ערפילי הבוקר מתפזרים לאט מעל הרמות הגבוהות של אתיופיה. האוויר דליל, האדמה מכוסה בצמחייה אלפינית, ובאופק נמתחים רכסי הרים אינסופיים שנראים כאילו נשכחו מהעולם המודרני. קשה להאמין שמקום כזה עדיין קיים – פראי, ייחודי וכמעט לא מוכר לרוב חובבי הטבע בעולם.
עמית אשל מתעד זאבים אתיופיים
(עמית אשל)
לפני שנה, יצא צלם הטבע הישראלי ועטור הפרסים עמית אשל למסעו הראשון אל הרמות הגבוהות של אתיופיה. מטרתו הייתה ברורה: לצלם את הזאב האתיופי – הטורף הנדיר ביותר באפריקה. "לא תיארתי לעצמי שבמהלך אותו מסע אגלה מקום שיגרום לי להתאהב בו לחלוטין", אומר אשל, שמאז אותו ביקור, חזר שוב ושוב אל המדינה המזרח אפריקנית כדי לגלות עוד פיסת קסם. "הנופים המדהימים, בעלי החיים שאינם קיימים בשום מקום אחר בעולם, והתחושה של טבע שעדיין נותר פראי ואותנטי – כל אלה הפכו את אתיופיה עבורי לאחת מפנינות הטבע הגדולות ביותר שפגשתי", אומר אשל, שצילומיו הקנו לו מקום של כבוד לצד הטובים בתחום צלמי הטבע, לרבות בתחרות הנחשבת ל"אוסקר של תחרויות צילום הטבע".
אינטראקציה חברתיתי בין קופי הגלדה באתיופיה
(צילום: עמית אשל)
הסיפור כולו מתחיל בזאב האנדמי לאתיופיה. כיום נותרו בטבע פחות מ-500 זאבים אתיופיים (Canis simensis), וכולם חיים באתיופיה בלבד. בניגוד למה שאולי מדמיינים כששומעים את המילה זאב, מדובר בבעל חיים אלגנטי ועדין יחסית – בעל גוף צר, רגליים ארוכות ופרווה אדמדמה מרשימה. הוא חי בגבהים קיצוניים וניזון בעיקר ממכרסמים קטנים. "הגעתי לאתיופיה בניסיון לתעד תופעה יוצאת דופן שהתגלתה רק לאחרונה – תופעה שאיש כמעט לא היה מאמין לה אילו לא הייתה מתועדת מדעית", אומר אשל. "התברר שהזאבים האתיופיים נוהגים ללקק צוף מפרחים ייחודיים בשם שושן לפיד (Kniphofia) – פרחים מרהיבים הנראים כמו להבות צבעוניות בגווני אדום, כתום וצהוב הבוקעות מתוך הקרקע. בזמן שהזאב מלקק את הצוף, גרגרי אבקה נדבקים לפרוות פניו ועוברים מפרח אחד לאחר".
זאב אתיופי מלקק צוף מפרח שושן לפיד
(צילום: עמית אשל)
זוג זאבים אתיופיים ברמות הגבוהות של אתיופיה
(צילום: עמית אשל)
כך, באופן כמעט בלתי נתפס, הזאב האתיופי משמש כמאביק, ממש כמו דבורים או פרפרים. למעשה, זהו הטורף הגדול הראשון בעולם שהתגלה כמאביק פרחים. "למזלי הרב, הצלחתי לצפות יחד עם עמיתיי למסע בהתנהגות המדהימה הזו גם בשנה שעברה וגם השנה" אומר אשל. "לצפות בטורף נדיר מתהלך בין פרחים צבעוניים ומלקק צוף היה רגע שנראה כמעט לא מציאותי. לשמחתי זכינו גם לתעד את הרגעים הללו, והתמונות שצילמתי באזור זוכות השנה להכרה בינלאומית משמעותית".
מרבית הזאבים האתיופיים חיים באזור הרי באלה (Bale) – אחד המקומות המדהימים ביותר באתיופיה. באזור הזה ניתן לצפות באורח חייהם המופלא, החל מזאבים הצדים מכרסמים בדיוק כמעט מושלם, דרך גורים שמשחקים זה עם זה, ועד הורים המאכילים את צאצאיהם ואינטראקציות חברתיות הנרקמות בין חברי הלהקה.
חולד הענק האתיופי מגיח מן האדמה
(צילום: עמית אשל)
קופי הגלדה באתיופיה
(צילום: עמית אשל)
אבל הרי באלה אינם שייכים רק לזאבים. אחד היצורים המסקרנים שם הוא חולד הענק האתיופי (Tachyoryctes macrocephalus) – מכרסם גדול ואנדמי החי כמעט את כל חייו מתחת לפני הקרקע. הוא חופר מערכות מחילות עצומות וניזון משורשים וצמחייה. מעבר למראהו החריג, מדובר בחלק משמעותי מאוד במערכת האקולוגית המקומית – הוא מהווה את אחד ממקורות המזון החשובים ביותר עבור הזאב האתיופי, ולכן משפיע באופן ישיר על הישרדותו. "פגשנו גם את ניאלת ההרים (Tragelaphus buxtoni) – אחת האנטילופות הנדירות והמרשימות ביותר באפריקה, שחיה רק ברמות הגבוהות של אתיופיה. לראות אותה מופיעה מתוך הערפל, בין המדרונות הירוקים, היה אחד מאותם רגעים שהמצלמה מתקשה להעביר במלוא עוצמתם", מספר אשל.
ניאלת ההרים בים פרחי שושן לפיד
(צילום: עמית אשל)
המפגש הקרוב בין עמית אשל לקופי הגלדה באתיופיה
(עמית אשל)
המסע המשיך צפונה, אל הרי סימיאן (Simien) – מהנופים הדרמטיים ביותר באתיופיה, שמספקים תחושה של עולם קדום. שם פגשו עמית ושותפיו למסע את קופי הגלדה (Theropithecus gelada) – אחד המינים המיוחדים ביותר באפריקה. "הגלדות חיות בחברות מורכבות להפליא המבוססות על קשרים חברתיים חזקים. שעות ארוכות אפשר לצפות בהן מטפלות זו בזו, משחקות, מחזקות קשרים ומקיימות אינטראקציות חברתיות עדינות ומורכבות. לעיתים הרגשתי שאני מתבונן בחברה קטנה עם דינמיקה משלה", אומר אשל.
זוג יעלים אתיופיים
(צילום: עמית אשל)
להקת זאבים אתיופיים
(צילום: עמית אשל)
מהרי סימיאן המשיך המסע אל הגבהים בחיפוש אחר היעל האתיופי (Capra walie) – מין נדיר הנמצא בסכנת הכחדה חמורה וחי אך ורק באזור זה. עם קרניים עצומות ויכולת לטפס על מצוקים שנראים בלתי אפשריים, הוא אחד מבעלי החיים המרשימים ביותר באפריקה. "כשאני חושב על אתיופיה היום, אני לא חושב רק על חיות הבר או על הנופים. אני חושב על מקום שעדיין מצליח להפתיע", מסכם אשל. "מקום שבו אפשר לגלות תופעות שאיש לא הכיר עד לאחרונה, ולחוות טבע בעוצמה שכבר קשה למצוא בעולם. עבורי היא כבר מזמן הפכה להרבה יותר מעוד יעד צילום. היא הפכה למקום שאני פשוט לא יכול להפסיק לחזור אליו – ואני כבר מחכה לקחת איתי עוד אנשים כדי שיחוו בעצמם את אחת מפנינות הטבע המדהימות והלא מוערכות ביותר בעולם".
