את בוקר יום שישי לפני חודשיים, שניר סבג ואשתו ירדן גולדשטיין-סבג לא ישכחו לעולם. זה התחיל כמו עוד בוקר שגרתי של קיץ. הילדים חזרו הביתה מוקדם עם תעודות סוף שנה והשמחה הייתה גדולה. רק לילה קודם השניים אירחו מאות מבלים בשלוש המסעדות שבבעלותם באילת - מלודי, פאפי ופאגו פאגו.
ואז זה קרה - שיחת טלפון בהולה באמצע חגיגת התעודות, שהודיעה כי שריפה פרצה במסעדת מלודי. השריפה כילתה כמעט כליל את המסעדה, ומאז היא לא נפתחה שוב לקהל. ואף שעברו כבר חודשיים מאז המקרה, היום הטראומתי הזה טלטל את שניהם וחוזר לשניר בחלומות.
"כשהגיע הטלפון על השריפה, נכנסתי לאוטו ונסעתי", הוא מספר. "בדרך קלטתי באופק פטריית עשן נוראית, והתפללתי שזו לא מלודי. הגעתי למסעדה, עמדתי ברחוב ולא האמנתי מכמות האש שהייתה. אין בנאדם באילת שלא ראה את זה והתקשר אלינו. אלף שיחות ואלף הודעות היו לי באותו היום, ולא עניתי לאף אחד.
"צוותי הכיבוי נלחמו באש ואני הסתכלתי עליהם בשוק, הייתה לי תחושה של חוסר אונים. מאז אני חולם המון על השריפה. החתול של המקום אוהב עד עכשיו לשכב באדנית בכניסה, ובחלום אני מציל אותו מהשריפה. כבר חלמתי פעמיים את זה. אני בטוח שאם הייתי שם הייתי יכול לתפעל את זה ולהשתלט על האירוע".
מי היה שם בזמן אמת?
"בזמן השריפה היו שם שני טבחים ושוטף כלים. נלחצתי מאוד כי אם משהו היה קורה להם, לא הייתי יכול להתמודד עם זה. עד עכשיו לא יודעים מה קרה ואיך פרצה השריפה, כנראה מגיץ שעף משריפה אחרת מוקדם יותר, שהייתה בבניין סמוך. אני זוכר שעמדתי ברחוב, הסתכלתי על כל הניידות והאנשים והייתי בהלם מוחלט".
ירדן: "עמדנו שם על המדרכה וראינו את הבייבי שלנו נשרף. הסתכלתי על שניר ופתאום ראיתי שהוא בשוק חייו, הוא לא היה איתנו. בינתיים רק פינינו את החפצים כי המקום נראה כמו זירת אסון, אבל החלטנו לשפץ ולהקים אותה מחדש. זה מדהים כי רק ערב קודם מלא אנשים שמחו, שתו וחגגו שם, ואז פתאום היא עולה בלהבות. היה שקט וריח של שריפה. גם אחרי שניקינו את ההריסות ופינינו הכול, עדיין נשאר הריח".
שניר: "בזמן השריפה היו שם שני טבחים ושוטף כלים. נלחצתי מאוד כי אם משהו היה קורה להם, לא הייתי יכול להתמודד עם זה. אני זוכר שעמדתי ברחוב, הסתכלתי על כל הניידות והאנשים והייתי בהלם מוחלט"
"מלודי היא המסעדה הראשונה שפתחנו לפני שלוש שנים, והיא הפכה למרכז בילוי לא רק לאילתים. היא נפתחה במקומה של מאפייה נחבאת, והפכנו את הפינה הזאת לפנינה במרכז העיר", היא מסבירה. "זו הייתה שנה לא פשוטה, כי אמא של שניר נפטרה. לא הייתה לנו עבודה אז, וגם התמודדנו עם האבל. היינו צריכים למצוא את עצמנו.
אין חופש בחגים. שניר וירדן סבג
(מתוך אלבום פרטי)
"איך שפתחנו, האילתים נהרו בהמוניהם, כאילו רק חיכו שייפתח משהו כזה בעיר. הייתה שם אווירה מטורפת. באותה תקופה שברנו שיא עם 500-400 אורחים ביום במלודי. שולחנות היו מתחלפים ארבע פעמים בערב! בחורף היו פחות אנשים, אבל בקיץ אילת היא עיר תיירות. היינו בשיא שלנו. אורחים היו באים מכל הארץ, והיא הייתה חזקה ברשתות. האש נכלאה בתקרה וכילתה הכול. רק עין הרע שההורים שלי קנו לנו לפתיחה נשארה ללא פגע על הקיר החרוך".
