בחסות ג'ונסון & ג'ונסון וללא מעורבות בתכנים
מסע ההתמודדות של שי נחום. צפו
(צילום: ירון שרון, כתבת: מור גורן גבאי, עורכת תוכן: סלעית מבטח)
"זה או להשלים עם זה ולשפר את המצב, או להילחם במשהו שאי אפשר לנצח, ואז זה רק כואב יותר" - כך מתאר שי נחום, מאמן כושר, את הרגע המשמעותי שבו בחר לשנות את הגישה שלו להתמודדות עם הדיכאון. מגיל 16 חי שי עם מציאות מורכבת של OCD, חרדות ודיכאון, שהגיע בהמשך, והשפיע על חייו בדרכים רבות. אבל עם הזמן השינוי המחשבתי שעשה, לצד שינוי בדרכי הטיפול ובאורח החיים לימדו אותו לחיות ולתפקד, יחד עם הדיכאון: "אני קם כל יום עם המשא הזה, זהו כמו לעשות משהו עם עוד מאה ק"ג עליך, אבל למדתי איך ללכת עם המשקל הזה".
הסיפור של שי החל בגיל ההתבגרות, כשהבחין שמשהו אינו כשורה אצלו. “זה התחיל מ OCD-וחרדות בעיקר. הבנתי שמשהו לא בסדר, אבל לא ביקשתי עזרה. פשוט התמודדתי עם זה לבד וניסיתי להסתיר את זה כמה שיותר”.
כל משבר הותיר בו חותם עמוק, כזה שלא התפוגג גם אחרי ימים ועם השנים המאבק הפנימי הפך מתיש יותר ויותר. “כל אחד עובר משברים ביום-יום, אבל השאלה היא כמה זנב זה משאיר אחריו. שמתי לב שמשהו שהיה אמור להתנקות אחרי יום-יומיים, המשיך ללוות אותי לאורך זמן”, הוא מספר.
"אם יש לך בעיה – תשלים איתה, אל תלחם"
בצבא החל לקבל טיפול תרופתי, אך הקושי שהביא איתו השירות רק החמיר את המצב. "התגייסתי לגבעתי והייתי ביחידת המעברים, אבל הצבא הוא גוף שהוא לא קל, היו הרבה החמרות – אז ניגשתי וביקשתי עזרה".
לאחר שבע שנים של טיפול תרופתי, נחום החליט להפסיק - ולחפש פתרונות אחרים. “ניסיתי כל דרך אלטרנטיבית שאפשר לדמיין, אבל בסופו של דבר הבנתי שזה לא עובד. הייתי בתחתית, לא האמנתי שאפשר להגיע לתחתית כזאת. הייתי נורא רזה וכבוי וכבר התחילו לשים לב. זה היה אחרי תקופה מאוד ארוכה שהייתי במצב לא טוב", הוא משחזר. שי הגיע לצומת דרכים שבין מלחמה להשלמה וקיבל החלטה: "הבנתי שדי, סבלתי מספיק, והחלטתי לקבל את המצב כפי שהוא".
הוא חזר אל התרופות, הפעם לטיפול חדשני, ולמרות שהאתגר לא נעלם הוא מעיד שלמד כיצד לחיות לצידו טוב יותר. "היום ההפרעות תופסות 70 אחוז מהחיים שלי ו-30 אחוז לא. אבל אני יודע להתנהל יותר טוב ב-70 אחוז", הוא מעיד. "אני אוהב לקרוא ספרים, אני מתרגל מדיטציות כבר הרבה שנים. לכל אחד יש משהו שהוא מתמודד איתו. זה כמו שיש אנשים שיש להם בעיות 'קונבנציונאליות' - הם מטפלים בהן בדרכים מסויימות וזו לא בושה וגם קוראים להם גיבורים, אז יש לך בעיה מסוימת תשלים עם זה אל תילחם בזה – כי המלחמה עושה את הבעיה הכי קשה".
