הקהילה היהודית בסוריה הייתה קהילה עתיקה ומיוחדת, עד שהאסלאם הקיצוני של המאה האחרונה גרם למעשה למחיקתה. אחרי שבחנו אלפי תמונות השמורות בארכיון "יד בן-צבי", ליקטנו מתוכן קומץ החושף שבריר מתוך עולמה הייחודי והעשיר של הקהילה הזו, שהתפזרה למקומות שונים בעולם.
בעקבות יהודי סוריה – קראו עוד בערוץ היהדות:
- היהודים לא מתגעגעים לסוריה: "אני קשור לשורשים שלי, אבל לא לאדמה"
- עינויים אכזריים עד מוות: בחזרה לעלילת הדם בדמשק
המלך שהתחיל הכול
על פי המסורת היהודית, היהודי הראשון בסוריה היה דוד המלך במאה ה-10 לפני הספירה. על פי המתואר בתנ"ך הוא כבש את ארם (כיום צפון סוריה) ואת ארם צובא (חלבּ). בתקופת המשנה האזור שבו התגוררו יהודים לא מעטים כונה "סוריא" וחז"ל קבעו כי בחלק מההלכות, כמו למשל בדיני תרומות ומעשרות, מתייחסים לאזור זה כאילו הוא חלק מארץ ישראל.
12 צפייה בגלריה
מנורה בתבליט עתיק על קיר בית כנסת בדרום סוריה. היסטוריה יהודית עשירה
(צילום: אוסף יוסף ברסלבי, יד בן-צבי)
בתקופה הרומאית קהילת יהודי סוריה הייתה הגדולה ביותר מחוץ לישראל. רבים מיהודי סוריה התגוררו אז בעיר אפאמיה (Apamea) שבמחוז חמה, כ-200 ק"מ צפונית לדמשק. במקום היה בית כנסת מהודר, שנסגר בתחילת המאה החמישית. מה שנשאר ממנו הוא פסיפס עם כתובת ביוונית שבה נכתב כי מי שתרמה את הפסיפס הייתה אישה בשם אֵוּטִיכִיסָמֵנִי (ΕΥΤΥΧΙCΑΜΕΝΗ), שהקדישה אותו לבעלה, ילדיה ובני ביתה.
בתמונה, שצולמה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נראית מזכרת נוספת מהעת העתיקה – תבליט על קיר אבן של מנורה, שופר, מחתה ולולב. התבליט העתיק נמצא על קיר בית הכנסת בנווה (Nawa) שבדרום סוריה. בשלהי תקופת בית שני ובתקופת המשנה שכן במקום יישוב יהודי חשוב בשם נווה.
כשהצלבנים באים הכתר נודד
לאורך הדורות היו גלי הגירה לסוריה, במקביל לאסונות היסטוריים שפקדו את העם היהודי. בשנים 1096–1099 נערך מסע הצלב הראשון, ובדרכם לשחרר את ארץ הקודש מידי המוסלמים, הצלבנים טבחו ביהודים, בין השאר ב"קהילות שו"ם" - שפייר, וורמס ומיינץ (שפיירא, וורמייזא ומגנצא). אחר כך צלבנים כבשו את ירושלים וטבחו באוכלוסייה היהודית והמוסלמית. לא מעט יהודים שנמלטו מהם החליטו להגר אל דמשק, שם היהודים חיו בשלווה יחסית.
12 צפייה בגלריה
כתר ארם צובא, כתב היד המפורסם של התנ"ך. עבר בחלב ונמצא היום במוזיאון ישראל
(צילום: אוסף קהילת יהודי סוריה, יד בן-צבי)
במאה ה-14 הקהילה היהודית בסוריה התחזקה, בין השאר מאחר שהממלוכים ששלטו באזור אילצו את יהודי צור, אנטיוכיה וטריפולי לעבור לדמשק ולחלב. במאה ה-15, לאחר גירוש ספרד ב-1492, הגיע גל של מהגרים יהודים מספרד, וגם קבוצה של יהודים מסיציליה.
במקביל, הקהילה היהודית בארץ ישראל הייתה חלשה. לכן, באופן לא מפתיע, בשנת 1375 הועבר מארץ ישראל אל העיר חלב "כתר ארם צובא". ספר התנ"ך הזה, שנכתב במאה העשירית לספירה בטבריה, הפך לאחד מסמליה הקדושים של הקהילה היהודית בסוריה. ב-1947, לאחר פרעות בעיר חלב, "הכתר" נעלם למשך עשור. ב-1958, ואחרי מסע סודי שארך כחצי שנה, הגיע כתב היד החשוב לירושלים, והיום הוא מוצג בהיכל הספר במוזיאון ישראל.
