"אני לא מתגעגע בכלל לדמשק. אין שם כלום, ולא נשאר שום דבר חוץ מאדמה. אני לא קשור לאדמה אלא רק לשורשים שלי ולערכים שגדלתי עליהם בקרב הקהילה היהודית-סורית", כך מעיד אייזק אסא, מבכירי הקהילה היהודית ממוצא סורי במקסיקו סיטי. איך בכלל הגיעו יהודים ממוצא סורי למקסיקו? כדי לענות על השאלה הזאת צריך ללכת אחורה בזמן.
בעקבות יהודי סוריה – קראו עוד בערוץ היהדות:
- עבר שהיה ואיננו | תמונות עלייתה ושקיעתה של יהדות סוריה
- עינויים אכזריים עד מוות: בחזרה לעלילת הדם בדמשק
על פי הערכות, לפני מלחמת העולם הראשונה מנתה הקהילה, שהייתה מרוכזת בעיקר בדמשק וחלבּ, כ-40 אלף איש. לדברי פרופסור אייל זיסר, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, עדויות לנוכחות יהודית במרחב הסורי חוזרות אחורה כאלפיים שנה אל התקופה הסלאוקית – המאה הרביעית לפני הספירה. חלק מהיהודים הצליחו להגר עוד לפני הקמת מדינת ישראל, אך ב-1948 נותרו בסוריה קרוב ל-30 אלף איש. מלחמת העצמאות ועוד לפני כן התנועה הציונית גרמו ליהודים, כמו ברוב ארצות ערב, להיות בין הפטיש לסדן: מצד אחד המחויבות למדינה שבה הם חיים והדו-קיום עם שכניהם המוסלמים, ומצד שני הקשר לישראל והרגשות הציוניים.
"עד תחילת הסכסוך ופעילות התנועה הציונית אפשר לומר שהיחס ליהודים בסוריה היה סביר", אומר פרופ' זיסר. "שיחקה לטובתם העובדה שהם היו קהילה קטנה יחסית של 40 אלף מתוך אוכלוסייה של 2 מיליון. היו תקריות ואירועים, אבל אפשר היה לקיים חיים יהודיים והיחס היה מתקבל על הדעת ולא פוגעני. דברים החלו להשתנות בשנות ה-40 והחמירו בעיקר נוכח המאבקים של התנועה הציונית והחלטות האו"ם לגבי תוכנית החלוקה, ובהמשך הקמת מדינת ישראל".
עם הקמת מדינת ישראל נוצר גל הגירה של יהודי סוריה, והקהילה הצטמצמה מאוד. בפועל נותרו במדינה רק כמה אלפי יהודים. לדברי זיסר, "מרבית התנועה החוצה הייתה דרך לבנון, ומשם חלק מהאנשים המשיכו לישראל ואחרים נסעו ליעדים אחרים, בעיקר כאלה שבהם כבר הייתה קהילה יהודית-סורית כמו מקסיקו, ארגנטינה וארצות הברית. בסופו של הגל הזה נותרו בסוריה כ-5,000 יהודים שחיו תחת שלטון מחמיר יותר ועם פיקוח הדוק יותר".
מה היה המצב בתקופת חאפז אסד?
"בתקופת אסד הפיקוח מתגבר, ויש גוף ביטחון ששם עין על היהודים, מסמן אותם ומגביל תנועה ועיסוק. אין פרעות או התנכלויות משמעותיות, אבל אין ספק שיש להם לא מעט מגבלות וקשיים. הבעיה העיקרית הייתה לחתן את הבנות של הקהילה, והיו לא מעט מקרים מורכבים של נשים שניסו לצאת מהמדינה ולא הצליחו או נתקלו בדרך בכל מיני גורמים עוינים. באותה תקופה חלק מאנשי הקהילה מצליחים לצאת בטפטופים, אבל מרביתם נאלצים לחכות עד 1992, אז אסד מאפשר יציאה המונית יותר, ובסוריה נותרים רק כמה מאות בודדות של יהודים שמעדיפים להישאר או לא מסוגלים לצאת מכל מיני סיבות. חלק מהיוצאים מגיעים לישראל ואחרים למשפחות שלהם בארצות אחרות".
