כשאנחנו חושבים על טיפול נפשי, רובנו מדמיינים שני אנשים שיושבים בחדר ומדברים. אחד מספר על עצמו, על הקשיים, הרגשות והיחסים שלו, והשני מקשיב, שואל ומתבונן יחד איתו. אבל האם מילים הן הדרך היחידה שבה אנחנו מספרים על עצמנו?
אנחנו מבטאים את עצמנו גם דרך האופן שבו אנחנו פועלים: איך אנחנו בוחרים, איך אנחנו מגיבים כשמשהו לא מסתדר, כמה קל לנו לבקש עזרה, מה קורה לנו כשאנחנו לא יודעים מראש מה תהיה התוצאה ואיך אנחנו מתמודדים עם הצורך לשנות תוכנית. לפעמים דווקא בתוך עשייה, דברים שקשה להסביר במילים נעשים גלויים ומוחשיים.
הבישול הוא דוגמה מעניינת במיוחד. אנחנו רגילים לחשוב עליו כעל פעולה יומיומית ופשוטה יחסית: בוחרים מה להכין, אוספים מצרכים, עוקבים אחרי מתכון ובסוף, בתקווה, יוצאת ארוחה. אלא שאם עוצרים לרגע ומתבוננים במה שקורה בדרך, מתגלה תהליך מורכב הרבה יותר.
גלריה
דווקא בתוך עשייה, דברים שקשה להסביר במילים נעשים גלויים ומוחשיים
(תמונה: Shutterstock/ADDICTIVE STOCK)
כדי להכין אפילו מנה פשוטה אנחנו נדרשים לתכנן, לארגן רצף של פעולות, לבחור בין אפשרויות ולהתאים את עצמנו למה שמתרחש בזמן אמת. ובתוך כל אלה אנחנו פוגשים גם את עצמנו: כמה קל לנו להישאר עם משהו שלא מצליח מיד? האם אנחנו זקוקים להוראות מדויקות או מעדיפים לאלתר? איך אנחנו מגיבים לטעות? להפתעה? להצלחה? ומה קורה כשהמציאות, או הבצק, פשוט לא משתפים פעולה? אולי דווקא מפני שהבישול כל כך מוכר ויומיומי, אנחנו נוטים לפספס את המורכבות הפסיכולוגית שעשויה להשתקף בתוכו.
הבישול אינו המטרה אלא המדיום
השימוש בעשייה בתוך טיפול כמובן אינו חדש. טיפול באמנות, במוזיקה, בתנועה ובדרמה מבוסס כבר שנים על ההבנה שאדם אינו חייב רק לדבר על עצמו כדי להביא את עולמו אל תוך המפגש הטיפולי. הוא יכול גם לפעול, ליצור ולהתנסות. בעיניי, הגיע הזמן להרחיב את ההתבוננות הזאת גם אל הבישול.
בפסיכותרפיה בבישול, הבישול אינו המטרה אלא המדיום. הוא הופך להתנסות שמתרחשת בתוך הקשר טיפולי ומאפשרת להתבונן במה שקורה לאדם בזמן אמת. אין משמעות קבועה להתנהגות מסוימת: עבודה ללא מתכון יכולה להיחוות אצל אדם אחד כחופש ואצל אחר כחוסר ביטחון; הקפדה על הוראות יכולה לבטא צורך בשליטה, אבל גם להיות דרך להתארגן או להרגיש בטוח. תפקידו של המטפל אינו לפרש כל פעולה, אלא להיות סקרן יחד עם המטופל לגבי מה שמתרחש ולבחון האם וכיצד הוא מתחבר לחוויות ולדפוסים שמופיעים גם מחוץ למטבח.
"ממצאי המחקר מעלים שאלה רחבה יותר מהשאלה האם בישול "עובד" ככלי טיפולי. הם מזמינים אותנו לחשוב מחדש על המרחבים שבהם טיפול יכול להתרחש, ועל הדרכים שבהן אנשים יכולים לפגוש את עצמם בתוך קשר"
בשנים האחרונות ביקשתי לבחון את האפשרות הזאת גם באופן מחקרי. במסגרת עבודת הדוקטורט שלי השתתפו 97 מתבגרים עם ADHD שחולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות. אחת מהן השתתפה בתוכנית התערבות של פסיכותרפיה קבוצתית בבישול, שכללה 12 מפגשים שבועיים. קבוצה נוספת השתתפה בפעילות קבוצתית שהתבססה על משחקי קופסה, וקבוצה שלישית לא קיבלה התערבות בתקופת המחקר.