שלוש מסעדות בשלוש שנים
בעולם המסעדנות גם מסעדה אחת היא אתגר, בטח למי שלא ממש הגיע מהתחום, אבל הזוג הזה, שזכה לתואר המחייב "בעלי קבוצת המסעדות הגדולה באילת", מנהל שלוש. זוג צעיר, הורים לשני ילדים (6 ו-8), בלי שותפים עסקיים, הפכו בזמן קצר לאחד הכוחות המשמעותיים בעסקי המסעדנות באילת.
הסיבה? השניים נכנסו לביזנס כשהם חמושים בנשק סודי - אבא. דרור גולדשטיין, אביה של ירדן, הוא מלונאי ותיק ואיש עסקים, שהקים כמה בתי מלון באילת וקיבל בשלהי הקורונה הצעה ששינתה לו ולמשפחתו את החיים: למכור את עסקי המלונות שלו לרשת מלונות בראון (רגע לפני שגם היא נמכרה). או במילים אחרות - לעשות אקזיט.
אבל גולדשטיין, שהיה לאורך השנים אבא מעורב, לא הסתפק בתמיכה רעיונית או כלכלית בשיגעון של הזוג הצעיר למסעדנות, אלא החליט, בהסכמה איתם, ללוות אותם כיועץ.
איך זה עובד עם אבא?
ירדן: "אנחנו מקשיבים ולפעמים יש חילוקי דעות אבל הוא מלווה אותנו. הוא לא מתעסק בתפעול ולא מעורב בחשבונות אבל כן מסתכל על המספרים. הוא מתערב יותר בסיטואציות גדולות של ניהול עסקים. הוא היה בעד ההתרחבות שלנו כי הוא בא ממערכות גדולות, ומבחינתו מסעדה זה עסק קטן. הוא מנתח דו"חות כמו פעם. הוא לא עושה את זה בצ׳אט GPT אלא בטבלה שאותה משרטט ביד, גם בלי אקסל".
ההתחלה הייתה מאתגרת. שלושה חודשים בלבד אחרי הפתיחה הגיע 7 באוקטובר. "פתחנו כמה ימים אחרי פרוץ המלחמה, וחיכיתי שייכנסו אנשים, ואף אחד לא נכנס", נזכר שניר. "נכנסתי לחרדות כי השקענו הרבה כסף במסעדה. למחרת באה משפחה מבארי שרצתה לאכול. פתחתי בשבילם את המסעדה וראיתי שהם באבל עם חולצה שחורה קרועה. הבנתי שזה מה שאני צריך לעשות - לפתוח בשבילם לאסקפיזם.
ירדן: "באותה תקופה שברנו שיא עם 500-400 אורחים ביום. שולחנות היו מתחלפים ארבע פעמים בערב! האש כילתה הכול. רק עין הרע שההורים שלי קנו לנו לפתיחה, נשארה ללא פגע על הקיר החרוך"
"כך יצא שפתחנו כל ערב בלי מוזיקה ואלכוהול, והאכלנו רק מפונים מהעוטף, מאשקלון, משדרות ובהמשך גם מקריית שמונה. בזכות המשבר הבנו איך המסעדה צריכה להתנהל ולהיות רווחית. בהזמנה הראשונה מספק הבשר קיבלתי תעודת משלוח על סך 110 אלף שקל. לא הכרתי את המספרים האלה. מסעדה זה עולם מסועף במספרים, ואם פספסת משהו קטן אז תגלה שעבדת כל החודש לחינם במקרה הטוב.
"מסעדנים אמיתיים חייבים לחיות נתונים ולהבין מספרים. אתה חייב לדעת כמה הצלחת עולה לך, ולהבין שלפעמים עובד אחד יכול לגרום לזה שלא יהיה לך רווח בכלל בסוף החודש".
המסעדה שניפצה את התחזיות
שניר (38) נולד באילת. ירדן (35) הגיעה לאילת בגיל שנה ומאז היא שם. הם הכירו כשהוא היה לוחם בחיל הים והיא הייתה בתיכון, והתחתנו כשירדן הייתה בת 22. במהלך השנים שניר ניהל את מסעדת ראנץ' האוס, ועבד במשך שבע שנים ברשת ישרוטל באילת.
