לא כל השומנים בגוף משפיעים על הבריאות שלנו באותו אופן. מחקר חדש של אוניברסיטת בן-גוריון בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת הרווארד, לייפציג וטוליין, ובשיתוף פעולה עם המרכז למחקר הגרעיני בדימונה ובית החולים סורוקה בנגב חושף כי לא רק כמות השומן התוך-בטני – השומן שעוטף את האיברים הפנימיים – קובעת את הסיכון למחלות מטבוליות ולמחלות לב, אלא גם היחס שלו לשומן התת-עורי.
במחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת BMC Medicine, נמצא כי גם אנשים רזים לכאורה יכולים להיות בסיכון בריאותי אם פרופורציית השומן התוך-בטני שלהם גבוהה. החדשות הטובות? שינוי תזונתי נכון, אפילו ללא ירידה דרמטית במשקל, יכול לשפר משמעותית את פרופיל השומנים בדם ולתרום לבריאות.
"שומן תוך בטני ושומן תת-עורי הם שני סוגי שומן עם השפעות שונות על הבריאות. השומן התוך-בטני מצטבר סביב האיברים הפנימיים כמו הכבד, המעיים והלבלב. הוא פעיל יותר מטבולית, ומפריש חומרים דלקתיים. לעומתו, השומן התת-עורי, שנמצא מתחת לעור, בעיקר באזור הבטן, הירכיים והישבן, פחות מזיק ולעיתים אף מגונן", מסבירה פרופ' איריס שי, החוקרת הראשית.
לדבריה, גברים נוטים לצבור יותר שומן תוך-בטני בהשוואה לנשים, והסיכון הבריאותי גדל כאשר היקף המותניים עובר 102 ס"מ בגברים או 88 ס"מ בנשים. עם העלייה בגיל, במיוחד אחרי גיל 50-40, חלה עלייה טבעית בשומן התוך-בטני. עם זאת, לא לכל האנשים בעלי מראה רזה יש סיכון מטבולי נמוך.
פרופ' איריס שיצילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב"יש אנשים רזים שאוגרים שיעור גבוה יותר של שומן תוך-בטני (תופעה המכונה לעיתים "רזה מבחוץ, שמן מבפנים")", אומרת פרופ' שי. "אחוז שומן תוך-בטני של 10%-25% מכלל השומן הבטני בגברים ו-5%-20% בנשים נחשב תקין ורמה מסוכנת מתחילה מעל 30%. משמעות המספרים היא שאם אדם עם השמנה בטנית מחזיק כ-5 ק"ג שומן באזור הבטן, הרי שאם 1.25-1 ק"ג מתוך זה הוא תוך-בטני, זה נחשב תקין. לעומת זאת, אם כמות השומן התוך-בטני עולה על כמות זו, זה מתחיל להוות סיכון מוגבר למחלות מטבוליות".
לא כל השומנים נולדו שווים
החוקרים ביקשו לענות על ויכוח מדעי: מה יותר מסוכן – הכמות האבסולוטית של השומן התוך-בטני או הפרופורציה שלו ביחס לשומן התת-עורי? מחקרים מראים כי כמות גבוהה של שומן תוך-בטני קשורה ישירות לסיכון מוגבר לתחלואה מטבולית ולמחלות לב וכלי דם, אך ישנן עדויות לכך שהיחס בין השומן התוך-בטני לתת-עורי הוא מדד קריטי לא פחות.
כלומר, גם כאשר הכמות האבסולוטית של השומן התוך-בטני אינה גבוהה, אם הפרופורציה שלו גבוהה יחסית לשומן התת-עורי, הסיכון הבריאותי עולה. החוקרים ניסו לענות גם על השאלה - מה קורה לאחר ירידה במשקל? האם חשוב יותר לצמצם את כמות השומן התוך-בטני באופן מוחלט, או שהפחתה בפרופורציה שלו היא זו שקובעת את השיפור הבריאותי?
במסגרת המחקר החוקרים ניתחו נתונים משני ניסויי תזונה קליניים שנמשכו 18 חודשים. בניסויים אלה נבחנו דיאטות ים תיכוניות, בשילוב או ללא אגוזים, תה ירוק ומנקאי, עם או בלי פעילות גופנית, בהשוואה לדיאטות ביקורת ל-572 משתתפים, מספר חסר תקדים בהיקפו. כמו כן נערכו הדמיות MRI לפני ואחרי הניסוי. לאחר 18 חודשי ניסוי, המשתתפים (גברים ברובם) איבדו בממוצע 23% משטח השומן התוך-בטני שלהם, ופרופורציית השומן התוך בטני ירדה מ- 28.2% ל- 26.9%.
