בשיתוף מפעל הפיס והקואליציה הישראלית לטראומה
"תשתפו אנשים איך אתם מרגישים. נעבור את זה ביחד". שחר טבוך
(הפקה: אינטרוויזיה)
"קצת אוויר” הוא פרויקט שמעניק מקום ומרחב לאתגרים הנפשיים שכולנו חווים בצל המלחמה. אנחנו כאן בשבילכם – להקשיב, להסביר ולעזור. אנחנו מזמינים אתכם להיכנס למתחם כדי לקבל כלים נוספים, או ללחוץ על כפתור קצת אוויר לחיבור לעזרה נפשית.
מאז פרוץ המלחמה, משהו בשחר טבוך (25), זמר, שחקן וכוכב רשת, השתנה. הוא מצא את עצמו מגלם דמות של חטוף שהכיר, שר לילדים שפונו מהבתים שלהם ומרגיש שתפילות הבוקר קיבלו משמעות חדשה. בתוך כל זה, המוזיקה, ודווקא השירים השמחים, הפכו לעוגן, לאתנחתא נחוצה וגם לשליחות. צפו בסיפורו של שחר בסרטון בראש הכתבה
הוא מספר כי ה-7 באוקטובר שינה הכל. "אני מרגיש אבוד מאז. לפני כן, מטרת העל שלך הייתה שאתה והמשפחה שלך תהיו בסדר, ולהגשים חלומות", מספר טבוך. "זו כבר לא אותה סיטואציה. פתאום אתה מרגיש שהחשיבות הכי גדולה שלך בתפילות, היא שהמשפחות של כל עם ישראל יהיו בסדר, ושהחטופים יחזרו הביתה".
באותו יום, מכיוון ששמר שבת, טבוך לא הבין מה מתרחש. רק כשראה מישהו בבית הכנסת מרים ספר תורה ובוכה, התחיל להבין את חומרת המצב. "הוא לא בכה, הוא התייפח. חשבתי לעצמי, 'וואוו, הוא מתפלל בכזאת מסירות'. אחר כך התברר לי שאחיו הגדול נפצע וכמעט נהרג".
עוד קצת אוויר:
2 צפייה בגלריה
"עמדתי לשיר שיר עצוב, וילדה מניר עוז אמרה לי 'בא לי לשמוח'". שחר טבוך
(צילום: עוז מועלם)
"רק כשחזרתי הביתה, אמא שלי סיפרה לי מה קורה", הוא מעיד. "היא ידעה שיש לי חברים בכפר עזה". שניים מהם, גלי וזיו ברמן, עדיין נמצאים בשבי החמאס. "הם עבדו איתי בפסטיגל", הוא משתף. "חברים טובים, תאורנים מדהימים. אני חושב ומתפלל עליהם כל יום".
התגובה הראשונה הייתה אינסטינקט, לא תוכנית. שלושה ימים אחרי שפרצה המלחמה, טבוך כבר יצא עם קבוצת חברים להופיע בפני מפונים, חיילים ופצועים. בתחילה, הוא חשב שצריך להתאים את עצמו לאווירה הקשה. "הכנתי שירים יותר עצובים ו'מתאימים' למצב. חשבתי שהם לא ירצו לשמוע שירים שלי שהם קצביים". אבל מפגש אחד שינה לו את הפרספקטיבה. "כשהגעתי, עמדתי לשיר שיר עצוב וילדה מניר עוז אמרה לי, 'מה זה? בא לי לשמוח'". הפגישות עם הילדים המפונים היו קשות במיוחד. "כשילדה אומרת לך 'סבא וסבתא שלי נרצחו', אתה נשבר".
מה אמרת לה?
"אמרתי לה שאני אוהב אותה, נתתי לה חיבוק ושרתי לה שירים, כי זה מה שאני יכול לעשות".
למרות הכאב, טבוך מספר כי יצא מחוזק מאותן הופעות. "המפגשים עם הילדים האלה נתנו לי כוח. דווקא הם, שהיו במקום הכי קשה ושביר, נתנו לי את ההרגשה הכי אופטימית", הוא משתף.
"התקשרה אליי חברה שלי ואמרה לי, 'אני מצטערת'. זה הכי מפחיד. לשמוע את המילים האלה, בטון הזה, בלי לדעת מה קרה"
"זה הזוי להגיד עליו 'זכרונו לברכה'"
כחודשיים לתוך המלחמה, הגיע הזעזוע הגדול ביותר. "יש לי חבר, זיכרונו לברכה, הזוי בעיני להגיד את זה, שקוראים לו יותם. יותם חיים", הוא משתף. השניים התכתבו באינסטגרם, דיברו על מוזיקה ועל עולמות תוכן משותפים נוספים. "אנחנו מכירים הרבה זמן. יותם הוא ילד מדהים, הוא מוכשר פחד. איזה מתופף הוא, אין דברים כאלה".
גם הפעם, החדשות הקשות הגיעו אל טבוך רק בצאת שבת. "התקשרה אליי חברה שלי ואמרה לי, 'אני מצטערת'. זה הכי מפחיד. לשמוע את המילים האלה, בטון הזה, בלי לדעת מה קרה". אותה חברה סיפרה על האירוע הקשה בו שלושה חטופים ישראלים הצליחו לברוח מהמחבלים, אך נהרגו בטעות מאש צה"ל. "איך אפשר להגיב לזה? לא אמרתי כלום, לא הצלחתי לדבר", נזכר טבוך. "כשקורה דבר כל כך גדול בחיים, אתה לא מבין. זה גדול מההבנה של כל אחד ואחת מאיתנו. ברור שנשברתי".