קברי צדיקים ליד בית הכנסת
על פי המסורת של יהודי סוריה, יואב בן צרויה, שר הצבא של דוד המלך, ייסד את הקהילה היהודית במקום, ולכן בית הכנסת בעיר חלב נקרא על שמו. המבנה אומנם נחרב מספר פעמים, לרבות במאה ה-5, במאה ה-9 ובמאה ה-14, אבל בכל פעם נבנה מחדש.
אף שבאופן עקרוני יהודים אף פעם לא קברו מתים בצמוד לבית כנסת, בבית הכנסת יואב בן צרויה אחד הקירות צמוד ל"מערת הצדיקים", שבה נקברו רבים מרבני חכמי חלב ורבני קהילת ארם צובא.
12 צפייה בגלריה
באר בחצר בית הכנסת הגדול "הצהוב" ע"ש יואב בן צרויה, שממנה שאבו מים לשם רחיצת הידיים לפני התפילה, ולידה גם קיימו בראש השנה את מנהג התשליך
(צילום: אוסף הרב ישראל מאיר גבאי, יד בן-צבי)
ד"ר יניב מזומן, מנכ"ל יד בן-צבי, מסביר כי "קהילת יהודי סוריה הייתה קטנה במספרה ביחס לקהילות אחרות, אך גדולה בהשפעתה. כמרכז רוחני חשוב, הקהילה הצמיחה תלמידי חכמים ודמויות מפתח בעולם הכלכלה, והשפעתה ניכרת עד היום – הן בקהילות שהקימו יוצאי סוריה ברחבי העולם והן בתרומתם להפיכת ירושלים למוקד של לימוד תורה וקבלה".
עוד הוא מציין: "המסורת המוזיקלית של יהודי סוריה ממשיכה לחיות בבתי הכנסת. פיוטי 'שירת הבקשות', שהתבססו בבתי הכנסת של חלב ודמשק, נהפכו לנכסי צאן ברזל בעולם הפיוט הישראלי, והשפעתם חורגת הרבה מעבר לגבולות הקהילה. ביד בן-צבי אנחנו עוסקים במחקר ובהנגשת ההיסטוריה של קהילות ישראל במזרח. יהדות סוריה היא פרק מרתק בסיפור היהודי, ויש לנו מחויבות ואחריות להמשיך לחקור ולספר את תולדותיהן של קהילות יהודי סוריה".
המצבות הפכו לחלק מהמצודה
הקהילה היהודית בסוריה ידעה לאורך השנים עליות, אבל גם לא מעט מורדות ופרעות. הסיבה לכך היא שעל פי חוקי האסלאם, יהודי לא יכול להיות אזרח שווה זכויות אלא רק דִ'ימִי (בן-חסות). לכן כאשר במאות ה-13–15 שיפצו את מצודת חלב, לא היססו להשתמש במצבות שנלקחו מקברי יהודים, לצורך בניית מגדלי המצודה המפוארת.
עשה לך רב
לאחר גירוש ספרד ב-1492, הגיעו יהודים רבים לארם צובא (חלב), והצטרפו אל היהודים הוותיקים, שחיו בסוריה מראשית הכיבוש הערבי. בין המהגרים היו גם רבנים חשובים, ובהם בני משפחת לאנייאדו שכללה רבנים רבים. במשך כ-200 שנים, מאמצע המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-19, כיהנו בתפקיד הרב הראשי של הקהילה רבנים ממשפחה זו.
אגב, רבים מהרבנים הבכירים של יהודי סוריה לא חיו על חשבון הקהילה, אלא עסקו במסחר, במוכסות ובחלפנות, והיו בהחלט אנשים אמידים. מכספם שלהם הם מימנו את החכמים שלא היו מוכשרים במסחר ותורתם הייתה אומנותם. פרופ' לאה בורנשטיין-מקובצקי, שחקרה את הנושא, מציינת כי הרבנים נהגו לפרסם פסקי הלכה, שבחלקם הם ציינו בהערות אגב את הקושי לשלב בין טרדות המסחר לעיסוק בהלכה. רבים מאותם רבנים נקברו ב"מערת הצדיקים" שבחלב (בתמונה).
