בשנים הקשות האלה, כאשר אזרחי המדינה הופקרו לנפשם ביטחונית וכלכלית, ונפשנו הופקרה גם היא, ומקורות הפרנסה בארץ הלכו והתכווצו, ממש כמו הכוחות והאמון שלנו, בעודנו מתקיימים בין חות'ים לצבע אדום לשנאה הפנימית לחרדת הגיוס והמלחמה, לייאוש המשתק מהפקרת החטופים, אנחנו שוב פונות למטבח. גם הוא, המטבח, איבד משמחת החיים שלו בשנה וחצי האחרונות והפך לעיתים קרובות לחלל שמבשל מתוך הרגל, לא מתוך חדווה. וכשאנחנו נכנסות אליו - מותשות, דואגות, כמעט כועסות - אנחנו לוחשות לו את הבקשה היחידה שעדיין יש בה תוקף:
"תעשה משהו מיטיב", אנחנו מפצירות. "שיהיה חם, ממלא-בטן ומנחם".
"תיזכרו בסיפור שלכן על מרק הכרוב", סח המטבח.
לא סיפור מפואר, לא קולינריה גבוהה. סיפור שורשים.
* * *
הוא מתרחש באיטליה של שנות ה-40, כשהקור היה חד יותר מהפחד, והרעב קבוע כמו הצל. לילי, נערה יהודייה בת 14, בלי הורים, בלי בית, עם אחות קטנה בשם אסתר, הסתובבה בין כפרים, מחפשת קורת גג ולו ללילה אחד. לא היה להן מה לאכול. האחות הקטנה בכתה בשקט, חולמת שמאחד הבתים ייצאו הוריה ויפתחו כמו פעם את השולחן הרחב העמוס באוכל ושמחה ולחם איכרים דחוס וגרעיני וסיפורים חכמים ובדיחות ישנות. אבל איש לא יצא אליהן והן לא דפקו על אף דלת. רק נשענו זו על זו כדי להתחמם.
ובכל זאת, מישהי שמעה.
בעלת הבית, איכרה מוקפת בחמישה ילדים, פתחה את השער וקראה להן פנימה. שם היא מילאה גיגית במי סבון חמימים, הביאה צרור בגדים מטולאים אך נקיים ועסקה במהירות בהכנות:
לילי ליוותה אותה במבטה ועקבה אחרי בריאת הארוחה. הכול נקטף מהגינה. מהמזווה הגיעו קמח גס, שמן ומלח, ותנור העצים בער והתחיל להתחמם. ביחד הצטופפו שם שבעה ילדים, אך החום העצום הספיק לכולם.
האיכרה הצעירה בירכה את הילדים, גם את לילי ואת אחותה, ואז יצאה אל החצר וקטפה שם כרוב גדול. אחד הילדים יצא גם הוא ואסף כמה ביצים טריות מהלול.
לילי סייעה לשטוף את עלי הכרוב. הוא היה טרי והפיץ ריח רענן ולח של גינה. היא ניקתה ורחצה את הירק הפשוט ואז כולם פרסו אותו לרצועות.
* * *
שמה של האיכרה היה מריה, גילתה לילי. וכששאלה את מריה היכן בעלה, היא השיבה לה במשיכת כתפיים, ולא היה צריך לומר יותר מזה בשנים האלו.
המים בסיר הגדול החלו לרתוח, ולילי רשמה במוחה שמריה השליכה למים המבעבעים עשבי גינה, פלפלים חריפים מעט מערוגה מרוחקת, ושני בצלים קצוצים, ענפי תבלינים ריחניים ולפת מהמחסן.
"בזמנים רגילים היינו זורקים את לב הכרוב או נותנים לתרנגולות, שכן הוא קשה מדי, חריף ומריר", הסבירה מריה ללילי הסקרנית, "אבל עכשיו אני משתמשת בכל הכרוב, פורסת את הליבה דק במיוחד וזורקת לסיר עם פיסה צנועה של בשר כבוש".
לילי וילדי הבית עירבבו קמח גס עם ביצים וקצת מלח ושמן, ולשו לבצק. מן הבצק הם צבטו פיסות לא שוות בגודלן לתוך המרק המבעבע שנוצר בסיר.
העלים שנאספו מן הגינה נקצצו גם הם ופגשו את המרק בענן של ניחוח.
זו לא הייתה עונת הקיץ, ולכן תרמה מריה למרק חופן נדיב של עגבניות שיובשו בקיץ ושמן נוסף.
