בסוף שנות ה-90 מגזין 'טיים' הכתיר את השחקנית פארקר פוזי למלכת הסרטים העצמאיים, בגלל עשרות התפקידים שגילמה בקולנוע האינדי האמריקאי הבועט. בהמשך היא הצליחה להתברג מצוין גם במיינסטרים, ובשנה שעברה אפילו הייתה מועמדת ל'אמי' על תפקיד היסטרי בסדרה 'מר וגברת סמית'. אחרי כל אלו, הרפרטואר שלה התמלא בדמויות קיצוניות וחד-פעמיות, ונדמה היה לה שבגיל 56 הוליווד כבר לא יכולה להפתיע או לאתגר אותה יותר. אבל שום דבר לא הכין אותה לנפילה במערת הארנב אל ארץ הפלאות שהתחילה ברגע שהיא ענתה לטלפון מהפקת 'הלוטוס הלבן'.
כמו כל שחקן אחר על הפלנטה, גם פוזי אמרה מיד כן להצעה לתפקיד בעונה השלישית, עוד לפני ששמעה כי היוצר, מייק ווייט, רוצה לעשות אודישן לכל השחקנים, לא חשוב עד כמה הם מפורסמים או מנוסים. היא גם לא היססה כשגילתה שמדובר בשבעה חודשי עבודה אינטנסיביים בג'ונגל בתאילנד. אז, כמובן, היא עוד לא ידעה שמצפים לה שם לטאות בגודל של תנינים שאוכלות צפרדעים, נחשים בצבעים שלא ידעה שבכלל קיימים, קופים מכל סוג וגודל ומזג אוויר שיוציא ממנה ומכל חברי הקאסט את שאריות מאגרי האנרגיה שלהם. היה כל כך חם, שנעל קרוקס של אחד מחברי הצוות פשוט נמסה, ופוזי בילתה כל הפסקה בין טייקים עם שקיות קרח מתחת לבתי השחי ותהיות אקזיסטנציאליות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"יום אחד רציתי לאכול ביצה קשה מחוץ לחדר", פוזי מספרת בראיון ל'7 לילות' במבטא דרומי עמוק, שהעצימה אפילו יותר כשנכנסה לדמות. "סובבתי את הראש לדקה, והביצה נעלמה. זה היה סנאי? זה היה עורב? מי לעזאזל לוקח ביצה קשה?! אלוהים אדירים, היא פשוט נעלמה בטבע של תאילנד! כל החוויה הייתה קצת 'אליס בארץ הפלאות', כמו לנחות בכוכב אחר ולהילחם ביתושים בגודל שלא ראיתי אף פעם. זה היה כל כך שונה מהחיים שאני מכירה באמריקה. זו מתנה לעבוד במשהו שהוא לא רק עבודה, אלא אפשרות ללכת לעולם רחוק מאוד ואז לחזור".
את מבינה עכשיו מדוע הסדרה הזו הפכה למשהו ששחקנים רוצים להיות בו?
"כן, ודאי, אבל זה לא בגלל שמצלמים באתרי נופש יוקרתיים, זה בזכות הסיפור והמבנה שלו, כמו סיפור אגתה כריסטי אפל מאוד. הדמויות האלה כתובות נהדר ואת לא יודעת למה הן מסוגלות, זו הפתעה גם בשבילך. מייק ווייט יצר מיתולוגיה, ואני חושבת שעכשיו כבר היה לחץ מיוחד. זו עונה שלישית של סדרת להיט, ואת יודעת שצריך לייצר משהו שיהיה מלא באגרופים לבטן ויפוצץ את המוח. יכולנו להרגיש במהלך הצילומים שאנחנו עושים משהו מיוחד, וגם הבנו שהחיים שלנו בג'ונגל חודרים ממש לתוך הסיפור. כשרכבנו על אופניים מוקדם מאוד בבוקר כדי להספיק להתאפר לפני התחלת יום צילומים, עדיין היה חשוך בחוץ. את שומעת רק את רעש הג'ונגל וחייבת לשמור על הערנות, כי יש תחושה שכל רגע איזו סערה יכולה להפוך את גן העדן הזה לגיהינום. וזה הרי בדיוק מה שקורה ב'הלוטוס הלבן'".