המתבגרים דיווחו על עלייה בתחושת המסוגלות העצמית
(תמונה: Shutterstock/VH-studio)
ממצאי המחקר הצביעו על שיפור בתפקודים הניהוליים של המתבגרים שהשתתפו בפסיכותרפיה בבישול, ובפרט ביכולות הקשורות לניטור עצמי ולזיכרון עבודה, בהשוואה לשתי קבוצות הביקורת. אבל בעיניי, מעניין לא פחות היה השינוי שנמצא גם בהיבטים הרגשיים: המתבגרים דיווחו על עלייה בתחושת המסוגלות העצמית ובשביעות הרצון מהחיים.
הממצאים האלה מעלים שאלה רחבה יותר מהשאלה האם בישול "עובד" ככלי טיפולי. הם מזמינים אותנו לחשוב מחדש על המרחבים שבהם טיפול יכול להתרחש ועל הדרכים שבהן אנשים יכולים לפגוש את עצמם בתוך קשר. אולי בתקופה שבה הצורך במענים רגשיים הולך וגדל, כדאי גם להרחיב את המחשבה שלנו על האופן שבו מענים כאלה יכולים להיראות.
מה קורה כשהעוגה נשרפת?
הדבר חשוב במיוחד כאשר עובדים עם ילדים ומתבגרים שלא תמיד קל לגייס אותם להשתתף בטיפול או אפילו לענות על השאלה "מה אתה מרגיש?". עשייה משותפת מאפשרת להתחיל במקום אחר. במקום לדבר באופן מופשט על התמודדות עם תסכול, אפשר לפגוש תסכול כשהעוגה לא מצליחה. במקום לדבר על גמישות, אפשר לגלות מה קורה כשחסר חומר גלם וצריך למצוא פתרון. ובמקום לדבר רק על מסוגלות, אפשר לחוות את הקשר שבין הפעולות שלי לבין משהו שאני עצמי הצלחתי ליצור.
בישול הופך לחלק מתהליך פסיכותרפויטי רק כאשר הוא מתקיים בתוך הקשר טיפולי,
(תמונה: Shutterstock/PeopleImages)
זה לא אומר שכל בישול הוא טיפול. רחוק מכך. בישול הופך לחלק מתהליך פסיכותרפויטי רק כאשר הוא מתקיים בתוך הקשר טיפולי, עם איש מקצוע שיודע להתבונן במה שמתרחש ולעבד את התהליך בתוך מערכת היחסים הטיפולית.
אבל אולי הגיע הזמן שנרחיב מעט את התמונה שיש לנו בראש כשאנחנו חושבים על טיפול. בני אדם מספרים את עצמם במילים, אבל לא רק בהן. הם מספרים את עצמם גם דרך הבחירות שהם עושים, דרך האופן שבו הם פועלים, דרך החומרים שבהם הם בוחרים ומה שהם מבקשים ליצור באמצעותם. העשייה מאפשרת לנו לא רק להתבונן בדפוסים המוכרים שלנו, אלא גם להתנסות בדרכים אחרות לפעול ולהגיב. דווקא בעת הזאת, כשהמציאות דורשת מאיתנו שוב ושוב להתמודד עם שינויים ועם דברים שלא תכננו, יש אולי ערך מיוחד למרחבים שמאפשרים לנו לעשות זאת בתוך סביבה בטוחה: לבחור, לפעול, להסתגל, להתבונן במה שקורה לנו בדרך, ומתוך כך לגלות עוד שכבות של עצמנו.
הכותבת היא מטפלת באומנות ובבישול ומובילת תחום הבישול הרגשי בבית הספר ללימודי תעודה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט
פורסם לראשונה: 10:49, 18.08.26
