ניסיתם לאכול סושי – והוא מתפרק לכם בדרך. ניסיתם לתפוס גיוזה – והיא החליקה החוצה. אתם מתבאסים, מסתכלים מסביב, ובעיקר מנסים לא להיראות מיואשים. בסוף חוזרים למה שמוכר ובטוח: הידיים. או מזלג. חלאס עם המקלות האלה.
איך אוכלים עם מקלות
(צילום ועריכה: ספיר גורדו)
בתרבויות אסייתיות - מסין ויפן ועד תאילנד, קוריאה ווייטנאם, מקלות האכילה הם לא סתם אמצעי, הם חלק בלתי נפרד מהתרבות, מהמסורת ומהכבוד לשולחן. האופן שבו מחזיקים אותם, מעבירים דרכם אוכל או מניחים אותם בסיום הארוחה – כל מחווה כזו משדרת נימוס, חינוך, ולעיתים גם משמעות סמלית עמוקה.
האכילה במקלות קיימת כבר אלפי שנים, ומקורה בסין הקדומה. מהמאה הראשונה לספירה היא התפשטה למקומות נוספים במזרח אסיה, וכל מדינה פיתחה סגנון משלה: ביפן, המקלות קצרים ומחודדים ומותאמים לאכילה אישית ועדינה. בקוריאה הם שטוחים ועשויים ממתכת, שריד למסורת מלכותית. ובסין הם לרוב ארוכים וישרים, מושלמים לשולחנות עגולים ולשיתוף אוכל.
הזווית הנכונה
אז מה קורה אצלנו? האוכל האסייתי הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הקולינרי הישראלי – סושי הפך לקלאסיקה, ראמניות צצות כמו פטריות אחרי הגשם, ומנת נודלס מוקפצת נמצאת כמעט בכל קניון. אבל אף על פי שהתפריט כבר לא חדש לנו, התרבות סביבו עדיין נשארה בגדר תעלומה לרבים מאיתנו. אז כמו שלמדנו מה ההבדל בין סשימי למאקי – אולי הגיע הזמן ללמוד גם איך לאכול עם מקלות, או בשמם החמוד יותר - צ’ופסטיקס.
כדי להבין איך באמת אמורים לאכול בעזרתם, פגשנו את השף דון טרן - יליד וייטנאם שמבשל בארץ כבר למעלה מ־40 שנה, ונחשב לאחד מהראשונים שהביאו את המטבח האסייתי לישראל. כיום הוא מוביל את מסעדת ZO, ומכיר מקרוב את הפער בין איך שאוכלים כאן, לאיך שאוכלים במקור.
טרן מסביר שיש שני סוגים של מקלות, אחד לשימוש אישי ואחר שמיועד לחלוקה לכלים, כמו כפות בשולחן המערבי. "בתרבות הסינית יש שני זוגות של מקלות, אחד אישי והשני מה שנקרא מקלות חלוקה. הרבה אנשים לא מודעים לזה ולא שמים לב, אבל באולמות אירועים או במסעדות יוקרה תמיד יהיו שני סוגי מקלות".
לדבריו, השיטה המקורית לאכילה מתחילה באחיזה, המקל התחתון מונח בין האגודל לאצבע ונשאר יציב, מוחזק על ידי שלוש אצבעות - והעליונה היא זו שזזה. נשמע פשוט, אבל לוקח זמן להתרגל.
טרן מדגיש גם את הדרך הנכונה להרים סושי – לאחוז אותו בזווית ולטבול את הדג מהצד, לא את האורז מלמטה – ואת הטכניקה לתפיסת אטריות, שנעשית גם היא בזווית מהצד ולא תוך הרמה של האטריות מלמטה.
תוך כדי הניסיונות החוזרים והנשנים להחזיק נכון את הצ'ופסטיקס, טרן שלף "כלי עזר" קטן - "לפני 40 ומשהו שנים, אנשים שהלכו למסעדות סיניות לא ידעו איך מחזיקים, ואז כדי לעזור לילדים היו שמים גומיות על המקלות, והפכו את המקלות למלקחיים". היום כבר אפשר לקנות פתרונות כאלה ואחרים - כמו תוסף פלסטיק מוכן ששמים על המקלות כדי להצליח לאכול איתן.
כדי לבדוק איך זה נראה בשטח, קפצנו לאומאי – חנות סטריט פוד אסייתית שמגישה מוקפצים רותחים בקופסאות קרטון, עם צ’ופסטיקס בצד. ביקשנו מכמה לקוחות לנסות להרים סושי עם המקלות, והתוצאות נעו בין "קליל, תראו איך אני שולף סושי באוויר", לבין "רק תזכירו לי איך פותחים את זה בכלל?". אחת העדיפה פשוט להרים עם היד, אחר טען שזה בא לו בקלות, ושלישי היה בטוח שהוא גרוע בזה – אבל הצליח דווקא לא רע. המסקנה? האכילה במקלות אולי דורשת קצת תרגול, אבל בסוף היא ממש מהנה. תנסו.
