בשעה שש בדיוק, כששערי הפסטיבל נפתחו, פארק צ'ארלס קלור בתל אביב עוד היה שקט יחסית. רק כמה עשרות אנשים הסתובבו בין הדוכנים עם מוזיקת רקע עדינה. שעתיים מאוחר יותר, התמונה כבר נראתה אחרת: התורים התארכו, והאוויר שליד הים כבר היה מלא בריחות של טיגון, עשבי תיבול ואלכוהול.
שקיעה ואוכל: כך נראה הביקור שלנו בפסטיבל EAT
(צילום ועריכה: ספיר גורדו)
פסטיבל EAT, שמתקיים בימים אלה (19–22 במאי), חזר השנה בפעם התשיעית לחוף של תל אביב, בגרסה המוכרת: עשרות דוכנים – ממסעדות מוכרות ועד סטריט פוד ופוד טראקס, בליווי עמדות דיג’יי, אזורי ישיבה, ברים ומתחמי פעילות. אם חיפשתם שמות מוכרים אז חיים כהן, אסף גרניט, ישראל אהרוני, גיא גמזו ואחרים, לגמרי בתמונה.
התחלנו לסייר בין הדוכנים ופתחנו עם נקניקיית אנטריקוט בלחמנייה מהדוכן של אגריפס סטריט, בתוספת כרוב כבוש וחרדל – 45 שקלים. משם המשכנו לניני האצ'י, שם קיבלנו סנדוויץ’ סלמון בטמפורה ב-40 שקלים – מנה חמה ובעלת נוכחות, אך מעט דביקה. בדוכן של סופר המזרח הירושלמית הוגש נאמס פרגית עם עלי חסה, נענע, בזיליקום ולימון, במחיר של 35 שקלים. קונוס פיש אנד צ’יפס מרובידה, עם נתחי ברמונדי בטמפורה, נמכר גם הוא ב־45 שקלים.
היו גם טעימות פחות מוצלחות, כמו עלי גפן וכרוב ממולאים באזור הסטריט פוד (40 שקל לקופסה), אבל הן התאזנו עם קוקטיילים שנמזגו בין ביס לביס – דון חוליו בטעם טקילה או אפרול, 35 שקלים. לקינוח – קערת אסאי בגודל נדיב, באותו מחיר.
את ההשקעה בלוגיסטיקה מרגישים היטב. יש שבילים מסודרים, פחים פזורים, אזורי ישיבה רחבים. לצד הדוכנים המרכזיים הייתה תנועה ערה ורעש רקע קבוע, אך כמה צעדים משם, באזורים המרוחקים יותר של הפארק, אפשר לשבת על הדשא ולהביט על השקיעה בשקט יחסי.
לצד המנות, בלטה גם העובדה שחלק מהדוכנים דרשו המתנה ממושכת – בעיקר בשעות העומס. מי שהגיע מוקדם, נהנה ממרחב ותורים קצרים יחסית. בשל גודלו של המתחם, מומלץ להגיע עם נעליים נוחות, וגם להביא ביגוד נוסף לשעות הערב – הבריזה מהים מורגשת היטב.
בסופו של יום הפסטיבל, שמפיקה עיריית תל אביב, נותן מבחר ענק של מאכלים עם לא מעט אווירה, ומתאים לקהל רחב, משפחות וגם צעירים - גם אם לא כל ביס הוא מושלם.