"פעילות גופנית עוזרת לגוף לשחזר את עצמו"
ד”ר חלים נאסר, מנהל שירות טיפול בדיכאון עמיד ב"מרכז לבריאות הנפש מזור", מסביר כי דיכאון הוא אחת ההפרעות המשמעותיות ביותר מבחינת השפעתן על איכות החיים בעולם המערבי. “דיכאון משפיע על כל תחומי החיים: תפקוד, חיי חברה והנאה. לעיתים קרובות המטופלים מתארים שדברים שפעם נהנו מהם כבר לא גורמים להם הנאה. התפתחות זו מובילה לניהול אורח חיים מצומצם, חוסר תפקוד בעבודה והימנעות מחיי חברה".
אבל כפי ששי מוכיח בסיפורו לא מדובר בגזר דין ויש דרכים לשיפור איכות חייהם של המטופלים, לצד התרופות. אחת מהן, לדברי ד"ר נאסר, היא פעילות גופנית. “מספיק להוביל את המטופל לאקטיבציה כלשהי, אפילו לדברים פשוטים כמו הליכה של שעה ביום, שחייה או תכנון וביצוע סדר יום. ברבע השעה הראשונה של הפעילות הגופנית המשימה קשה מאוד, אבל אחרי זמן קצר רוב המטופלים מדווחים על הקלה. המטרה היא לא להסביר את האפקט, אלא פשוט לגרום לפעולה”.
גם הפסיכיאטר ד”ר בועז ולדימיר רוזמן, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית למבוגרים ב"מרכז הרפואי זיו" בצפת, מדגיש את חשיבותה של פעילות גופנית לשיפור איכות החיים. “אדם שחוזר ללכת, אפילו 20 דקות ביום, מתחיל לשפר את מצבו הגופני והנפשי. הפעילות עצמה משפרת את עבודת כלי הדם, הכליות, הכבד מפרק רעלים – הגוף משחזר את עצמו. זה אחד הסימנים הראשונים לשיפור בתפקוד”. לדבריו, הפעילות הפיזית משפיעה לא רק על הגוף אלא גם על הנפש, ומחזירה את המטופל לשגרה מבורכת.
תחום נוסף שד”ר רוזמן מציין הוא תזונה מאוזנת. “מטופלים בדיכאון נוטים לשני קצוות – אכילה מופרזת או חוסר תיאבון. חזרה לאכילה מסודרת ובישול עם המשפחה הם סימנים לשיפור בתפקוד היומיומי".
ד"ר נאסר מרחיב עוד על המשמעות של הכללת המשפחה בטיפול כחשובה לאיכות החיים: "חשוב לקיים טיפול פסיכו-חינוכי למטופלים ובני משפחותיהם. כשבני המשפחה מבינים את ההפרעה, הם יכולים לתמוך טוב יותר במתמודד ולמנוע לחצים מיותרים. זהו תהליך שמוביל לשיפור איכות החיים, גם אם הוא לא תמיד מפחית את התסמינים באופן ישיר".
שי נחום, שעובד כמאמן כושר ושומר על פעילות גופנית ברמה גבוהה, מדגים בחייו גם את חשיבות השיתוף והחיבור עם אחרים כחלק מתהליך השיפור של איכות החיים: “אחרי שדיברתי עם הרבה אנשים שמתמודדים, הם בטוחים שרק הם חווים את הדברים האלו, וכשהם שומעים מישהו שחווה את אותו דבר, הם פתאום מבינים שהם לא לבד. זה נותן תחושת הקלה".
מנקודת המבט הנוכחית, עם הטיפול התרופתי החדשני והאלמנטים הנוספים ששילב בחייו שי כבר מסוגל גם לחלום קדימה: "החלום שלי הוא לקום בבוקר ולחיות חיים נטלי חרדות ושהמשקפיים שלי יהיו יותר צלולות".
שירות לציבור. מוגש בחסות חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון, J-C Health care ltd
פורסם לראשונה: 08:00, 26.01.25
