בשיתוף קבוצת חיפה
צפו בביקור במפעל שבנגב
(צילום: ירון שרון, רמי סיגאווי)
מנהלות הפקה: ניצן כהן ומור גורן; צילום: ירון שרון ורמי סיגאווי; מנהלת תוכן: סלעית מבטח-קפלן
אחת הדרכים להתמודד עם משבר האקלים והמזון היא היכולת של החקלאים בשדה להגדיל את כמות היבולים ביחס לכל תא שטח. כדי שזה יקרה נחוצים דשנים, שהם מקור התזונה של הצמח, וכדי לייצר אותם אנחנו צריכים אמוניה. כיום את מרבית האמוניה מייבאת ישראל מבחוץ, אבל אם המדינה שואפת לביטחון תזונתי ואנרגטי עלינו לשנות את התמונה. בקבוצת חיפה עובדים על מהפכה שלא רק תגדיל את הייצור המקומי של אמוניה, אלא גם תבטיח כלכלה מעגלית שתשמור על הסביבה ותצמצם את טביעת הרגל הפחמנית הכרוכה בתהליך הייצור. כדי לראות מה זה אומר בשטח יצאנו לביקור במפעל נגב טכנולוגיות של קבוצת חיפה ולמדנו איך הופכים את החזון למעשה.
"הייצור של האמוניה הוא הבסיס לתעשיית הדשנים", מסביר אורי גוטמן מנכ"ל מפעלי חיפה טכנולוגיות נגב, "כמו שאנחנו כבני אדם צריכים ויטמינים, מינרלים, ככה גם הצומח זקוק לאותם אלמנטים שכל כך חשובים לגידול שלו. בעזרת הדשנים אנחנו יכולים להכפיל ואפילו לשלש את התפוקה של כל שטח להרבה יותר גידולים חקלאיים".
כדי להגיע אל המטרה הזו, ובדרך גם לשמור על הסביבה, מקימים כיום בקבוצת חיפה מפעל בלומוניה (אמוניה כחולה) שיכלול בתוכו שני פרויקטים לווייניים: האחד חווה פוטו-וולטאית, שתזין את המתקן באנרגיה מתחדשת מהשמש, והשני – מתקן שיהפוך את הפחמן הדו-חמצני הנפלט בתהליך לחומר גלם שיעזור לחקלאות, כחלק מכלכלה מעגלית. "מדובר במתקן לטיהור וניזול של פחמן דו-חמצני, אותו נעביר לשוק המקומי ובנוסף נקים פה חווה שתראה לחקלאים – איך אפשר להשתמש בפחמן דו-חמצני כדי לעזור לגידולים להתפתח", מסביר גוטמן. "בזכות החיבור בין שני המרכיבים האלה אנחנו קוראים למפעל בלומוניה".
אחת המטרות הנוספות של המיזם היא להרחיב את העצמאות האנרגטית של ישראל ואת ביטחון המזון שלה. "אנחנו נייצר בנגב את הגורם הראשוני בייצור דשנים, שכל כך חשובים לחקלאות. זו תהיה עצמאות לטובתנו ולטובת מדינת ישראל – וזה יתחיל כאן", הוא מצהיר.
בהמשך המסע במפעל אנחנו פוגשים את ספיר דנון, מנהלת מתקן הפוליפיד הרובוטי ומתקן M במפעל. תחת ניהולה מיוצרות יותר מ-400 תערובות שונות של דשנים שיכולות להתאים את עצמן לצרכים המשתנים של החקלאים. "יש לנו המון נוסחאות שונות. כל נוסחה מותאמת ספציפית עבור חקלאי, בהתאם לסוג היבול שלו, לטיב הקרקע, וכמובן גם לאקלים", מסבירה דנון.
4 צפייה בגלריה
ספיר דנון, מנהלת מתקן הפוליפיד הרובוטי ומתקן M, ואבנר גולן, חקלאי מקיבוץ כנרת בסיור במפעל
(הרצל יוסף)
ההתאמה לתנאי מזג האוויר היא חיונית במיוחד בעידן של משבר אקלים, במיוחד בתנאי הקיצון המתפתחים בישראל, אבל יש לה גם תרומה סביבתית נוספת: "ברגע שהנוטריאנטים מדויקים לצרכים של הצמח, אנחנו בעצם מונעים דישון עודף - ובכך מפחיתים את פליטת גזי החממה שאנחנו מכירים וגם את טביעת הרגל הפחמנית".
המסע מהנגב, דרך הנמלים – ולכל העולם
הדשנים המיוצרים במפעל משונעים לרחבי העולם דרך מסוף רכבת. בקבוצת חיפה יצרו שיתוף פעולה עם רכבת ישראל ויצרו טרמינל מיוחד לרכבות משא, כדי שיוכלו להעביר את התוצרת לנמלים ומשם לרחבי העולם. "כל אחד מהמוצרים שחיפה מייצרת, אנחנו מוכרים במעל 100 מדינות", מציין גוטמן, "בכל חודש, בימים אלה, יוצאות מכאן 1,200-1,300 מכולות, כשאנחנו אחד הייצואנים הכי גדולים של מכולות בארץ. כל מכולה ומכולה עולה על הרכבת, ממנה אל הנמלים - ומשם אל כל העולם".
אורי מבהיר כי חלק מהשיקולים בהקמת מסוף הרכבת נבעו מהרצון לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית של הייצור: "הרכבת מונעת את השינוע של אותן מכולות מהמפעל אל הנמלים במשאיות. כך אנחנו גם חוסכים עומס על הכבישים, וגם את הטביעה הפחמנית של אותן משאיות בצריכת הדלק שלהן".
המסע הזה לא מסתיים עד שהוא מגיע אל שדות החקלאים. כשהדשנים מגיעים אל הצמח, מספקים לו את רכיבי ההזנה הנחוצים לו ומגדילים ומשפרים את כמות ואיכות הגידולים - כל זאת כחלק מההיערכות להתמודדות עם אחד האתגרים המשמעותיים בעולם, שאוכלוסייתו רק גדלה: להבטיח מזון לכולם.
