בזמן תנועה, הגידים בגופנו ממלאים בשקט את תפקידם המורכב – העברת הכוח המופק מכיווץ השרירים למשיכה של העצמות והנעת המפרקים. על מנת שיוכלו לבצע את תפקידם, הגידים בנויים מסיבי קולגן קשיחים שיוצרים מעין "חבל". מדובר ברקמה דינמית שמתחזקת כאשר אנו מאמנים את השרירים ונחלשת כאשר אנחנו לא פעילים לאורך זמן.
מכיוון שהגידים אינם עשירים בעצבים, האות התחושתי שמתקבל מהם נמוך משמעותית מזה שמגיע מרקמות אחרות. וכך, במהלך פעילות הגידים לא כואבים או נוקשים כמו השרירים לאחר אימון מאומץ, והם גם לא משמיעים "קולות" של חיכוך או צוברים נוזלים כמו המפרקים. זו הסיבה לכך שבשגרה הם זוכים לתשומת הלב המועטה ביותר במהלך מאמצים גופניים.
אולם "השקט התעשייתי" הזה עלול להטעות. אם הגידים חשופים לאורך זמן לעומס מוגבר, כזה שנובע בעיקר ממאמצים עצימים ומהירים ללא פרקי זמן מתאימים להתאוששות, הם עוברים לאורך זמן שינויים מבניים שפוגעים בתכונות המכניות שלהם. ברוב המקרים מופיעים, באופן פתאומי וללא קשר לביצוע מאמץ ספציפי, כאבים שמקורם ברקמת הגיד.
אלה מצבים מוכרים: כאב בגיד אכילס, "מרפק טניס" שנובע מכאבים בגיד שמחבר את השרירים המיישרים של כף היד, כאב בגיד הפיקה שמתחת לברך ועוד. רק כשאלה מופיעים, הגידים זוכים לתשומת הלב הראויה להם והמתאמנים משלבים תרגילים שמטרתם להפחית את הכאבים ולהחזיר את התכונות המכניות של רקמת הגיד. על פי רוב, התרגילים האלה כוללים אימון ממוקד של הגיד שכולל תרגילים נגד התנגדות מותאמת, בקצב איטי.
הבעיה היא שאצל חלק גדול מאלה שסובלים מכאבים תהליך ההחלמה עלול להימשך הרבה זמן, מספר חודשים לא מבוטל. בנוסף, חלק התרגילים האקטיביים לא משיגים את התוצאות הרצויות, והכאבים עלולים לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים זמן ממושך.
הגילוי שהתרגול עוזר לאנשים מסוימים ולאחרים לא, כמו גם העובדה שהכאבים בגידים מופיעים בחלק מהמקרים בשתי הגפיים בו-זמנית, הובילו למחשבה שהפתרון לבעיה לא נמצא רק בתרגילים שמיועדים לחיזוק של הגיד עצמו. התובנה הייתה שאם הסיבה הראשונית להופעת הכאבים היא כיווץ-יתר של השרירים, שמושכים את הגיד בעוצמה גדולה יותר ממה שנדרש, הרי שתרגילי חיזוק ממשיכים בעצם לגרום לעומס מוגדל על הגיד, מה שינציח את הכאבים ויגרום לדלקות. עלתה תובנה נוספת: מחקרי הדמיה תפקודית שבוצעו בקרב נבדקים שסובלים מכאבים כרוניים בגידים הראו שיש אצלם פעילות גדולה הרבה יותר במרכזים המוטוריים במוח בזמן כיווץ שרירים בהשוואה לנבדקים ללא כאבים. המשמעות: הגירוי לשרירים, ומהם לגידים עצמם, גדול הרבה יותר ממה שאותה פעילות גורמת בדרך כלל, והנזק עולה לפעמים על התועלת.
על בסיס תובנה זו פותחה שיטת תרגול חדשה בשם Tendon Neuroplastic Training (ובקיצור TNT), שמטרתה להשיג כיווץ שרירי מותאם יותר בזמן התרגול, ובכך להפחית את העומס שמופעל על הגידים. בניגוד לשיטות התרגול הסטנדרטיות שבהן מכווצים את השריר בקצב חופשי, כאן מבצעים כיווץ והרפיה על פי אות חיצוני שמשמש כקוצב. מדוע? כי הקיצוב החיצוני גורם לסנכרון טוב יותר של שלבי כיווץ השרירים. מחקרים שבדקו את יעילות השיטה מצאו שהיא הובילה להפחתה משמעותית בכאבים, ובנוסף נרשמה ירידה בפעילות המרכזים המוטוריים במוח במהלך התרגול בהשוואה לשיטות מקובלות.
את השיטה ניתן ליישם בקלות יחסית על ידי שימוש באפליקציות בטלפון הנייד שמחקות את פעולת המטרונום. יש לבצע את שלבי תרגיל החיזוק של הגיד הכואב בקצב איטי, ברציפות, כנגד התנגדות מותאמת, לפי האות החיצוני. תרגול לדוגמה לסובלים מכאבים בעקב על רקע של דלקת בגיד אכילס:
כוונו את המטרונום לקצב של BPM 20 – תשמעו בו צליל כל שלוש שניות. עמידת מוצא: שתי הרגליים מול קיר. עם הישמע אות אחד התחילו להרים את העקבים, עם הישמע אות שני התחילו להוריד באיטיות את העקבים, וחוזר חלילה. יש לבצע שלושה סטים של כעשר חזרות. שימו לב: ככלל, להתאמה מדויקת של תרגילים יש להיוועץ עם פיזיותרפיסט.
