כן אחיי למסך הקטן, זה היה שבוע לא קל. שבוע שאחריו אי-אפשר שלא לתהות אם מועצת הרשות השנייה צריכה להתחיל להוסיף ריטלין למי השתיה שלנו, אחרת לא ברור איך נעמוד בעומס הריאליטי הזה. זה התחיל ב"רוקדים עם כוכבים", המשיך עם "האח הגדול" ומי שסוגרת את השבוע העמוס הזה היא "הזמר במסכה", שהעונה הרביעית שלה עלתה אמש (רביעי) בקשת. זה אומר שהריאליטי עומד להתפשט ולפלוש אל רוב שעות הפריים בחודשים הקרובים. אני מוכנה לשים כסף על זה שאם יעברו במקרה בשכונה דוקו או דרמה, אנחנו אפילו לא נבין מה אנחנו רואים. מישהו שם למעלה מאמין שמה שאנחנו זקוקים לו עכשיו הוא צונאמי של בידור מסיח דעת, מה שמשאיר אותנו עם שתי ברירות - להיכנע או לנטוש לטובת הסטרימינג.
מתוך פרק פתיחת העונה של "הזמר במסכה"
(צילום: באדיבות קשת 12)
וקשת לא בדיוק עושים לנו חיים קלים עם העיכול של "הזמר במסכה". אם להיות כנה, הצפייה בפרק הזה גרמה לי להרגיש כמו סייעת בגן של ילדים נטולי ויסות רגשי שמתנועעים בעולם, ומאחורי כל פינה מחכה להם משהו - נוצה, גרגר אבק, אבן בצורת מדינת ישראל - שמעורר בהם התרגשות כל כך עזה, שהם בקושי מסוגלים להכיל אותה, ואני, בתור המבוגר האחראי, צריכה לעבור ולהרגיע אותם אחד אחד. זה בסדר אופירה, אלה רק שרירי תאומים. זהירות צדי, אתה יודע מה קרה בפעם הקודמת שהתרגשת כל כך כשראית איש בתוך תחפושת על במה והנחת מה המגדר שלו. שחר, תניח את סטטיק. הוא לא אשם שהאוטו-טיון הטעה אתכם, זה התפקיד שלו. כשתגדלו תבינו.
וברצינות, אני לא בטוחה שיש לי אנרגיה ורצון להתמודד עם תוכנית טלוויזיה שרצה בפול גז על ניוטרל, כמו א.ק.ג שנשאר למעלה כל הזמן. אני כבר קצת מרחמת על השופטים שצריכים לנפק את עוצמות ההידהמות וההתפעלות שנקובות בחוזה שלהם. הם בטח יוצאים סחוטים מהצילומים האלה, להשתומם ולהשתאות בלי הפסקה, בעיקר כשאין שום דבר שיצדיק את ההשתאויות וההשתוממויות האלה, יכול להיות דבר מעייף מאוד. לגרום לעצמך להאמין שקורה לך משהו בלתי רגיל, להתעלף מול ערימת פלסטיק או פרווה או שניהם, להתפעל עד החסרת פעימה מפלייבק מסורס, שגם איש עם אוזן ביונית לא יצליח לזהות בו כלום, צרחות ושריפות ביחד, להצדיק את היותך "התוכנית שמטריפה את המדינה" ולהוסיף לזה כמה שיותר צווחות, לא יודעת. אני הייתי פותחת את החוזה שלי ומנסה להשיג יותר.
אני יכולה להבין, בעיקר נוכח התחרות הנוכחית. רק אתמול התברר ש"האח הגדול" הצליח לעקוף בסיבוב את "רוקדים עם כוכבים" בטבלת הרייטינג, כשבקשת מאמינים ב"פייק איט טיל יו מייק איט", ושאולי אם השופטים לא ידעו את נפשם זה ידביק גם את הקהל בבית, אבל זהו, שלא. ולא שיש לי בעיה עם עינוג עצמי, להיפך. כל אחד עם מה שעושה לו את זה. אני רק לא בטוחה שהוא אמור להיות משודר בפריים-טיים טלוויזיוני אלא להתקיים בפרטיות, כמו שאומרת הגננת של הבן שלי.
ואני מצטערת, מעונה לעונה, ביחס הפוך לעצמות הלחיים של אופירה, אמינות הניחושים של השופטים נמצאת במגמת צניחה. אני רוצה להיות זבוב על האוזנייה שלהם, ואני מוכנה להמר על התוספתן שלי שלוחשים להם את הפרטים האלה מהקונטרול. בואו, כמה סביר שצדי ידע פרטי טריוויה נידחים כמו העובדה שהסרט "אדי קינג" יצא ב-1992? (סליחה, ממתי צדי בכלל יודע משהו? חבל שלא השאירו אותו בגרסה הקודמת שלו, עם הגג הקבוע, זה לפחות היה גם מצחיק). בלתי סביר שהידע האישי של השופטים על כל האנשים האלה באמת רחב כל כך, כלומר חוץ מהעובדה שאופירה פגשה את כולם בספינינג, זה כמובן אמין מאוד.
עכשיו נשאר רק לראות עד כמה מדהימים יהיו הליהוקים בעונה הזאת. בסוף הפרק הזה נפרדנו מירון ברלד, שקשת שלפו מהפסקת הצהריים של "ארץ נהדרת", לא חוכמה גדולה. ההמלצה שלי לשופטים - ולאנשים באופן כללי - שמרו על נוזלי הגוף החיוניים שלכם, ותיזהרו מכפכפים וקלצ'ניקובים, מסתבר שהם עלולים להיות מסוכנים מאוד מאוד. חזקו ואימצו, ונעבור את התקופה הזאת יחד. בהצלחה.
