שם המשפחה של מיקי קפולסקי, בחור צעיר מצפון הארץ, מסגיר אותו מהר - הוא הוא הנין של זליג קפולסקי, מי שהביא מרוסיה יחד עם אחיו, עקיבא, את המותג "האחים קפולסקי" לישראל ואת רשת בתי הקפה שפעלה בארץ משנות ה-40 והגיעה לשיאה בשנות ה-2000 עם עשרות סניפים.
למרות שם המשפחה המחייב ומסורת העוגות המשפחתית, קפולסקי לקח את האהבה למטבח לכיוון הבשר. בגיל 31 הוא בסך הכול רצה להגשים חלום ישן, לפתוח פודטראק בנשר, ולמכור שם כריכי בשר שהוא מכין. שנה בלבד מאז הפתיחה של "קפול'ס", פרצה המלחמה וקפולסקי מצא עצמו עם מעל 300 ימי מילואים מאז אוקטובר שעבר. וזה עוד לא הכול – תוך כדי שהוא סוגר ופותח את הפודטראק שלו בין הסבבים, הוא הספיק גם להיפצע, להתחתן ולהמשיך להכין כריכי בשר מטורפים במשאית האוכל שלו.
עכשיו, מאז סיום הסבב הרביעי שלו במילואים, הוא פתח מחדש את משאית האוכל שלו, וכבר כמעט חודשיים שהוא עובד ברציפות בלי סגירות. "לשום עסק לא פשוט להתנהל במלחמה. זה לא פשוט לסגור עסק כמה פעמים בשנה, גם למי שלא במילואים ובטח למי שבמילואים", משתף קפולסקי, "הפודטראק היה סגור, לא יכולתי לשלב את העסק יחד עם המילואים. בהתחלה הוא היה סגור עשרה חודשים ואחר כך שוב נסגר לחצי שנה. כל סבב כזה היה ארוך, ובמהלכו אתה מנותק מהבית ומהמשפחה.
"כל פעם כשיצאתי מילואים וסגרתי, זרקתי הרבה סחורה. גם העובדים לא מחכים עד שתפתח שוב, הם עוזבים. אני לא נכנס לפוליטיקה אבל המילואימניקים מרגישים פראיירים שהם צריכים לעזוב הכול ולהתגייס, ואני מאמין שכולם צרכים לשאת בנטל. הרבה אנשים מסביבי עוזרים ותומכים וכל הפרגון הזה גורם לכל הבעיות שמסביב להתגמד, זה נותן כוח וזה שווה הכול. זה מזכיר לי למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. אני גאה לעשות מילואים, אוהב לעשות מילואים ומרגיש זכות להתייצב בשעה הזאת של עם ישראל".
בין סבבי המילואים קפולסקי הספיק כאמור גם להתחתן – הוא התארס לפני המלחמה ובין הסבב הראשון לשני נישא. שלושה שבועות אחרי החתונה כבר היה בסבב נוסף, שבמהלכו הוא גם נפצע בראש, וניצל הודות לקסדה שחבש. "התחתנתי בין הסבבים, והייתה דילמה אם לבטל או לא, אבל החלטנו ללכת על זה וזו הייתה החתונה הכי שמחה בעולם. בסבב השני נפצעתי במהלך פעילות באחד הכפרים באיו"ש וקיבלתי אבן לראש ששלחה אותי להחלמה ארוכה, אבל החלמתי וכבר הייתי בעוד שני סבבים של מילואים מאז".
ובינתיים בפודטראק?
"משאית האוכל שלי היא חלום ישן שמחבר בין אהבה לאוכל לבין אהבה לאנשים. התעקשתי לפתוח אותה בנשר והגעתי עם זה עד לראש העיר, וזה קרה. זה הבייבי שלי, זה המקום שלי לחלק אהבה ואוכל, ואני עף עליו. אני מכין הכול בעצמי ומשקיע בספיישלים בסופי שבוע ובמנות מיוחדות כמו ברוסקטות או חלה עם שניצל. לפעמים יש גם טורטיות ובשרים מעושנים".
ב"קפול'ס" הוא מגיש טוסט נקניק (30 שקל), סנדוויץ' אסאדו (50 שקל), המבורגר (40 שקל) ונקניקייה בלחמנייה (20 שקל).
"חולמים להחזיר את קפולסקי לעניינים"
הייחוס המשפחתי שקפולסקי מגיע איתו, מחייב. בשנות ה-40 של המאה הקודמת הוקם הסניף הראשון של קפולסקי ברחוב אלנבי בתל אביב. בתחילת שנות ה-2000 כבר היו לרשת כ-50 סניפים בארץ, ועם השנים והתחרות, כולם נסגרו בזה אחר זה.
"סבא רבא שלי ואח שלו פתחו שני סניפים בישראל, והתפצלו. סבא שלי לקח את הסניף בחיפה ואחיו נשאר עם הסניף בתל אביב. סבא שלי, הבן של זליג, היה קונדיטור, אבל הוא נהרג בגיל 26 בתאונת דרכים, קראו לו מיכאל (מיקי) קפולסקי, ואני קרוי על שמו. אחרי האסון זליג הפסיק לעבוד. בסוף אחד מבני המשפחה לקח בעלות על העסק, גייס זכיינים, וקפולסקי לא בידי המשפחה כבר שנים רבות. זה בית קפה וקונדיטוריה מהגדולים שהיו".
הייתה לך ילדות מלאה בעוגות?
"אכלנו בבית את העוגות והקינוחים הכי טובים שהדודות שלי וסבתא שלי היו מכינים. המורשת של קפולסקי הייתה נוכחת אצלנו, ויש לנו חלום משפחתי להחזיר את המותג קפולסקי לעניינים, אבל אנחנו יודעים שזה מצריך לעמוד בסטנדרטים של השם, יום אחד ייתכן ונעשה את זה. בינתיים אני מקווה שאנשים לא יבואו אליי לפודטראק בשביל סברינה אלא רעבים לבשר".
אז אין קינוחים בפודטראק?
"יש שני קינוחי פרווה - אחד עם שוקולד ואחד עם לוטוס. אנחנו מכינים את הקינוחים במקום אבל קינוחים ומתוקים בכלל זה פחות ההתמחות שלי, אז מי שיבוא לכאן בשביל הקינוח, יתבאס עליי. אני מרגיש כל כך מחויב לשם המשפחה שלי, כך שאם אעשה משהו מתוק זה יהיה חייב להיות וואוו ממש".