רון בן ישי בדמשק ב-2007
(צילום: רון בן ישי)
"חצו לישראל דרך הגולן"
יהודי סוריה התפזרו ליעדים שונים בעולם: חלקם עלו כמובן לישראל, אבל נוצרו גם קהילות משמעותיות במקסיקו סיטי, בארגנטינה, בארה"ב ובפנמה. איש העסקים והפילנתרופ אייזק אסא, בנו וממשיך דרכו של בנג'מין אסא ז"ל שהיה מבכירי הקהילה היהודית-סורית במקסיקו, אומר כי משפחתו היגרה למקסיקו בילדותו והצטרפה לקהילה היהודית במקסיקו סיטי, שכבר הייתה מורכבת מיוצאי סוריה שהיגרו אליה בשנים 1900–1930 בעקבות הרעה במצב בסוריה: "זה היה הגל הראשון של ההגירה מסוריה, ואנשים נסעו גם לארץ ישראל המנדטורית של אז אבל גם לארה"ב ולמדינות בדרום אמריקה".
למה בחרו להגיע דווקא למקסיקו?
"הם לא ממש בחרו, במקרה של המשפחה שלי שהיגרה בגל השני של שנת 1948 הם פשוט התגלגלו לשם מכל מיני נסיבות. במקור הם רצו להגיע לארה"ב, אבל סורבו כניסה לאחר שחששו שיש לאחד מהם מחלה מידבקת, ובסופו של דבר הם הגיעו לוורה קרוז במקסיקו ומשם למקסיקו סיטי. אנשים אומנם חלמו להגיע לארה"ב, אבל בפועל מקסיקו הייתה מפותחת מאוד מבחינה תעשייתית והיו בה הרבה הזדמנויות למהגרים חדשים. העובדה שהם הצטרפו לקהילה קיימת הייתה גם היא יתרון גדול".
לדברי אסא, ההחלטה להגר הייתה בשל המתיחות מול הסורים-המוסלמים אחרי הקמת מדינת ישראל, ובעקבות מקרים קשים של התנכלויות, בהם השלכת רימוני יד לתוך בית הכנסת אלמנשה בדמשק בערב שבת אחד ב-1949 – פיגוע שגרם למותם של 12 יהודים ולפציעתם של 60: "אבא שלי שהיה רק בן 15 היה בבית הכנסת בערב ההוא וחברו הטוב ביותר מת לו בידיים. בעקבות זאת, הוא וצעירים נוספים קיבלו את ההחלטה שחייבים לעזוב וחצו בלילה לכיוון ישראל דרך הגולן. זה היה גל עלייה בעיקר של גברים צעירים, ורובם נשארו בארץ והתגייסו לצה"ל. אבא שלי שירת בצבא ונשאר בארץ עד 1957, אז החליט לנסוע למשפחה במקסיקו, התחתן ונשאר שם".
איך נראית היום הקהילה היהודית-סורית במקסיקו?
"הקהילה היהודית מורכבת לא רק מיוצאי סוריה אלא גם מיהודים ממקומות אחרים, כמו הבלקן, וגם קהילה אשכנזית ויוצאי אירופה. לגבי הקהילה היהודית הסורית, היא מורכבת משתי תתי-קהילות עיקריות – יוצאי דמשק ויוצאי חלבּ. הקהילה הסורית מאורגנת מאוד, עם מוסדות רבים ובתי ספר שבהם גם מלמדים עברית ותכנים ציוניים. יש תחרות בריאה בין תתי-הקהילות, מה שדוחף אותנו להשתפר ולהשקיע עוד יותר. אני מכיר את כל הסיפורים על המתיחות בין אנשי דמשק לקהילת חלב, אבל אשתי למשל היא מחלב ואני מדמשק, ויש עוד הרבה זוגות כאלה. בעיניי, כולנו יוצאי סוריה, גם אם יש הבדלים קטנים בכל מיני מנהגים או מסורות. בסך הכול על פי הערכות, הקהילה של יוצאי סוריה מונה כ-30 אלף איש, יש לנו יותר מ-40 בתי כנסת ורוב אנשי הקהילה דתיים או מסורתיים".