באושר ובעושר
בתקופת האימפריה העות'מאנית, בעוד במרוקו רבים מהיהודים חיו בעוני וסבלו מיחס משפיל של שכניהם, דווקא בסוריה התפתחה לה בועה שבה יהודים רבים היו עשירים ומצליחים.
משפחת שמאע מדמשק הייתה אחת המשפחות היהודיות העשירות והמפורסמות של סוריה במאה ה-19. בתמונה שצולמה בסוף אותה מאה, רואים סלון מוקף חלונות, ועל הקירות מראות מעוטרות. במרכז הסלון בריכת נוי משיש, אשר ניצבת על רגליים המעוצבות כאריות כורעים. ליד הקירות כיסאות שצורתם אירופית, אבל המשענות משובצות צדף מעשה אמנים מדמשק. הרצפה מעוטרת מוטיבים הנדסיים מצוירים.
ירדו למחתרת
בשלהי ימיה של האימפריה העות'מאנית, העיר דמשק מגנטה אליה מהפכנים יהודים ובהם אבשלום פיינברג, מייסד מחתרת ניל"י ומראשי המחתרת. במהלך 1916 הם ניסו לייצר קשר עם הכוחות הבריטיים שישבו במצרים, ואגב כך גם הסתובבו בדמשק ואספו מידע על השלטון הטורקי. שנה לאחר מכן נהרג פיינברג ברפיח, כשניסה לחצות את קו החזית כדי לחבור לכוחות הבריטיים בסיני. שרה אהרנסון, שניהלה יחד עם יוסף לישנסקי פעולות ריגול והעבירה מידע לסוכנים בריטיים, נתפסה בידי הטורקים ובחרה להתאבד כדי למנוע מהם לממש את תוכניתם – לתלות אותה בדמשק, לעיני כול.
לטיול יצאנו
לאחר מלחמת העולם הראשונה וכמעט עד להקמת מדינת ישראל, היו רבים מארץ ישראל שנסעו לטיול הרפתקאות בסוריה, כולל תלמידים וחניכים בתנועות נוער. בתמונה שצולמה בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 נראית חבורה שיצאה לטיול לסוריה על חמורים.
12 צפייה בגלריה
חבורה מהארץ שיצאה לטיול לסוריה על חמורים, לפני קרוב למאה שנה
(צילום: אוסף אברהם וחנה כרמי – כפר נטר, ישראל נגלית לעין – חוף השרון)
מגן דוד על החזה
אף שבין יהודי סוריה היו עשירים רבים, היו גם משפחות פחות אמידות. שתי מטיילות שהגיעו בשנות ה-30 של המאה שעברה לטיול בעיר חלב הצטלמו עם חבורה של ילדים יהודים. כפי שאפשר לראות בתמונה, חלק מהזאטוטים לבושים יותר בהידור וחלקם קצת פחות. כולם יחפים, ומעניין שהילד מימין נושא על חזהו פיסת בד ועליה מגן דוד גדול ובולט.
12 צפייה בגלריה
שתי מטיילות שהגיעו לסוריה בשנות ה-30 של המאה שעברה במפגש עם חבורת ילדים יהודים
(צילום: אוסף יוסף ברסלבי, יד בן-צבי)
עושים להם בית ספר
בעבר הרחוק הייתה בדמשק קהילה שומרונית, עד שב-1625 מרביתם נרצחו או אולצו להתאסלם והקהילה נעלמה. הקהילה הקראית נעלמה במאה ה-19, ומי שנותרו ברובע היהודי הם קבוצה של יוצאי ספרד, קבוצה של יוצאי סיציליה, והיו גם ה"מוסתערבים", היהודים הוותיקים של סוריה שכונו כך בשל העובדה שהם דיברו ערבית. כל אחת מהקבוצות התפללה בבית כנסת משלה.