אבא של ירדן עלה לבדו מרומניה, היה חייל בודד והקים את עסקיו לבדו במו ידיו. הוא שימש כמנכ"ל בבתי מלון באילת, והשינוי הדרמטי בחייו התחיל לפני כ-25 שנה, כשהתחיל להפעיל בתי מלון במודל של שכירות לטווח ארוך. הוא גייס לעסק המשפחתי גם את שניר, שעזב את ישרוטל והפך לסמנכ"ל תפעול של המלונות, בזמן שירדן שימשה כמנהלת משאבי אנוש.
מסעדת פאפי
(צילום: סשה בינימינוביץ׳)
מאז שנת 2016 ועד המכירה, שלושתם עבדו יחד. בקורונה האב שכר בית מלון נוסף באילת, שיפץ אותו ופתח מלון בשדרות התמרים. שנה אחרי הפתיחה הם קיבלו את ההצעה ממלונות בראון, והשאר היסטוריה.
כשהמלון נמכר גם שניר וגם ירדן מצאו עצמם בוקר אחד בלי עבודה. אבל אז, במקום לחפש אחת הם החליטו להקים עסק משלהם. כך נולדה מלודי, שנפתחה בקיץ 2023 במרכז העיר, לא הרחק מאזור מהמלונות אבל רחוק מספיק בשביל להפוך למובלעת בתוך שכונת המגורים המתחדשת. המסעדה הצליחה מעבר לכל דמיון ושברה את כל התחזיות העסקיות של הזוג ושל היועץ שלהם.
ואז הגיעה המסעדה השנייה: בעלי מסעדת הבשרים הוותיקה פאפי, שהייתה מוכרת גם בשם אל-גאוצ'ו, אחת המסעדות הנוסטלגיות שפעלו פעם באילת, פנו אליהם והציעו להם לקנות מידיהם את המסעדה. אחרי משא ומתן ארוך, ובדיוק שנה אחרי הפתיחה של מלודי, השניים קיבלו לידיהם את המסעדה.
"אילת זה המקום הראשון שבאים אליו במלחמה"
לא הרבה אחרי פאפי הגיעה גם מסעדת פאגו פאגו, אחת מהמסעדות היפות והוותיקות שפעלו באילת מאז שנות ה-80, השוכנת במתחם מוזנח במרינה של אילת, על יסודות בטון בתוך המים. מכל חלון רואים שם את הים. בגלגולה האחרון היא הייתה מסעדה אסייתית, אבל מאז הקורונה המקום היה סגור ונטוש עד שהשניים זיהו את הפוטנציאל. במרץ 2025 הקימו לתחייה את המבנה העגלגל, והפכו אותו למסעדת דגים וגריל ים תיכונית, עם דגש על דגים נאים. פאגו פאגו נשכרה ל-12 שנה ומעל המסעדה כבר יש היתרים למלון קטן.
"בפאגו פאגו ניהלנו משא ומתן קשה כי לא היינו מוכנים לקחת את המקום בכל מחיר", מגלה ירדן. "אלה עסקאות גדולות למשך שנים ארוכות, וצריך לדעת לעשות את זה חכם. היזמות שולחת אותך לטרוף את העולם ולפתוח עוד ועוד, אבל צריך למצוא את הבאלאנס".
ומה המחיר שאתם משלמים על היזמות?
"כל יום שישי שניר לא בבית כי יש לנו שתי מסעדות שעובדות ומארחות אלף איש, וזה קורה גם בחגים. הנסיעות המשפחתיות שלנו הן אף פעם לא בחופשים, כי כשכולם בחופש אנחנו עובדים. לא הכול ורוד, אבל בחרנו בזה ואני מקבלת את זה באהבה כי זה עסק שלי. אנחנו צעירים ומלאי אנרגיה, זה הזמן שלנו. אז נאכל ארוחת שישי בשעה ארבע אחר הצהרים במקום בערב. מסתדרים".
מה דעתך על הקולינריה באילת?
שניר: "פעם פסגת הקולינריה באילת הייתה ברוסקטה עם כבד אווז ודובדבנים מלמעלה. היו כאן מסעדות תיירים ולא היה דיבור על עונתיות, על מקומיות ועל חומרי גלם מהערבה. היום זה עולם אחר וזה ממשיך ומתפתח".