איפה עוד אפשר למצוא היום קהילות של יוצאי סוריה?
"מלבד ישראל ומקסיקו, יש קהילות גדולות בניו יורק, בבואנוס איירס בארגנטינה, בברזיל ובפנמה. יש מקומות שקשה לספור בהם כמה יש בקהילה הסורית, כמו למשל בישראל, כי הדור השני כבר התערבב עם יוצאי מדינות אחרות, אבל יש קשרים טובים בין הקהילות. אני מבקר בישראל לעיתים קרובות ונמצא גם בקשר עם יוצאי סוריה בארה"ב ובמדינות אחרות. יש לנו מסורות ומנהגים משותפים, ותמיד נעים למצוא חברים אחרים של הקהילה במקומות אחרים בעולם".
10 צפייה בגלריה
קטע מריאיון מ-1976 ששיבח את המשטר הסורי. "הדברים שאמר היו כמובן שקרים, אבל הייתה לו מטרה"
10 צפייה בגלריה
נשיא סוריה אבו מוחמד אל-ג'ולאני. "לא ברור מה הוא רוצה"
(צילום: Khalil Ashawi / File Photo / רויטרס)
אסא מספר כי בשנת 1976 הצליח אביו לארגן ביקור נדיר בסוריה, והוא הצטרף אליו: "אבא שלי היה היהודי-סורי הראשון שנולד בסוריה והצליח לחזור לבקר בה. הוא רצה מאוד לבקר את ההורים שלו שעדיין גרו שם, אחרי שלא ראה אותם 26 שנה. הוא השתמש בדרכון המקסיקני שלו ונתן ריאיון לעיתונות שבו שיבח את המשטר הסורי ואת היחס שלו ליהודים, וזאת כדי שהוא יוכל להיכנס בקלות למדינה. הדברים שהוא אמר בריאיון היו כמובן שקרים, אבל הייתה לו מטרה והמשטר אהב מאוד שהתפרסמו דברים בשבחו, מה שסייע לו להיכנס ולצאת מסוריה בלי קשיים. בהמשך הוא לקח את ההורים שלו ל'ביקור' במקסיקו תוך התחייבות שהם יחזרו לסוריה, אבל כדי לשמור עליהם הוא זייף תעודות פטירה ושלח אותן לסוריה, כדי להצדיק את העובדה שהם מעולם לא חזרו לדמשק".
מה ראית בביקור שלך איתו ועם בני משפחה נוספים בשנת 1976?
"שמחתי מאוד לפגוש בני משפחה שנותרו שם ולראות מה נותר מהקהילה היהודית, אבל התנאים היו לא טובים והרגשתי את העוינות מצד המקומיים. באחד המקרים למשל הלכנו לקנות משהו בשוק והמוכר פשוט קילל אותנו, אבל לא יכולנו להגיב כי הם הרוב והם שולטים. כל האזור היה ישן ומוזנח, בלי מים זורמים, ואנשים עבדו בעבודות פשוטות. אי אפשר להגיד שמצבם היה טוב. מנגד, רבים באו לראות אותנו ולדבר איתנו בזמן הביקור, והיה משמח לשבת עם האנשים ולשמוע את הסיפורים על השורשים שלנו".
10 צפייה בגלריה
הרב יוסף חמרה ואחרים בביקור בבית הכנסת בדמשק. "בשביל מה לחדש בית כנסת בלי מניין?"
(צילום: Bakr Al Kasem / רויטרס)
מה אתה חושב על כל מה שקרה בסוריה בשנים האחרונות, ועל השלטון החדש של אבו מוחמד אל-ג'ולאני (אחמד א-שרע)?
"אני חושב שמה שחשוב הוא שאנחנו יהודים-סורים, וזה העיקר. האדמה, דמשק, חלב – הן כבר לא חשובות. זה לא מקום מיוחד, בשבילי לפחות. מה שמיוחד הוא המסורת שלנו, הערכים שלנו והלכידות של הקהילה. לי אישית אין שום קשר או תחושות מיוחדות לסוריה, ואם כבר להפך – אני כועס וזוכר את כל מה שעשו לנו שם ואיך שהתייחסו אלינו. אני אוהב את הקהילה, את התפילות שלנו, את המאכלים והמסורת. למקום עצמו אין חשיבות בעיניי, ולכן גם כל הדיבורים על הרצון לחדש את בית הכנסת של דמשק או דברים אחרים של הקהילה הם מיותרים בעיניי. אין שם קהילה יהודית, אז בשביל מה לחדש בית כנסת בלי מניין? אלה סתם דיבורים. המקום הזה נגמר עבור היהודים".
