מאז שטיל איראני פגע במהלך מלחמת "עם כלביא" במתחם בזן במפרץ חיפה, וגרם להרג של שלושה עובדים ולשיתוק של פעילות בית הזיקוק כולו, הרוחות באזור סוערות.
מצד אחד פעילי סביבה ופרנסי העיר חיפה, החוששים מהסיכון למאות אלפי התושבים הגרים באזור במקרה של אירוע חומרים מסוכנים, שעלול לגרום להתפשטות זיהום רב ומתווסף לזיהום בשגרה. מצד שני, מנהלי בזן ובכירים בהתאחדות התעשיינים, שדווקא חושבים שהמלחמה הוכיחה שחייבים בית זיקוק בחיפה, בשל החשש לפגיעה בשרשרת האספקה, וגם ששינוע ואגירה של תזקיקים אף מסוכנים יותר ופחות סביבתיים.
פגיעה ישירה במפעל בזן
מצד אחד התושבים, שדורשים לזרז את יישום החלטת הממשלה לסגירת המתחם הפטרוכימי בבזן תוך מעבר ליבוא תזקיקים ואגירה מבוזרת. מצד שני אנשי בזן, שמנפנפים בנרטיב שביטחון אנרגטי מחייב את המשך פעילותה של בזן.
הוויכוח על המשך הפעילות של בזן הוא ארוך שנים, כשהטיעונים השונים ממוחזרים שוב ושוב. אבל עם המהלכים להחזרת הפעילות בבזן לאחר ההשבתה, גם המאבק של שני הצדדים על הפעילות העתידית של בזן התחדש. כל אלו למרות החלטת ממשלה על פינוי בזן עד סוף העשור, הכנת תוכנית מתאר חדשה להחלפת 2,500 הדונם של המפעלים המזהמים ביחידות דיור, שטחי מסחר ותעסוקה ושטחים ירוקים והקמת מנהלת לפיתוח מחדש של מפרץ חיפה.
לאמיתו של דבר, בבזן לא התייאשו ולא ויתרו אף פעם, ולאורך השנים חזרו והצהירו שהם כאן כדי להישאר, בדרך כזו או אחרת. גם משרד האנרגיה כל הזמן דחה את הקץ ומשרד האוצר הוסיף דלק למדורה בטענות שמעבר לאנרגיות מתחדשות ומשק מבוסס תזקיקים מיובאים אינו כלכלי מספיק. והנה עכשיו נדמה ששוב משרדי הממשלה קופצים על המציאה, כשמשרד הפנים ואפילו המשרד להגנת הסביבה מצטרפים לחגיגה.
בתוך כך, בשם הביטחון הלאומי, שם קוד חדש להמשך פעילות בזן, הממשלה שוב נותנת לו הקלות והיתרים מיותרים כדי לקדם את הפעלת המתחם מחדש, מעל לראשו של הציבור ומאחורי הגב שלו. שר הפנים הוציא צו חריג שמעניק לחברה פטור מהיתרי בנייה למשך שלוש שנים לפחות, לרבות פטור מהכנת תסקירי השפעה על הסביבה.
מנכ"ל משרד האנרגיה אף הגדיל לעשות וטען ש"יש לפעול בדחיפות להסרת חסמים תכנוניים וסביבתיים", כלומר להסיר את התנגדות הציבור. וראשי בזן נפנפו בכל מקום בנתונים כאלו ואחרים שאינם גלויים לציבור אבל מכוונים להפחיד אותו.
המערכה הנוכחית במאבק המתחדש מול בזן והמדינה היא לא רק סביב הקלות או סיכונים, אלא סביב האופי של משק האנרגיה הלאומי בעשורים הבאים. אם יש נקודה שיכולה לזקק את הוויכוח הזה היא הדיון המתקרב סביב הבקשה להקים מחדש את תחנת הכוח במתחם. המשמעות של הקמת התחנה, עם או בלי תסקיר סביבתי, היא שהפעילות במקום תמשיך עשורים קדימה.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןתחנת כוח צריכה לעבוד עשרות שנים כדי להחזיר את ההשקעה, שנים שבהם היא תמשיך לזהם את האוויר ולפלוט גזי חממה, אך בעיקר תמשיך להניע את פעילות בזן. יש כמובן חלופות מהירות, זולות וסביבתיות יותר, כמו הצבת תחנת כוח ניידת או מערך אגירה, שיתמכו בפעילות עכשיו ובו-בזמן בתוכנית לסגירה של בזן בעתיד הקרוב. אבל בבזן לא רוצים לשמוע על כך.
המאבק נגד הקמת תחנת הכוח בבזן מחדש יכריע את עתיד המתחם, עתיד מפרץ חיפה ועתיד משק האנרגיה בישראל, לא פחות מזה. תכליתם של הצעדים שמקודמים כיום במסדרונות השלטון היא לדחות את פינוי התעשייה המזהמת ממפרץ חיפה, לאפשר לבזן ולבעלי המניות שלה להמשיך להתעשר ולהמשיך את התלות שלנו בדלקים מאובנים מזהמים. לפעמים נדמה שהמלחמה האמיתית היא לא רק נגד איומים מבחוץ, אלא גם נגד איומים מבית. ולא פחות מכך שגם במקרה זה חייבים לשנות את הקונספציה הישנה כדי לנצח.
