריר האיטיים, הקשורים לסיבולת, נראו כמו של בת 20
במעבדה נלקחה ממזנגה דגימת שריר מהירך שהביא לממצאים יוצאי דופן. במעבדה, תחת המיקרוסקופ, התגלה שילוב מרתק בגופה של מזנגה: סיבי השריר המהירים דמו לאלה של אדם בריא בשנות ה־70 לחייו. סיבי השריר האיטיים, הקשורים לסיבולת, נראו כמו של בת 20. בנוסף, זרימת הדם והמסלולים העצביים שמפעילים את השרירים שמרו על תפקוד מצוין, והמיטוכונדריות – אותם "מנועים קטנים" שבתאים שמייצרים אנרגיה – נמצאו שמורים היטב. בבדיקות כושר התברר שהיא נהנית מכושר לב־ריאה של אישה בשנות ה־50 לחייה, ומצליחה לבצע פעולות שבני גילה כבר מזמן מתקשים בהן. "נדיר למצוא מישהי עם נתונים כאלה", אמר אחד החוקרים, "וזה כנראה שילוב של גנטיקה, אורח חיים ומוטיבציה שלא נגמרת".
"באמצעות גנטיקה, אורח חיים, או שילוב של שניהם – היא מצליחה לשמור על תקשורת בין המוח, העצבים והשרירים ברמה גבוהה בהרבה ממה שרואים אצל בני 90", הסביר החוקר כריס סנדברג. לדבריו, החלקים בשרירים שעדיין במצב מצוין מצליחים כמעט לפצות על אלה שנחלשו עם השנים. "אנחנו עדיין רחוקים מלסיים את המחקר", הוסיף סנדברג, "יש לנו עוד לא מעט ניסויים כדי להבין את התמונה המלאה.
"בזכות שילוב של גנטיקה ואורח חיים – או אולי שניהם יחד – היא מצליחה לשמור על קשר יעיל במיוחד בין המוח, העצבים והשרירים, הרבה מעבר למה שרואים בדרך כלל אצל בני 90", הוא מסביר. לדבריו, החלקים בשרירים שעדיין במצב מצוין מצליחים כמעט לפצות על אלה שנחלשו עם השנים.
"לא מסוגלת סתם לשבת ולחכות שהיום ייגמר, חייבת תנועה"
אז מה הסוד של מזנגה? המוטיבציה אכן משחקת תפקיד מרכזי אבל גם אופי האימונים וכמובן - התזונה. התפריט שלה כולל סטייק, דגים, ביצים מטוגנות, קצת פסטה או אורז. אין דיאטות מתוחכמות או חוקים קיצוניים – חוץ מהימנעות מוחלטת מאוכל בשלוש השעות שלפני ריצה.
היא מתאמנת פעמיים־שלוש בשבוע באצטדיון או על שפת הנהר, ובימים אחרים מסתפקת בהליכה. היא מספרת שהאימונים שלה נמשכים כשעה וכוללים חימום איטי, ריצות קצרות, ובהמשך חזרות על המרחק שבו היא מתחרה – עם מנוחות ביניהן. העצה שלה למבוגרים אחרים פשוטה: "קודם כל להכיר את הגבולות, להתייעץ עם רופא, ואז להיות עקביים. לרוץ כמה פעמים בשבוע – ולא לוותר. הספורט נתן לי כל כך הרבה, הוא ממש הציל אותי. אני לא מסוגלת סתם לשבת ולחכות שהיום ייגמר. אני חייבת תנועה".
החוקרים רואים במזנגה דוגמה נדירה לאיך אפשר להזדקן בצורה בריאה ומדגישים את עניין ההתמדה עליו היא מדברת. "רבים מהנזקים שמביא איתם הגיל יכולים להצטמצם אם שומרים על פעילות גופנית קבועה", הסביר אחד מהם.
באס ואן חורן, חוקר מאוניברסיטת מאסטריכט שבהולנד, ציין כי "הרבה מההשפעות השליליות של ההזדקנות מצטמצמות משמעותית אם ממשיכים לזוז. הבשורה הטובה היא שאף פעם לא מאוחר להתחיל". לדבריו, גם הרצים שחקר שהחלו להתאמן רק בגיל הביניים הצליחו לבצע את השינוי שהשפיע גם על הגוף וגם על הנפש.
לואיג׳י פרוצ׳י, מהמכון הלאומי להזדקנות בארצות הברית, הסביר ש"צריך גישה כוללת שכוללת גם תזונה נכונה, חשיבה חיובית, וכמובן פעילות גופנית. ספורט הוא בסיס מצוין – אבל צריך לטפל בכל הגוף, לא רק בחלק ממנו".
"באמצעות גנטיקה, אורח חיים, או שילוב של שניהם – היא מצליחה לשמור על תקשורת בין המוח, העצבים והשרירים ברמה גבוהה בהרבה ממה שרואים אצל בני 90"
מעבר להישגים על המסלול ולעניין המדעי שהיא מעוררת, מזנגה מספרת שהיא שומרת גם על טקסים קטנים שמלווים אותה לאורך השנים – מזכרות מכל תחרות, חולצת מזל קבועה ולעיתים גם כוס בירה אחרי ניצחון.
בימים אלה מזנגה מתאמנת לקראת תחרויות ב־100 ו־200 מטר, שיתקיימו במהלך ספטמבר בקאטניה שבסיציליה במסגרת אירועי ה־Masters לגילאים מבוגרים. מיד אחרי התחרות היא מתכננת לשוב לאוניברסיטת פאביה לעוד סדרת בדיקות, ובנובמבר לפתוח את עונת אימוני החורף באולם. "הסוד הוא לא לעצור אף פעם. אני חיה יום־יום, ובינתיים נהנית מכל רגע", היא אומרת ומוסיפה בצניעות: ״אני בונה תוכניות רק חודש קדימה, לא מעבר לכך״.