פאגו פאגו
(צילום: סשה בינימינוביץ׳)
ירדן: "בשנה האחרונה אילת מתעוררת, יש פה את תאי סטורי, מסעדת אסיה ומסעדת לילי של השף אוהד לוי. לנו זה טוב שמשקיעים במסעדות באילת, כי בסוף זה משרת את כולנו אם זה מביא אוכלוסייה חדשה לעיר. במלחמה המון אנשים הכירו את אילת מחדש, ראיתי שהגיעו אנשים שהם לא הטייפ קאסט של המבלים באילת. נהייתה באילת נחלת בנימין קטנה, שאבלי על כל שולחן וקהל שלא הכרנו קודם. אילת זה המקום הראשון שבאים אליו בקורונה או במלחמה כשהכול סגור".
מתחת לרדאר
בימים אלה התחילו עבודות השיקום והשיפוץ של מלודי והשניים מתכוונים לשפץ ולהחזיר אותה לחיים בחודשים הקרובים. שתי המסעדות האחרות פועלות כרגיל, והחלום הבא של השניים כבר דופק בדלת: להמשיך להרחיב את העסקים, אולי גם מחוץ לאילת, אבל בהחלט להשאיר את גרעין העשייה בעיר.
מה העניין עם הכשרות? מלודי כשרה והשתיים האחרות לא.
ירדן: "מבין שלוש המסעדות שלנו מלודי היחידה שהייתה כשרה כי בעל הנכס לא רצה שנפתח בשבת, אז אמרנו אם כבר, אז שיהיה כשר. בהתחלה חשבנו לבטל את ההסכם מולו בגלל הכשרות, אבל החלטנו ללכת על זה. שיא העבודה באילת זה בסופי שבוע. אני שמחה שיש לנו מענה עם עוד שתי מסעדות פתוחות בשבת".
"אנחנו מאמינים בעיר". פאפי
(צילום: סשה בינימינוביץ׳)
תישארו באילת?
ירדן: "זאת הייתה החלטה מושכלת להישאר פה, יכולנו לעזוב. אין לנו קולגות או חברים מסעדנים, אנחנו מתחת לרדאר. אנחנו מאמינים בעיר, יש פה משהו אחר. 17 שנה לא נבנו מלונות גדולים בעיר, ובארבע השנים האחרונות מאז סוף הקורונה יש צמיחה מטורפת. הרבה משקיעים מגיעים לאילת ונבנים הרבה פרויקטים של מגורים ושל מלונאות. אילת היא מקום מעולה לעסקי מסעדנות. בתל אביב אתה נכנס לים של כרישים, זה אוקיינוס אדום והתחרות קשה. אילת היא אוקיינוס כחול, יש מקום לכולם".
איך שורדים את הווליום של העבודה באילת, שנע בין אפס בחורף למאה בקיץ ובחגים?
ירדן: "למדנו להתמודד עם זה במלונאות. תיירות חורף באילת היא לא תיירות קיץ, זה לא שבחורף שומם זה פשוט אחרת וגם פחות נפח. לומדים עם השנים לשכלל את היכולות ומתמודדים עם העונתיות. אנחנו גם משקיעים באילתים המקומיים כי זה חשוב. אנחנו הופכים עולמות ודואגים להם כל השנה. יש תפיסה שלהביא לאילת אוכל מתוחכם זה משהו שלא יעבוד, אבל אני מרגישה שלאחרונה מסעדנים באילת הפסיקו לפחד. בסוף מסעדות שלא השתנו ולא התעדכנו נסגרו, נשארו מעט כאלה באילת".
ירדן: "אנחנו היחידים באילת שהם בעלים של שלוש מסעדות ואנחנו גם צעירים אז הרגשנו את המבטים של האנשים ואת התהיות, אילת זו עיר קטנה. אבל אנחנו לא נותנים לזה להפריע לנו בדרך, שיגידו מה שרוצים ואנחנו בסוף הולכים לישון גאים"
איך פותחים שלוש מסעדות בשלוש שנים?
ירדן: "מזהים הזדמנות עסקית ועטים עליה. האמנו שזה אפשרי ועשינו את זה. שנה וחצי החזקנו שלוש מסעדות. אמרו לנו שאנחנו משוגעים, שאלו איך יש לנו חיים, איך שומרים על משפחה ככה. לפתוח מסעדה זו לא בעיה כי יש אנשים עם כסף, החוכמה היא להחזיק את זה נכון.
"אנחנו היחידים באילת שהם בעלים של שלוש מסעדות ואנחנו גם צעירים אז הרגשנו את המבטים של האנשים ואת התהיות, אילת זו עיר קטנה. אבל אנחנו לא נותנים לזה להפריע לנו בדרך, שיגידו מה שרוצים ואנחנו בסוף הולכים לישון גאים".
