ברגע הראשון המסעדה של רחל ברובע ב' באשדוד, המכונה "הזקנה", נראתה לכל אורח חדש כמו תפאורה בסרט: בוטקה קטן בכניסה לגינה ציבורית, כמה שולחנות מאולתרים מסביב, מנגל, כיריים גז מאחורה וסירים שמתבשלים על להבות, ובתוכם מאכלים אלוהיים שכמעט אין למצוא.
אבל כל זה נגמר - בימים האחרונים נסגרה לצמיתות המסעדה המאולתרת של רחל דדון, שאותה הפעילה יחד עם בנה, חיים. למעשה, המסעדה, שהייתה לא פחות ממוסד אשדודי, נסגרה כבר לפני חצי שנה, כשרחל (92) נפלה ושברה את היד ואת האגן, ומאז לא הצליחה להמשיך לעבוד, כך סיפר בנה.
"אנחנו סוגרים אחרי 50 שנה. אבא שלי בישל שם בהתחלה, ואחרי שהוא נפטר אמא לקחה את המקום, וככה זה נמשך עד עכשיו. כל השנים עזרתי לה לבשל שם, אבל זהו, זה נגמר. בשנים האחרונות עשינו את זה רק בשביל שהזיקנה לא תשתלט עליה, וזה נתן לה כוחות, אבל עכשיו היא לא מבשלת בכלל ואני איתה בבית".
המסעדה של רחל שכנה מאז שנות ה-70 בגינה ציבורית. בלי שלט, בלי תפריט, בלי אינסטגרם, בלי יחסי ציבור וגם בלי כרטיסי אשראי. לא שמעו שם על תקנות מכבי אש או הנחיות משרד הבריאות, אבל נראה שזה לא הזיז לאף אחד מהלקוחות הקבועים של רחל, שהיו פוקדים את המקום מדי יום בשביל לאכול מהידיים המיומנות שלה אוכל מרוקאי ביתי נדיר: דג מרוקאי ברוטב, מוח חריף, קציצות, מטבוחה, לחם אחיד, גולאש, צלי בשר. רחל הייתה מבשלת וחיים הבן מגיש לשולחנות או לספסל את האוכל בצלחות פלסטיק עם סכו"ם חד פעמי.
דורות שלמים של מקומיים גדלו על האוכל של רחל, ואם תשאלו אותם, לו היה מישלן בארץ, רחל הייתה מקבלת כוכב. "היה כיף לשרת את האנשים ולשמח אותם", מוסיף חיים. "כולם עצובים ושואלים אם יש סיכוי שהיא תחזור לבשל, אבל אני מסביר שהלוואי שהיא הייתה יכולה לעמוד על הרגליים".