מריה ולילי תיקנו טעמים. מריה הסבירה שהכרוב במרק אוהב סוכר ודבש אולם בבית לא נותר אף אחד מהממתיקים היקרים האלו. מריה קימטה את המצח בריכוז, ואז ניגשה לקיטון אפלולי ושלפה ממנו צנצנת צימוקים. היא לקחה מעט והשליכה למרק. ענן אדים מתקתק וכבד השתולל בסיר ומעליו ומילא את החלל שמסביב.
* * *
"כשהמלחמה תיגמר", אמרה מריה ללילי, "תבשלי את המרק אצלך במטבח, ותוסיפי לו כל מה שאת רוצה. תוסיפי עוד ירקות קיץ קצוצים. עלי סלרי והרבה גזר ותרמילי שעועית וגם את כל העצמות ששמרת ממרק העוף. רק היזהרי מהעצמות החדות והדקיקות שמחוברות לעצם השוק. וכל אלו יתבשלו בבישול ארוך. מממ… עם ירקות טריים של קיץ. איזו ארומה, אוי כן. וגם את החלקים הירוקים של הכרישה, אולי אפילו שתיים, שאנשים טיפשים זורקים לפח. רק לא לשכוח לחצות את הגבעולים לאורך ולשטוף ביסודיות בין השכבות".
הבית כבר הפיץ חום וניחוח של המון מרק וערימות של עשבים בתוכו. ארתורו השכן הגיח בדלת, הולך אחרי השובל המתקתק והוסיף נקניקייה כפרית גסה ומתובלת מהמקרר שלו. ומריה שלחה פנימה בסוף כמה קוביות קטנות של תפודים זהובים, לא קלופים.
מריה, ארתורו והילדים ישבו לאכול וקישקשו תוך כדי לגימות רועשות. אסתר נרדמה בחיקה של מריה.
"כבר שכחתי את התחושה הזו", מילמלה לילי, "של בית חם, מרק נפלא, עצים בוערים, ילדים מנמנמים מכורבלים עם לחיים ורודות".
* * *
שנים אחרי, בישראל של סוף מאי כבר לא קר בחוץ, ועדיין קר. או לוהט. ואנחנו פותחות סיר וזורקות אליו חומרים בלי מתכון, מגלגלות בצק בסיסי וצובטות ממנו פיסות קטנות ומעבות עם קוביות של תפוחי אדמה.
חושבות על מלחמה, ופותחות את הדלת שלנו כמו מריה בפני כל מי שצריך - אמא של חייל, נערה מבולבלת, משפחה שאיבדה את הדבר האהוב עליה מכל.
מרק כרוב ובשר עם כופתאות גסות
מרק עשיר וסמיך מלא בנשמה ובכוונה. אסור לבשל אותו כלאחר יד, אלא רק עם תשומת לב ואהבה. מבטיחות שזו הדרך האמיתית לגרום לו להיות מושלם.
מוזמנים לשחק עם סוגי הירקות וגם להוריד את הבשר לגרסה צמחונית.
חומרים:
500 גרם צוואר או צלעות בקר, חתוכים לקוביות
3 כפות שמן זית
1 בצל גדול קצוץ
1 שן שום פרוסה
1/2 כרוב סגול קטן, פרוס לרצועות דקות
2 גזרים קלופים וחתוכים גס
1 כף גדושה רכז עגבניות
3 עלי דפנה
חופן עלי סלרי
מלח גס, פלפל שחור גרוס
1 ו-1/2 ליטר מים רותחים או ציר ירקות או בשר
1 כף צימוקים או תפוחים מיובשים קצוצים (לא חובה)
1 תפוח אדמה עם קליפה לבנה שטוף היטב וחתוך לקוביות קטנות
לבצקניות:
1 ביצה
1 כוס קמח (אפשר חצי-חצי עם קמח מלא)
2 כפות שמן
1/4 כפית מלח
3–4 כפות מים, לפי הצורך
הכנה:
1. מחממים את שמן הזית בסיר גדול ומזהיבים את קוביות הבשר משני צדדים לפחות.
2. מוסיפים את הבצל והשום. מוסיפים את הגזר והכרוב, מערבבים היטב ומבשלים כמה דקות עד שהירקות מתרככים מעט.
3. מוסיפים את רכז העגבניות, עלי הדפנה, עשבי התיבול, מלח ופלפל, ומערבבים.