את העונה הראשונה של 'הלוטוס הלבן' הזמינה רשת HBO מתוך כוונה שתהיה חד-פעמית. הקורונה השביתה הכל והערוץ נזקק בדחיפות למשהו חדש. הפנייה לווייט הייתה לא רק בגלל שהוא כותב מוכשר, אלא בעיקר כי הוא ידוע ככותב מהיר. ווייט היה כל כך משועמם בזמן המגפה, שהוא כתב בתוך שלושה שבועות מעשייה טרגית-קומית-סאטירית המתרחשת בריזורט יוקרתי, שמגיעים אליו אמריקאים עשירים לחופשה של שבוע. הסיפור התחיל מהסוף עם מוות אלים, ומשם הלך ווייט לתחילת החופשה ובישל חמין מהפנט, שבסיומו לא כולם חוזרים הביתה; אלה שכן חוזרים, לוקחים איתם מזוודה כבדה בהרבה מזו שהגיעו איתה, ואיש מהם לעולם לא ישוב לגן העדן הזה שמתחתיו גיהינום.
לא ווייט ולא HBO תיארו לעצמם מה יקרה עם 'הלוטוס הלבן', שהפכה בתוך חצי עונה לתופעה תרבותית נדירה במציאות שיש בה הרבה יותר מדי תוכן טלוויזיוני. היא משכה עשרה מיליון צופים לפרק, שברה את האינטרנט, זכתה בפרסי אמי וגלובוס הזהב, וכמובן, כבר לא הייתה רק סדרה של עונה אחת. העונה הראשונה, שהתרחשה בהוואי, התמקדה בפריבילגיה של עושר. השנייה, בסיציליה, הייתה בעיקר חפירה במעמקי מאוויי הסקס בניחוח קפוצ'ינו. והעונה החדשה, שעולה ב-17 בפברואר בסלקום טי.וי, yes ו-HOT, מתרחשת בתאילנד ומראה מה קורה לאנשים מהעולם המערבי-קפיטליסטי שמחפשים חוויה רוחנית במזרח, אבל המטען העצום שהם סוחבים איתם מסרב להיכנס למצב טיסה.
העונה התחילה ממוחו הקודח של ווייט - מילולית. הרעיון הגיע אליו בזמן שהיה מאושפז עם ברונכיטיס בתאילנד, וביומיים של חום גבוה ואנטיביוטיקה הָזָה את כל העלילה, שכדי להבין את כל מה שקורה בה, כדאי לצפות קודם בשתי העונות הראשונות. נאמר רק שמותה הטרגי של טניה (הלוא היא ג'ניפר קולידג‘ האהובה) לא נשכח ולא נסלח.
בלי ספוילרים, אפשר לספר שהאורחים בשמונת פרקי העונה הם: לינדה (נטשה רות'וול), מנהלת הספא מהעונה הראשונה, שחוזרת למטרה מאוד ספציפית. היא מגיעה לריטריט הרוחני ומגלה שלמרות שאמרה בעונה הראשונה את המשפט האלמותי 'אני גמרתי עם אנשים לבנים עשירים' - זה לא אומר שהם גמרו איתה.
לורי (קארי קון, נפלאה כרגיל), קייט (לסלי ביב) וג'קלין (מישל מוינאהן) הן שלוש חברות ילדות שמנסות להתחבר מחדש. אחת מהן היא סלבריטאית מפורסמת, וכמובן שמהר מאוד מתברר כי הגירל פאוואר המשולש מגיע עם הרבה מאוד כוכביות לקוקטייל בבריכה.
ריק (וולטון גוגינס, שיכול כבר להכין את החליפה לטקס האמי) הוא גבר רדוף בגיל העמידה, שמגיע עם חברתו הצעירה ממנו בעשרות שנים (איימי לו ווד הנהדרת). הם גונבים כל סצנה ביחד ואיכשהו היחסים ביניהם נראים הכי בריאים. או שלא. גוגינס, שחקן אופי אדיר שהגיע לו מזמן להיות כוכב, הגדיר את עצם הליהוק לסדרה 'רגע משנה חיים' ומספר שכשהסוכנים שלו אמרו לו שהוא קיבל הצעה לשחק ב'הלוטוס הלבן', הוא יצא מהחדר והתחיל לבכות.
