העימות במסיבת העיתונאים בבית הלבן היה אירוע היסטורי בשידור ישיר. היו סימנים מוקדמים: טראמפ כבר כינה את זלנסקי "דיקטטור"; הטון המפויס שלו כלפי פוטין עורר תהיות וסימני שאלה; אבל שום דבר לא הכין אותנו לזובור בשידור חי. זלנסקי הקטן, שנאבק מול מעצמה, וכבר שלוש שנים מצליח לעמוד במשימה, ניצב מול נקודת המפנה המסוכנת ביותר מאז החלה המלחמה.
1 צפייה בגלריה
(צילום: REUTERS/Brian Snyder, Shutterstock, J. Scott Applewhite, AP, Olivier MATTHYS / POOL / AFP)
יכול להיות שהמטרה של טראמפ היא להגיע לסוף המלחמה. יכול להיות שהוא רוצה פרס נובל לשלום. יכול להיות שהוא נוקט שיטה של טיפול בהלם. וצריך להודות אפילו שיש סיכוי קטן שזה יעבוד. אולי, מי יודע, בעוד חודשים אחדים ייחתם בריאד הסכם כלשהו שיפסיק את המלחמה. אבל יש סיכוי, ונדמה שגדול יותר, שעם הגישה הברוטלית שלו, הסיכוי של טראמפ להגיע להסכם במזרח אירופה דומה לסיכוי למימוש רעיון הטרנספר. וזה מטריד.
דווקא ישראל אמורה להביט על הקונפליקט בין רוסיה לאוקראינה בעיניים קצת יותר מפוכחות. משום שגם שם, בדיוק כמו כאן, מדובר בהתקפה ברוטלית שהיא פועל יוצא של שלילת זכות ההגדרה העצמית של אוקראינה. גם שם, בדיוק כמו כאן, הכוח שנאבק באוקראינה הוא דיקטטורי, חסר מעצורים, שפוגע בכוונת זדון בכל מוסכמה הומנית. גם שם, בדיוק כמו כאן, ויותר מכאן, תלויה אוקראינה בסיוע בינלאומי. וגם שם, כמו כאן, ניצבים זה מול זה רוע מוחלט מצד אחד, מול מדינה שנחושה להגן על עצמה מצד שני.
דונלד טראמפ וולדמיר זלנסקי בבית הלבן
כדאי שנזכור: זו ישראל שניצבת, בכל כינוס של עצרת האו"ם, בכל דיון במועצת זכויות האדם של האו"ם, מול רוב של מדינות חשוכות. ההצבעות שם אוטומטיות. פעמים רבות מדי – בתמיכת מדינות אירופה. על הרקע הזה נדמה שההצבעה של ישראל באו"ם, נגד אוקראינה ונגד רוב מדינות העולם, לצד ארה"ב, רוסיה ואיראן – היא לא מהלך שמוסיף לנו כבוד. וגם העובדה שאוקראינה עצמה, בדרך כלל, מצביעה עם מדינות אירופיות נגד ישראל, היא לא בדיוק סיבה לנקמה. אנחנו דורשים מהעולם צדק והגינות והבחנה בין טוב לרע. כדאי שנדרוש את זה גם מעצמנו.
מאפיין משותף, מפחיד ומטריד
כאשר מביטים על הגורמים שתומכים בפוטין מוצאים עוד מאפיין משותף, מפחיד ומטריד. בקואליציה הפרו-רוסית אפשר למצוא פרופסורים בולטים כמו ג'פרי סאקס וג'ון מירשהיימר, לצד אנשי תקשורת כמו טאקר קרלסון וקנדיס אוונס, ואמנים כמו רוג'ר ווטרס. הראשון ברשימה, סאקס, הוא יהודי. אבל המאפיין של כולם הוא שנאה תהומית לישראל ולציונות, עם סממנים אנטישמיים בולטים. וכן, יש גם יהודים אנטישמים. הם בצד של חמאס, שמחזיק באידיאולוגיה של השמדת יהודים. עכשיו הם בצד של פוטין. ידענו מלכתחילה שחלק מתומכי טראמפ, כולל סגן הנשיא, ג'יי. די. ואנס, הם בדלנים. אבל היה נדמה, ועדיין נדמה, שרק בהקשר האוקראיני, ואולי חזיתות אחרות בעולם. אבל לא ישראל. אלא שזו לא בדיוק בדלנות. בהתייחס לחיבוק של הממשל האמריקאי לפוטין – זו מעורבות. אבל בכיוון המסוכן.
לממשל טראמפ יש קופת זכויות בנוגע לישראל. אי-אפשר להתעלם מהצו הנשיאותי נגד בית הדין הפלילי בהאג, מחידוש משלוחי הנשק שהממשל הקודם עיכב, מהנחישות להיאבק נגד גישות אנטישמיות שהתחפשו לפרוגרסיביות
לממשל טראמפ יש קופת זכויות בנוגע לישראל. אי-אפשר להתעלם מהצו הנשיאותי נגד בית הדין הפלילי בהאג, מחידוש משלוחי הנשק שהממשל הקודם עיכב, מהנחישות להיאבק נגד גישות אנטישמיות שהתחפשו לפרוגרסיביות. אבל הבעיטה בזלנסקי היא נורית אזהרה. זלנסקי לא פלש לרוסיה. זלנסקי לא איים לחסל את המעצמה השכנה. ולמרות זאת הוא, ולא פוטין, זכה לכינוי דיקטטור וגם חטף בעיטה בשידור חי.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיטראמפ הוא מנהיג העולם החופשי. אין מישהו אחר. העולם החופשי הזה הנחיל אכזבות בעשרות השנים האחרונות. הפייסנות מול מדינות דיקטטוריות בכלל, ומול איראן בפרט – היא חרפה. כך גם הנטיות הפרוגרסיביות, שהתנחלו באליטות האקדמיה והמדיה, שהן חרפה לא פחות קטנה. הרי אחת הסיבות לתמיכה בטראמפ היא המיאוס מהמגמות הללו. בארה"ב גופא נוקט ממשל טראמפ שורה של צעדים שאולי, רק אולי, יובילו לשינוי. אבל מה קורה בזירה הבינלאומית? מה האלטרנטיבה שלו? ברית עם פוטין? זה מטריד, משום שלא ברור אם טראמפ יצליח לנתק את פוטין מאיראן, אבל יש חשש שפוטין יצליח לפייס בין הבית הלבן לבין טהרן. ומה אז? אנחנו עלולים לקבל הסכם גרעין בנוסח גרוע יותר מזה של 2015.
הדברים שנכתבים כאן הם בעיקר חששות. משום שיכול להיות שהתמיכה של טראמפ בפוטין, והזובור לזלנסקי, הם הדרך הקצת מוזרה שלו להגיע להפסקת אש. הרי אנחנו רק בהתחלה. אין עדיין טיוטת שלום. אין עדיין מועד לשיחות בריאד שבסעודיה. ובעיקר, ההצהרות מצד שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, מעידות שהתיאבון של רוסיה רק גדל בעקבות המדיניות של טראמפ. על הרקע הזה, יש חשש שטראמפ משחק באש. הוא לא יוביל לשלום אלא להחמרת הקונפליקט. הלוואי שנתבדה.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.03.25