לפי דוח עדכני של ארגון JJAC (ראשי התיבות Justice for Jews from Arab Countries), נותרו היום רק ארבעה יהודים בסוריה, כולם בדמשק.
"להמשיך את המסורת ולשמור על הקהילה"
היו כמובן גם כאלה שהחליטו לעלות לישראל. מטבע הדברים, ועם השנים שחלפו, התפזרו יוצאי סוריה במקומות שונים בארץ. עם זאת, קהילות יוצאי סוריה משמעותיות אפשר למצוא בעיקר בחולון ובבת ים, ויש גם בתי כנסת פעילים בסגנון סורי במקומות אחרים בארץ כמו ירושלים, חיפה, תל אביב ועוד.
הנתונים עד 2016, באדיבות מאגרי המידע של אנו – מוזיאון העם היהודי
בריאיון למיזם "רואים את הקולות" שמטרתו להביא עדויות של יהודים יוצאי ארצות ערב, סיפר נתן חסון, שנולד ב-1932 בדמשק, כי התנאים בילדותו לא היו פשוטים וכי לצד מספר עשירים בקהילה, היה גם עוני ומחסור רב. עם התחזקות התנועה הציונית החלו קשרים חזקים יותר עם היישוב היהודי בארץ, ובשנת 1945 הוא עזב את סוריה והגיע לקיבוץ גניגר. בהמשך שימש בתור שליח עלייה באלג'יריה וגם עבד בשב"כ ובמוסד, והיה גם שליח במספר תפקידים באפריקה בפעילויות כלכליות. לדבריו, אף על פי שרבים מאנשי הקהילה התפזרו למדינות שונות, הוא תמיד רצה להגיע לישראל: "חלמתי על הארץ כל החיים ולא עלה בדעתי אף פעם ללכת למקום אחר".
בשיחה עם ynet הוא מספר כי במשך שנים רבות הוא היה פעיל בארגון יוצאי דמשק וערך את המגזין של יוצאי הקהילה: "מלבד האירועים הקמנו אתר שמעלה כתבות ועדויות על יוצאי דמשק והמשכנו את המסורת. היה חשוב לנו לשמור על המנהגים, המאכלים המיוחדים והקשרים החמים בין יוצאי הקהילה. עשינו פעילויות רבות ומפגשים, הוצאנו מגזין וניסינו לחבר את הדור הצעיר למורשת. זאת קהילה מיוחדת וחשוב לנו שהיא תיזכר ותמשיך להתקיים".
תפתור לנו את התעלומה: מה באמת היחסים בין יהודי דמשק ליהודי חלב?
"אנחנו בשותפות תאורטית אבל לא מעשית. רצינו להקים בית מורשת ליהודי סוריה, התחלנו ולא היו מספיק אמצעים, אבל החלבים לא רצו וכל התוכנית נפלה. הקהילות לא שונות מהותית, אבל יש קצת הבדלים, גם במישור הדתי, ולא תמיד כולם רואים את השיתוף בין כולם".
מה התחושות שלך כלפי סוריה של ימינו?
"אף אחד לא יודע מה יהיה. סוריה של היום מורכבת משליט אחד עם כל מיני ארגונים, שהיו בעבר הלא-רחוק כולם אנשי טרור. לא ברור מה אל-ג'ולאני רוצה, ואם הוא רוצה ליצור יחסים חדשים עם ישראל. דמשק של היום לא נראית בכלל כמו זאת שעזבנו. סוריה מורכבת מכל כך הרבה קבוצות כמו הכורדים, הדרוזים, העלווים ועוד רבים. הם אף פעם לא הסתדרו ביניהם, וזה פגע במדינה לאורך כל השנים".