המפגש עם איריס חיים
ואז, כאילו מעולם אחר, הגיעה הצעה. "קיבלתי פנייה לאודישן. בהתחלה לא סיפרו לי על מה הסרט, רק אמרו לי לבוא. ואז אמרו לי שזה סרט על החטופים. אמרתי לעצמי שזה לצלם סרט על רעידת אדמה, כשהאדמה עוד רועדת", הוא משתף. כשנודע לו שמדובר בגילום דמותו של יותם חיים, עלתה בו תחושה של שליחות. "באותו רגע נפל לי הלב. הרגשתי שזה יותם ששלח אליי את זה, שהוא רוצה לספר את הסיפור שלו", הוא מספר בהתרגשות. למרות הפחד והחרדה, טבוך הבין כי התפקיד בסרט "זו הזכות הכי גדולה שניתנה לי בחיים".
2 צפייה בגלריה
"כשהציעו לי לשחק את יותם, הרגשתי שהוא שלח את זה אליי כדי לספר את הסיפור שלו". יותם חיים ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
כבר בחזרות, הוא מספר על רגעים קשים. "הייתי מדמיין את יותם יושב שם. בחזרות, לטקסט פתאום הייתה מנגינה, והיא הייתה מפחידה. אבל המטרה, לספר את הסיפור שלהם, הייתה שווה הכל".
כשהגיעו הצילומים, משפחתו של יותם הגיעו לסט, והמפגש עם אמו היה מצמרר במיוחד. "הפעם הראשונה שאיריס ראתה אותי בצילומים של הסרט, זה היה כשהייתי עם הקעקועים המדויקים של יותם עליי, הגופיה שלו, השיער הג'ינג'י", הוא מתאר. "אני זוכר שבמבט שלה, היה נראה שהיא ראתה את הבן שלה עוד פעם". הוא מספר שבמהלך הצילומים, "הייתה סצינה אחת מאוד קשה. בכיתי שם את החיים. והיא ניגשה אליי ואמרה לי 'תודה על זה שנתת לי לראות את מה שאפילו לא הייתי יכולה לשמוע'".
"ניסיתי לכתוב שירים עצובים, אבל זה לא התפקיד שלי"
בצל המציאות שהשתנתה, טבוך מוצא כוח באומנות שלו, אולי יותר מתמיד. "אני חושב שהתרפיה שלי ומה שעוזר לי להתמודד עם חוסר האונים והקושי, זו המוזיקה. המוזיקה היא משהו שהוא מעבר למציאות".
הוא לא מוותר על מוזיקה שמחה, גם עכשיו, למרות החשש להוציא מוזיקה שמחה בתקופה כואבת ומתמשכת. "הקליפ של 'נאדי באדי' תוכנן להצטלם ב-8 באוקטובר. הוא נדחה בחצי שנה, ועדיין, פחדנו להוציא אותו. אבל הבנתי שאחרי שאני שומע סיפורים מאוד קשים בהופעות, וחוזר לאוטו ובוכה - אני שם את השיר הזה והוא עושה לי כיף, ומרפא אותי לרגע. אז זה לא פייר שזה יהיה רק אצלי. המטרה שלו הייתה לתת כמה דקות של אתנחתא".
"לעשות מוזיקה בתקופה הזאת - אין לזה חוקים. הנפש רוצה הכל. היא רוצה להתרגש, לבכות, לשמוח. אומן עושה מה שהוא יכול"
איך זה מרגיש להיות אומן פופ בתקופה כזו?
"לעשות מוזיקה בתקופה הזאת - אין לזה חוקים. הנפש רוצה הכל. היא רוצה להתרגש, היא רוצה לבכות, היא רוצה לשמוח. לעבור מרגע לרגע כדי לאחד את עצמה. ניסיתי לכתוב שירים עצובים, לא הצלחתי, כי זה לא התפקיד שלי. התפקיד שלי, הוא להיות ליצן, ולשמח כמה שיותר אנשים ואני שמח שהקהל רוצה את הצחוק והכיף. אין חוקים לאומן בתקופה כזו, הוא עושה מה שהוא יכול".
אילו כלים נוספים עוזרים לך להתמודד?
"טיפול זה מאוד חשוב. זה תמיד טוב לדבר עם בן אדם שאתה מרגיש ביטחון איתו, להיות עם חברים או חברות, עם המשפחה שלך או המשפחה שאתה בוחר".
הוא משתף כי גם התפילה מהווה מקור כוח מרכזי עבורו. "להתפלל עושה לי טוב, מנקה את הנפש. זה נותן לי כוח ותקווה. אני קם כל בוקר ואומר 'מודה אני' על הדברים הקטנים, וזו זכות".
למרות הכאב והקושי, טבוך נשאר אופטימי. "יהיה בסדר. אני מאחל שנעבור את הכול, בעזרת השם. אני מאמין בזה, יש לי המון תקווה. אני יודע שזה יעבור, שכולם יחזרו הביתה בשלום, ושתהיה לנו אחדות אמיתית". המסר שלו לקהל שלו ולצעירים בכלל: "שתפו אנשים איך אתם מרגישים. אתם לא לבד, אני איתכם. אני אוהב אתכם, ונעבור את זה ביחד".
בשיתוף מפעל הפיס והקואליציה הישראלית לטראומה