הדר קליין, דוקטורנטית ודיאטנית MS: "שני אנשים עם אותו BMI יכולים להיות בעלי סיכונים מטבוליים שונים לחלוטין בהתאם לפיזור השומן הויסרלי שלהם. המחקר שלנו מראה כי הבדלים אלו חשובים בהערכת הסיכון הקרדיומטבולי"
"כבר לפני שהתחלנו את הניסוי מצאנו דבר מעניין", מספרת פרופ' שי, "מצאנו שבדיקות דם פשוטות בקרב אנשים מאוד רזים יכולות להתריע על פרופורציות של שומן ויסרלי יותר גבוהות. לדוגמה, בן אדם שיש לו כמות טריגליצרידים בדם שעומדת על 150 וכולסטרול טוב HDL נמוך מ-50 - יש לו סיכון לפרופורציות גבוהות מדי של שומן ויסרלי בגוף, גם אם הוא רזה. לעומת זאת, מי שיש לו כמות אבסולוטית גבוהה של שומן ויסרלי, אנשים שבדרך כלל יש להם היקף מותן מאוד גדול, הדבר קשור לסוכרת ולמדדי דלקת. המסר כאן שהוא שבדיקות דם מאוד פשוטות יכולות להעיד על מצב השומן הוויסרלי בגוף".
במילים אחרות: בדיקות דם שונות יכולות להבדיל בין איכות השומן, הכמות שלו והפרופורציה המשתנה בין אנשים רזים ושמנים. הממצאים מצביעים על כך שרמות שומני דם גבוהות, גם באנשים רזים לכאורה, עלולות לשקף פרופורציה גבוהה של שומן תוך-בטני בכרס. לעומת זאת, סמנים הקשורים לדלקת כרונית וסוכרת עלולים לשקף כמות גבוהה של השומן התוך-בטני באנשים עם היקף מותן גדול.
עוד נמצא כי הן ירידה יחסית והן בשטח השומן התוך-בטני הביאו לשיפורים משמעותיים ברמות שומני הדם ובתפקוד הכבד. ממצאים אלה מעודדים גם עבור אנשים רזים עם פרופורציית שומן תוך-בטני גבוהה העוברים שינוי תזונתי, בלי ירידה משמעותית במשקל וגם לאנשים עם השמנה בטנית, המפחיתים יותר משטח אבסולטי של השומן התוך-בטני במהלך הירידה במשקל.
פחות אדום, יותר ירוק
עם זאת, לא כל מדד של אובדן שומן תוך-בטני השפיע על הבריאות באופן זהה: הפחתה אבסולוטית גדולה יותר בשטח השומן התוך-בטני תרמה משמעותית גם לירידה ברמות הלפטין (מסת שומן) ולהפחתה בתנגודת לאינסולין, גורם קריטי במניעת מחלות מטבוליות כמו סוכרת. כלומר, לירידה נטו בשטח השומן התוך-בטני, בלי קשר לפרופורציה, יש את התרומה הכי דרמטית להפחתת הסיכון לסוכרת. כל הניתוחים הסטטיסטיים נערכו בנטרול גורמי סיכון נוספים.
הדר קלייןצילום: פרטיהדר קליין, דוקטורנטית ודיאטניתMSc , מחברת מובילה של המחקר, מסבירה את המשמעות הקלינית: "שני אנשים עם אותו BMI יכולים להיות בעלי סיכונים מטבוליים שונים לחלוטין בהתאם לפיזור השומן הוויסרלי שלהם. המחקר שלנו מראה כי הבדלים אלו חשובים בהערכת הסיכון הקרדיו-מטבולי.
"החדשות הטובות הן שמי שירד גם אבסולוטית וגם פרופורציונלית בשומן התוך בטני יהיה לו שיפור דרמטי גם בשומני הדם, גם במדדים של בקרת הסוכר וגם בתפקוד הכבד. למה זה ממצא מעודד? כי אנשים רזים שמתחילים להיכנס לשינוי בסגנון חיים לפעמים לא יורדים במשקל, אבל הם יורדים בפרופורציה של השומן הוויסרלי".
3 צפייה בגלריה
"אנשים רזים שמתחילים להיכנס לשינוי בסגנון חיים לפעמים לא יורדים במשקל, אבל הם יורדים בפרופורציה של השומן הוויסרלי"
(צילום: shutterstock)
3 צפייה בגלריה
מעבר לתזונה מבוססת צומח באופן חלקי יכול להועיל בהורדת השומן הוויסרלי
(צילום: Shutterstock)
כיצד ניתן להוריד את השומן הוויסרלי באופן עצמאי?
הדר קליין: "מהניסויים שלנו עלה כי האסטרטגיה הטובה ביותר להורדת השומן הוויסרלי הייתה להוריד בשר אדום, לבצע פעילות גופנית אירובית מתונה לפחות 3 פעמים בשבוע, ולעבור לתזונה מבוססת צומח באופן חלקי. לא חייבים לעבור לצמחונות מלאה, אבל מה שאצלנו עבד היה צריכה של תה ירוק 4-3 פעמים ביום, שייק ירוק של מנקאי וחופן אגוזי מלך. זה הצליח להוריד פי 2 את השומן הוויסרלי לעומת הדיאטה הים-תיכונית הרגילה. המסר כאן הוא למעשה – פחות אדום יותר ירוק".
חוקרים ישראלים נוספים שהשתתפו במחקר: ד"ר הילה זליכה, ד"ר ענת יסקולקה-מאיר, ד"ר אהוד רינות, ד"ר גל צבאן, ד"ר אלון קפלן, ד"ר יואש חסידים, פרופ' יפתח גפנר ופרופ' אילן שלף. עבודה זו מומנה באמצעות מענקים מהקרן הגרמנית למחקר, משרד הבריאות ומשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה.
