בתחילת השבוע התפרסם דוח של הביטוח הלאומי, לפיו 27% מהמשפחות בישראל חיות באי ביטחון תזונתי; 2.6 מיליון בני אדם, מתוכם כמיליון ילדים.
כאם חד והורית החיה עם מוגבלות, שנים חייתי מקצבת הבטחת הכנסה של 2,800 שקלים. אני גרה ברובע ב' בדירת עמיגור, מקום שבו אני מרגישה בבית - לצד משפחות רבות שחיות בעוני ובמאבק יומיומי על קיום בכבוד.
2 צפייה בגלריה
תפסיקו לדבר על "הזדמנות שווה", כשיש ילדים שמגיעים רעבים לבית הספר
(צילום: דורון גולן, ידיעות אחרונות)
היו ימים שבהם מעדני חלב הפכו להיות מותרות, שידעתי שכדי שאוכל לתת אותם לבת שלי - אני חייבת לחסוך מעצמי. אלה לא סיפורים רחוקים, זו מציאות יומיומית של הורים רבים בעיר שלי ובישראל בכלל. ומתוך המציאות הזאת, נכנסתי לפעילות החברתית ולאחר מכן גם התמודדתי למועצת העיר.
הזדמנות שווה מתחילה בארוחת בוקר
מאחורי כל ילד שמגיע רעב לבית הספר, מסתתרת מערכת שלמה שבוחרת לא לראות. הורים שעובדים קשה, לעיתים בשעות בלתי אפשריות, כדי להאכיל את ילדיהם - ובכל זאת זה לא מספיק. בחלק מבתי הספר שבהם ניסיתי לסייע להורים מוחלשים, נאמר לי "אנחנו לא בית תמחוי", אבל כשילד מגיע רעב לבית הספר, זו לא שאלה של צדקה - זו שאלה של מדיניות.
היעדר מענה בסיסי כמו ארוחה יומית מסודרת מייצר תחושת השפלה, פוגע בלמידה ומשמר את מעגל העוני. ילדים רעבים מתקשים להתרכז, נושרים מהמסגרות, וגדלים לתוך חברה שמסמנת אותם ככישלון עוד לפני שהייתה להם הזדמנות אמיתית. האלימות, הבידול החברתי, תחושת הניכור - כולם מתחילים בבטן ריקה ובתחושת חוסר ערך.
מדובר בתרבות אדישה של רשויות שמפקירות את האחריות ומגלגלות אותה בין משרדי הרווחה והחינוך, במקום להבין שמדובר באחריות קולקטיבית של החברה כולה.
הגיע הזמן לשנות את המדיניות מהיסוד. מדינת ישראל חייבת לקבוע בחוק שכל ילד וילדה יקבלו ארוחה מזינה בכל יום בבית הספר. לא מתוך רחמים - מתוך אחריות. זה לא יפיל אף תקציב. כריך בסיסי או ארוחה חמה בעלות של כמה שקלים ליום, יכולים לשנות חיים שלמים.
קיימים כבר היום פרויקטים מצליחים שעושים זאת בעלות סמלית, וניתן להרחיב אותם לכל הארץ.
היעדר מענה בסיסי כמו ארוחה יומית מסודרת, מייצר תחושת השפלה, פוגע בלמידה ומשמר את מעגל העוני. ילדים רעבים מתקשים להתרכז, נושרים מהמסגרות, וגדלים לתוך חברה שמסמנת אותם ככישלון עוד לפני שהייתה להם הזדמנות אמיתית
משרד החינוך ומשרד הרווחה צריכים להפסיק לגלגל אחריות אחד לשני, ולהקים יחד תוכנית לאומית לביטחון תזונתי לילדים. הרשויות המקומיות צריכות להקצות תקציב קבוע למימון מזון בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, לסבסד את הקפיטריות, ולאפשר לילדים לגשת לאוכל מבלי להתבייש.
ילדים לא צריכים לחיות על טובות וצדקה של פעילים חברתיים. הם לא מקרה צדקה, הם אזרחים צעירים במדינה שמחויבת להם.
אני פונה לשרי הממשלה, ולשר החינוך יואב קיש בפרט. לחיים ביבס, יושב ראש השלטון המקומי, ולכל מי שמחזיק במפתח למערכת הזאת - תפסיקו לדבר על "הזדמנות שווה", כשיש ילדים שמגיעים רעבים לבית הספר. הזדמנות שווה מתחילה בארוחת בוקר.
צופיה סופי שניידרצילום: אוסף פרטיכי ילד רעב לא צריך רחמים. הוא צריך מדינה שלא עוצמת עיניים.
צופיה סופי שניידר היא פעילה חברתית ברשת "לחיים בכבוד", במרכזים לצדק חברתי ובפורום למאבק בעוני.