4. יוצקים את המים הרותחים או את הציר, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים שעה וחצי לפחות, עד שהבשר רך והירקות נמסים כמעט לתוך עצמם.
5. מוסיפים את הצימוקים ותפוחי האדמה ומבשלים עוד חצי שעה.
6. בינתיים מכינים את הבצקניות: מערבבים את כל חומרי הבצק בקערה עד שמתקבל בצק נוח ואחיד. צובטים ממנו פיסות קטנות בידיים רטובות ומטילים לתוך המרק. מבשלים עוד 5 דקות, עד שהן צפות ורכות.
7. מתקנים תיבול לפי הצורך. המרק טעים במיוחד אחרי מנוחה של חצי שעה, ועוד יותר ביום שלמחרת.
שמרי בירה - לא תחליף, תוספת
במשך שנים שמרי בירה נראו לנו כמו עוד אחד מהדברים האלה שטבעונים אורתודוקסים מנסים לשכנע אותנו לנסות, ביחד עם גבינת קשיו, זרדים ודוחן. הם תמיד הרגישו כמו משהו שאמור "להחליף" - תחליף לגבינה, תחליף לטעם, תחליף לשמחת חיים.
אבל שמרי בירה, לשמחתנו, הם לא תחליף לכלום.
הם פשוט תוספת מעולה לכל. ולפני שתשאלו - לא, הם אינם שמרים רגילים.
שמרי בירה הם מין אבקה עדינה, בגוון זהוב-צהבהב, שמיוצרת משמרים אינאקטיביים (כלומר, לא תופחים, לא תוססים).
מפזרים אותם כמו תבלין ויש להם טעם עמוק, אגוזי-פרמזני-אומאמי שכזה, בלי קשר למאפייה או לבצק.
באנגלית קוראים להם Nutritional Yeast, מה שלא ממש עוזר, כי זה נשמע כמו תוסף מזון לארנב. אבל בפועל מדובר במרכיב פשוט, יבש, טעים, וזול, שיש לו מקום אמיתי במטבח.
אנחנו מודות: פעם גיחכנו על שקית שמרי הבירה במדף הטבעוני, היום אנחנו קונות את האריזה הגדולה.
למה הם טובים?
• מוסיפים טעם עמוק ונעים למרקים, במיוחד כאלה שאין בהם הרבה שומן.
• משתלבים נהדר עם שמן זית, לימון, שום ורוטב סויה לרוטב על בסיס “פרמזן טבעי”.
• הם שדרוג נעים לפירה, לאורז, לפולנטה, לחביתה ולירקות בתנור.
• מוסיפים קראנצ’יות עדינה וטעם אגוזי לציפוי של ירקות או שניצלים.
• הם לא יקרים, לא מתקלקלים, אין להם אידיאולוגיה.
איך משתמשים?
• מוסיפים כפית או שתיים לתוך מרק.
• מפזרים עם פירורי לחם לציפוי שניצל.
• מערבבים עם חמאה רכה לטוסט, או עם שמן זית וסויה לסלט.
• מפזרים כמו פרמזן מעל פסטה (מומלץ עם פטריות).
לנקות עם שמן פשתן
המדור שלנו מורכב משתי נשים שאובססיביות לריחות. אחת קצת יותר פלורליסטית, נהנית גם מריחות פרחוניים ועזים, והשנייה קפריזית ורגישה, נרתעת מרוב הבשמים בעולם ומחפשת בנרות ניחוחות עדינים, טבעיים ומדויקים שגם אותם הראשונה אוהבת במיוחד.
מצאנו לאחרונה ניחוח כזה על מדף חומרי הניקוי ברשת קרפור: שמן פשתן לניקוי רצפה. נודה בכנות שאין לנו כל ביקורת מובנית לגבי יכולת הניקוי שלו, ושתינו הרמנו גבה נוכח הרעיון לנקות רצפה עם שמן. ובכל זאת רכשנו בקבוק, מהלנו בהרבה מים והברקנו איתו את הרצפה בסיבוב השני של הספונג'ה של שישי.
הרצפה בהקה, והריח היה נעים ועדין, טבעי וממכר.
מאז השתמשנו בשמן גם לניקוי השיש, להברקת הכיור וסתם כעצירה ביום להריח אותו. הוא נהדר.
מחיר: 14.99 שקל, להשיג ברשת קרפור.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.05.25