12 צפייה בגלריה
מגבעות לצד תרבושים. אירוע הנחת אבן פינה לבית ספר של אליאנס בדמשק
(צילום: אוסף ד"ר ניסים לאטי, יד בן-צבי)
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התגבשה קבוצה גדולה והולכת של יהודים סורים שלצד שמירה על המסורת, רצו גם השתלבות בעולם המערבי. לעזרתם נחלצו חברי ארגון "כל ישראל חברים" (אליאנס). הארגון הזה הוקם על ידי פעילי ציבור יהודים-צרפתים ב-1860 כדי למנוע רדיפת יהודים ואפליה נגדם, בפרט במזרח התיכון. בהמשך החליטו מנהיגי הארגון להקים רשת של מוסדות חינוך בארצות האסלאם ש"תוציא את אחינו במזרח ממצב של חוסר השכלה והתבדלות מן התרבות הכללית", כלשונם. בין השאר, ארגון כי"ח הקים מספר מוסדות חינוך בסוריה. בתמונה שצולמה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 רואים טקס הנחת אבן פינה לאחד מבתי הספר של אליאנס. שימו לב שחלק מהגברים חובשים מגבעות, כמנהג האירופאים, וחלקם חובשים תרבושים, כמנהג הטורקים.
הצלת הילדים ושקיעת הקהילה
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, החלו היהודים בסוריה לחוש סכנה לחייהם. הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל הורתה למוסד לעלייה ב' לארגן גם עלייה בלתי לגאלית. 1,350 ילדים, מרביתם מחלב ומדמשק, הוברחו במבצע שכונה לימים "מבצע האלף". בארגון מורשת ההגנה תיעדו את עדותו של יעקב (יאני) אבידוב. לדבריו "השיירות היו של 50–60 ילדים. הם עברו את הגבול, קטנים ורזים ואפופי-חרדה. היו נעלמים מעינינו במעטה החשכה הכבדה. הם ידעו היטב להסתגל לתנאים שבהם נמצאו ולהבין את סכנת השעה. נשאו בנטל השתיקה, העייפות והצמא. היו צועדים אילמים ודרוכים. לעיתים קשה היה להבין כיצד שבט שלם של פעוטות הצליח לעבור בחשאי-חשאין את הגבול".
אחת הילדות שעלו ארצה היא פרידה ג'מאל בת ה-10. כשבגרה היא נישאה לניצול שואה מבולגריה בשם יוסף אשכנזי, ואחד מילדיהם הוא גבי אשכנזי, לימים הרמטכ"ל ה-19 של צה"ל. בתמונה נראית חבורה של ילדים שהוברחה לארץ ב-1944, כשנה לפני שהחל מבצע האלף.
ב-1947, לאחר החלטת האומות המאוחדות על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל, בוצעו פרעות ביהודי חלב. בית הכנסת הראשי הוצת נהרס, והאש שרפה גם חלק מכתר ארם צובא.
ב-1948 מנתה יהדות סוריה כ-30 אלף נפש, אבל לאחר הקמת מדינת ישראל נאלצו רובם להימלט ונותרו במדינה רק כ-5,000. בהמשך נשללו מהיהודים בסוריה כל זכויות האזרח, ולאחר 1949 נאסר עליהם לעזוב את המדינה.
האיש שלנו בדמשק
המרגל הישראלי אלי כהן פעל בסוריה בתחילת שנות ה-60 תחת זהות בדויה של איש עסקים סורי בשם כאמל אמין ת'אבת. הוא הצליח לחדור עמוק לצמרת השלטון והצבא הסורי, ויצר קשרים הדוקים עם בכירים. כהן, שכונה "האיש שלנו בדמשק", העביר לישראל מידע מודיעיני יקר ערך שסייע רבות לביטחון המדינה. בין השאר הוא חשף תוכניות להטיית מי הירדן וחבלה במוביל הארצי, וכן ביצורים של הצבא הסורי ברמת הגולן. בינואר 1965 זהותו נחשפה והוא נתפס. לאחר עינויים ומשפט ראווה, הוא נידון למוות והוצא להורג בתלייה פומבית בדמשק, ב-18 במאי 1965.
12 צפייה בגלריה
דיוקן של אלי כהן – רישום בעיפרון שיצר השחקן חיים טופול
(צילום: מתוך אוסף רישומי דיוקנאות שיצר חיים טופול ז"ל, יד בן-צבי)
חשיפתו של כהן פגעה קשות בקהילה היהודית שנותרה בסוריה. הם הפכו מטרה לחשדות, התנכלויות והגבלות מצד השלטונות. הפיקוח עליהם הוגבר, והם סבלו מאפליה ומפגיעה בזכויותיהם, מה שהחמיר את מצבם העדין ממילא.
אחרי מלחמת ששת הימים החל שוב המוסד במבצע, במטרה לסייע ליהודים להימלט מסוריה. נכון לתחילת 2025, נותרו בסוריה כולה פחות מעשרה יהודים.