משפחת ראטליף (ההורים ג'ייסון אייזקס ופרקר פוזי, ושלושת ילדיהם אותם מגלמים שרה קתרין הוק, סם ניבולה ופטריק שוורצנגר, הבן של, שהוא שחקן מוכשר הרבה יותר מאבא) - משפחה עשירה מדרום ארה"ב שלא נראית שמחה להגיע לחופש הזה, ומסתבר שבצדק.
"אני מהדרום", אומרת פוזי, שגדלה בלואיזיאנה ומיסיסיפי, "ואני אוהבת את המשפחה הזו, שהופכת כל דבר קטן לדרמה גדולה, אבל מטאטאת את הדברים החשובים מתחת לשטיח. הדמות שלי, ויקטוריה, נמצאת כל הזמן תחת השפעת גלולות ואפילו לא יודעת אם היא בתאילנד או טייוואן, וזה גם לא משנה לה. יש רק שני דברים שחשובים לה ברמה הקיומית: שהמשפחה שלה לא תתפרק ושהיא תישאר עשירה. היה כיף לשחק אותה כי היא כל כך פגומה".
את יכולה להבין למה הצופים אוהבים לצפות בסדרה שבסופו של דבר כמעט כל הדמויות בה כל כך פגומות?
"אנחנו חיים בתקופה שבה אין גבולות לשום צורת התנהגות ואין מודעות עצמית, אז אני מבינה למה צופים שמחים לראות אנשים עשירים שלגמרי לא מודעים לכמה הם אומללים או מגוחכים".
פארקר פוזי: "היה כיף לשחק דמות כל כך פגומה. אנחנו חיים בתקופה שבה אין גבולות לשום צורת התנהגות ואין מודעות עצמית, אז אני מבינה למה צופים שמחים לראות אנשים עשירים שלגמרי לא מודעים לכמה הם אומללים או מגוחכים"
ויש עוד דמויות: גייטוק (טיים תפטימטון) ומוק (ליסה מאנובאן), הם שני תאילנדים חביבים ונאיבים, שהשלדים שאנשי המערב האלה מביאים מהבית משפיעים גם עליהם. מאנובאן, המוכרת כרבע מלהקת הבנות הדרום-קוריאנית הפופולרית Blackpink, עושה את הופעת הבכורה שלה כשחקנית. גם לתפטימטון, שומר ראש במקצועו, זו בכורת משחק.
חוץ מכל אלה, יש גם הרבה גברים רוסים בעונה הזו, שיקוף מדויק למדי של תאילנד, שהפכה מקלט לרוסים עם עיסוקים מפוקפקים. כמה סצנות מתרחשות על יאכטה, והצוות שלה גילה שהוא היה מאושר לעבוד עבור אנשי 'הלוטוס הלבן', כי הקליינטורה הקבועה שלהם היא רוסים מבוגרים שמחזיקים אקדחים ותאילנדיות צעירות מאוד. גם בסדרה יש אקדח, וכשהוא יורה בסצנה הראשונה הוא מוציא לדרך עונה אפלה יותר מהשתיים הקודמות, עם צילומים מרהיבים ופסקול נהדר, כולל גרסה של 'אבניבי' בתאילנדית.
העונות הראשונות של 'הלוטוס הלבן' עלו כשלושה מיליון דולר לפרק, אבל העונה השלישית היא כבר הפקה בסדר גודל של בלוקבאסטר הוליוודי, ו-ווייט הסתובב הרבה זמן לחפש את הלוקיישן האידיאלי. עבור תאילנד, זו הייתה כמעט משימה לאומית - ובצדק. בשנים האחרונות התברר כי לסדרות להיט שמתרחשות מחוץ לארה"ב יש השפעה כלכלית אמיתית. אפילו פריז, שבאמת לא צריכה יח"צ, ראתה קפיצה בתיירות אמריקאית בעקבות 'אמילי בפריז'. 'ברידג'רטון' עשתה אותו דבר לבריטניה ו'משחקי הדיונון' לדרום-קוריאה, אבל 'הלוטוס הלבן' נמצאת בליגה משלה בתחום הזה.
