ליל הסדר תיכף כאן, וכולם נערכים עם בקבוקי יין לחג. ובזמן שרובנו מתלבטים בסופר השכונתי אם לקנות במבצע שלושה בקבוקי יין גנריים במאה שקל, במסעדת כרמים במושב סגולה עומד להיפתח בקבוק ייחודי ונדיר - שהופך את השאלה הזו לבדיחה.
היין של האלפיון העליון
(צילום: אסף קמר, עריכה: שובל ארליך)
מדובר ביין יוקרתי במיוחד – אוניקו 2014 של היקב הספרדי וגה סיסיליה, מסדרה מוגבלת של 21 אלף בקבוקים בלבד בעולם כולו, הנחשב לאחד היינות הטובים בעולם. מחירו בישראל עומד על 5,500 שקל לבקבוק אחד. כן, קראתם נכון. ולמי שתוהה (ספוילר) – כן, זה שווה כל שקל.
"אם הייתי צריך לפתוח את הבקבוק הזה לעצמי, זה היה קורה רק בלידת נכד או בחתונה של הבן שלי", אומר דניאל פרץ, הבעלים של מסעדת כרמים, יינן, כורם ומומחה ליין. "זה יין של אירוע מיוחד, מהעילית של העילית. אני באמת מתרגש".
פרץ מספר שמדובר ביין עם היסטוריה. "היקב הזה נוסד בשנת 1864 על ידי משפחה ספרדית ששאפה לייצר את היין הכי טוב שאפשר, אבל עם השראה צרפתית ברורה. ייננים מצרפת, מאזור בורדו, הביאו איתם את הטכניקות, את הידע, את סגנון ההתיישנות הארוך ואת הקפדנות המפורסמת של יינות בורדו.
"הם שתלו את הגפנים ממש על גדות נהר הדואורו, אזור שהאדמה שלו עשירה באבן גיר, חצץ וסחף, ואקלימו מזכיר מאוד את בורדו – אבל עם אופי ספרדי. זה חיבור נדיר בין שתי תרבויות יין מהגדולות בעולם".
פרץ מיטיב לתאר את אדמת הטרואר המשובחת דרומית לחבל ריוחה, אבל הגרון שלי מתייבש ואני מתחיל לאבד את הסבלנות.
"הם לא מוציאים כל שנה יין מהסדרה הזו", מדגיש פרץ. "זה קורה רק שהתנאים מושלמים. הגפנים צריכות להיות במיטבן, הבציר צריך להיות יוצא דופן, וגם ההתיישנות צריכה לעבור בלי תקלות. שש שנים בחביות עץ מסוגים שונים בעבודת יד – ועוד שלוש שנים בבקבוק, סגור ומבוקר. רק אז – אם הכול הלך טוב – הם מוציאים את הבקבוק החוצה. זו לא סתם השקעה – זה מסע של עשור".
אני מחליט לקדם את העניינים ושואל בתמימות מעושה על איכויות הטעם המסתורי שמצפה לי.
"היין עשוי מענבי טמפרניו, שהוא הזן הכי ספרדי שיש", מסביר פרץ בהנאה רבה. "זה זן המאופיין בצבע עז, חמיצות מאוזנת, עומק טעמים – ובעיקר אופי. באוניקו מוסיפים קצת קברנה סוביניון, לא בשביל הטעם, אלא בשביל להעמיק את הצבע ולהוסיף עוד שכבה. אבל הוא כמעט לא מורגש.
איך שותים יין של 5,500 שקל?
"אסף, סבלנות, יין כזה לא שותים על הדרך".
היינן הוותיק חולץ את פקק השעם המסורתי במהירות מהפנטת ועם חיוך צופן סוד. "אתה קודם כל מריח את הפקק – כדי לוודא שהיין נשמר כמו שצריך".
אני מנסה להסניף את הריח הכבד של הפקק היוקרתי ומקבל קצת סחרחורת, ופרץ מעביר את הנוזל היקר למיכל זכוכית יפהפיה ומתחיל לערבב בהתרגשות רבה.
"אני מעביר את היין לדקנטר – כלי שנועד להכניס אוויר ליין ולשחרר את כל הטעמים שהתחבאו בבקבוק בן עשר שנים. אם היה לנו זמן היינו מחכים עכשיו שעתיים. ואז, רק אז, מוזגים לכוס בורדולזית יוקרתית –העשויה מזכוכית דקה במיוחד – ומתחילים את הטעימה".
היין הארגמני מתערבב בתוך הדקנטר - חגיגה של צבע וציפייה - ולאחר כמה דקות שנדמו כנצח, פרץ מוזג לנו שתי כוסות של יין אדום לוהט במחיר של 1,100 שקל לכוס. הטקס המקודש מתחיל.
"אני אישית אוהב להריח קודם, לאט - ואז לערסל את הכוס ולתת לריח לקפוץ לי לאף. רק אחרי זה אני לוגם, ונותן ליין לעבור על כל הלשון, כל אזורי הטעם – כי זה יין שדורש כבוד".
ומה מרגישים?
"פלפל שחור, פירות אדומים בשלים – כמו אוכמניות אדומות, אבל עמוקות, כמעט מסוכרות. יש גם קפה קלוי, שוקולד מריר, ונגיעות טבק – הכול מאוזן, לא אגרסיבי. יין ממש מעולה. מושלם".
אני מריח בעדינות את הנוזל המסתורי ויש לו ארומה עמוקה, סוג של פרומו מושקע לקראת הסרט המטורף שעומד להגיע. עוד רחרוח קטן למען הרושם - פתיחת בקבוק יין יוקרתי מסדר גודל כזה היא יוצאת דופן גם במסעדת כרמים - והמלצרים החביבים מביטים בי בעיון, מנסים לפענח מה אני מרגיש.
כשמוזגים לך יין של 5,500 שקל, אתה פתאום יושב זקוף יותר, מחזיק את הכוס כאילו היא מיקרופון בכנסת, ולא מעז לבלוע בלי רשות. האמת, חששתי. מה אם אני לא אבין את הניואנסים הדקים? מה אם אני אשתה מהר מדי ואפספס את החוויה?
אבל אז זה קורה – שלוק אחד, ואני מרגיש כאילו כל חצי האי האיברי רוקד לי על הלשון. וזה הרגע שבו הבנתי: יש אנשים שחוסכים לחופשה, אחרים חוסכים לבקבוק כזה.
"הכי מרשים זה האיזון", פרץ קוטע את החלום הנובורישי שלי. "אתה מרגיש את ההתיישנות, את עומק החבית, אבל בלי כבדות. הוא לא מתפוצץ לך על הלשון, הוא נפתח בהדרגה, ואם תחכה איתו חצי שעה – הוא ירגיש כמו יין אחר לגמרי. יין עם עומק – זאת המילה הכי מדויקת".
בלגימה השלישית והרביעית אני כבר יותר משוחרר ונהנה מכל רגע. מאזטים מוקפדים ומנות ראשונות מתחילות להציף את השולחן וכל המלצרים מצטרפים למסיבה וטועמים יין יוקרתי לכבוד החג. "זה ברור למה אנחנו מתרגשים עכשיו", פרץ נהנה מכל רגע, "כי זו חוויה שלא חוזרת. אתה טועם את ספרד, את ההיסטוריה, את החזון של בורדו בתוך אדמת חימר ספרדית".
ואז - רגע של מציאות. "היין הזה באמת מעולה. אבל שום דבר לא באמת מושלם – עד שכל החטופים יחזרו הביתה בשלום. רק אז נוכל לשתות לחיים בלב שלם".