ההזמנות של תיירים אמריקאים להוואי - מדינה בארה"ב, אבל כזו שמרגישה חו"ל לכל מי שלא גר בה - עלו ב-25 אחוז לאחר העונה הראשונה. הזמנות לסיציליה גדלו פי שלושה אחרי העונה השנייה. אז ווייט הסתובב כמה שבועות בתאילנד בחיפוש אחרי הלוקיישן המושלם, עד שהגיע לאי קוסמוי ואל אתר הנופש 'ארבע העונות', המשקיף על הרים גבוהים מול אוקיינוס מרהיב, ומציע וילות במחיר של 9,000 דולר ללילה. מנהל הריזורט כבר היה מוכן עם המצגת, אבל ווייט אמר מיד 'זהו זה'. הוא סומך על האינטואיציות שלו.
כשמייק ווייט היה בן 11, אביו, זמר בכנסייה בקליפורניה, יצא מהארון בפני המשפחה, אבל עבור כל שאר העולם הוא נשאר עמוק בפנים במשך עשור נוסף. "אני מניח שזה גרם לי להיות מאוד סקפטי לגבי איך אנשים מציגים את עצמם", אמר ווייט ל'הניו יורק טיימס'. את הדיסוננס בין החוץ לפנים הוא הביא ל'הלוטוס הלבן' מהרגע הראשון. לעונה הזו הוא מביא גם את הצד הרוחני הסקרן שלו, שבין היתר גרם לו להזמין פורטרטים של מה שהוא מאמין היו 14 גלגולי חייו הקודמים, כולל חייל מימי הביניים שמת בקרב, אלכוהוליסט מתקופת גטסבי ומלצרית קובנית. אחרי שלומדים את הפרט הזה בביוגרפיה שלו, כל הפסיכולוגיה מאחורי 'הלוטוס הלבן' הרבה יותר ברורה, כמו גם הריכוזיות שלו: הוא כתב וביים את כל פרקי הסדרה.
הצד הרוחני של מייק ווייט גרם לו להזמין פורטרטים של מה שהוא מאמין שהיו 14 גלגולי חייו הקודמים, כולל חייל מימי הביניים שמת בקרב, אלכוהוליסט מתקופת גטסבי ומלצרית קובנית. אחרי שלומדים את הפרט הזה בביוגרפיה שלו, כל הפסיכולוגיה מאחורי 'הלוטוס הלבן' יותר ברורה
ווייט החל את דרכו בהוליווד כאחד מכותבי 'דוסון קריק'. אחר כך כתב את 'בחורה טובה', שנתן לג'ניפר אניסטון תפקיד נפלא, ואת 'רוק בבית הספר' הקלאסי. בטלוויזיה כתב קומדיות מצוינות וקצרות מועד כמו 'זרוקים ויורמים' ובעיקר 'מוארת'. אבל ההרפתקאות הטלוויזיוניות שאת השפעותיהן על ווייט אפשר לראות הכי הרבה ב'הלוטוס הלבן', הן שתי ההופעות שלו בסדרות ריאליטי. הוא התחרה פעמיים: ב-The Amazing Race ('המירוץ למיליון') יחד עם אביו, וב'הישרדות' - לא גרסת הסלבריטאים, אלא הדבר האמיתי - שבה זכה במקום השני. והרי מהו 'הלוטוס הלבן' אם לא סיפור הישרדות של דמויות זרות שנזרקות לעולם סגור ומבעבע?
גם עבור השחקנים, שגרו יחד שבעה חודשים בחום בלתי נסבל, הצילומים ל'הלוטוס הלבן' היו סוג של 'הישרדות'. הם לא יכלו להשתמש במיזוג האוויר בגלל הרעש בזמן הצילום והיו צריכים להיראות כאילו הם מבלים בחופשה, כשבפועל בקושי הצליחו לעמוד על הרגליים. גם המתחים הפנימיים היו בלתי נמנעים. "זה כלוב מוזהב של חמישה כוכבים", אמר ג'ייסון אייזק ל'גרדיאן', "לפעמים זה מדהים לחלוטין ולפעמים זה 'בעל זבוב'. אי-אפשר היה להתחמק האחד מהשני. יש מתחים וקשיים, היו בריתות שנוצרו ונשברו, רומנים שנוצרו ונשברו, חברויות שנוצרו ונשברו, החום רק הפך הכל לקשה עוד יותר. אני לא יכול להעמיד פנים שלא הייתי מעורב באיזו דרמה מחוץ למסך. אשתי שהייתה איתי על הסט אמרה לי, 'חלק מהאנשים האלה מטורפים'. אמרתי לה 'לא, זו רק חבורה של שחקנים שתקועים אחד עם השני הרבה זמן'".
