"משיחיות אינה מילת גנאי", אמר האלוף דוד זיני, המיועד לכהן בתפקיד ראש השב"כ, בנאום הפרידה שלו מצה"ל. הוא הוסיף וטען: "משיחיים אנו כולנו, משיחיים כדוד בן גוריון ומשיחיים כאבות המייסדים של האומה... אמור לי מהי משיחיות ואומר לך אם משיחי אני".
אז מהי באמת משיחיות? עמנואל אֶטְקֶס, פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, מבהיר ששורשי הרעיון המשיחי נמצאים במקרא. "מושגי היסוד שראוי להתחיל איתם הם גלות וגאולה", לדבריו. "אלוהי ישראל הוציא את עם ישראל ממצרים, נתן לו את התורה ואת ארץ ישראל וכרת איתו ברית. מכיוון שהעם הפר את הברית, העונש היה חורבן וגלות. הגאולה היא התערבות חוזרת של אלוהים בהיסטוריה כדי לחלץ את עם ישראל ממצב הגלות".
"אין ביהדות מסכת מחייבת של אמונות ודעות בשאלה מהי הגאולה", ממשיך פרופ' אטקס. "במהלך הדורות עלו בעניין הזה רעיונות שונים ומשונים. בתנ"ך יש נבואות המדברות על הגאולה במושגים של שגשוג כלכלי ויציבות מדינית. מדובר בגאולה של עם ישראל בלבד. לעומת זאת יש נבואות בעלות ממדים אוניברסליים: 'וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ' (ישעיהו י"א, ו') – שינוי סדרי הטבע, 'וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה' (ישעיהו ב', ד') – כלומר שלום עולמי. ויש לגאולה גם ממד רוחני: 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים' – אלוהי ישראל מתקבל על כל העמים כולם".
איך התפתח הרעיון המשיחי בדורות הבאים?
"פרופסור גרשום שלום, שפרסם מאמר חשוב בנושא, טען שלאורך הדורות יש שתי מגמות בהתפתחות הרעיון המשיחי: מגמה אחת של החזרת עטרה ליושנה – שיקום וחזרה אל מה שהיה ואבד, כאשר יש אידיאליזציה של העבר; ולעומת זאת יש מגמה אפוקליפטית, תופעות של שינוי סדרי עולם ושינוי סדרי הטבע".
בתקופות המשנה והתלמוד היו דיונים נרחבים בשאלה מתי תהיה הגאולה ומיהו המשיח.
"אחת השאלות שחכמים הרבו לדון בה היא מדוע הגאולה מתעכבת. גישה אחת אומרת שהדבר תלוי בכך שעם ישראל יחזור בתשובה. דעה אחרת טוענת שאם העם לא יחזור בתשובה – אלוהים יגרום לו ייסורים כאלה שיגרמו לו לחזור בתשובה. על הפסוק בישעיהו 'אֲנִי ה' – בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה' אמרו חכמים במסכת סנהדרין: 'זכו – אחישנה, לא זכו – בעיתה', כלומר שיש זמן קבוע שבו תגיע הגאולה בכל מקרה, אך אם עם ישראל יחזור בתשובה אלוהים יחיש את הגאולה".
הוא מוסיף כי "מי שניסה לעשות סדר בנושא הזה היה הרמב"ם, רבי משה בן מימון, הפוסק הגדול בן מאה ה-12. בספרו 'משנה תורה' הוא קבע שהמשיח יהיה מלך מבית דוד העוסק בתורה וכופה אותה על עם ישראל, מלך הנלחם בגויים, ואם הוא יצליח לשחרר את עם ישראל מעול הגויים, לקבץ את הגלויות ולבנות את בית המקדש – סימן שהוא המשיח. אבל בדורות הבאים המשיכו הוגי דעות לפתח רעיונות על הגאולה החורגים מגישתו של הרמב"ם. דוגמה בולטת היא דברים שאמר רבי נחמן מברסלב בנושא הזה. רבי נחמן סיפר לחסידיו שהמשיח יהיה מוזיקאי שיחבר ניגונים יפים כל כך עד שכל מלכי העולם ילכו שבי אחריו".
בין שבתי צבי לרבי מלובביץ'
לדברי אטקס, צריך להבחין בין שלושה מושגים – אמונה משיחית, תסיסה משיחית ותנועה משיחית: "האמונה במשיח המשיכה להתגלגל במשך מאות שנים כרעיון מופשט. תסיסה משיחית התעוררה כאשר אירועים היסטוריים גרמו לכך שהציפיות למשיח תהיינה אקוטיות. למשל, בעקבות גירוש ספרד ב-1492 פרצה תסיסה משיחית והיו ציפיות שהגאולה תבוא בקרוב".
ומהי ההגדרה לתנועה משיחית?
"כשיש אדם שאפשר להצביע עליו שהוא המשיח, והדוגמה הבולטת ביותר בהיסטוריה היהודית היא התנועה השבתאית. בשנת 1665 התפשטה בעולם היהודי האמונה ששבתי צבי הוא המשיח. השמועות לוו בסיפורים על ניסים ועל לוחמים מעשרת השבטים האבודים שמתחילים לכבוש את ארץ ישראל. שבתי צבי נולד באיזמיר והמרכז של התנועה השבתאית היה בקהילות היהודיות בקיסרות העות'מאנית. רבים האמינו שעוד מעט שבתי צבי יבוא אל הסולטאן, יוריד מראשו את הכתר ויניח אותו על ראשו, ויהפוך למלך השולט בקיסרות".
בשלב מסוים החגיגה המשיחית נמאסה על השלטונות הטורקיים. "שבתי צבי הוזמן לארמון הסולטאן והעמידו בפניו את הברירה – להתאסלם או להיות מוצא להורג. שבתי צבי בחר להתאסלם. מרבית המאמינים בשבתי צבי השלימו עם העובדה שהגאולה התפוגגה, אבל מאות אחדות מקרב מעריציו התאסלמו בעקבותיו. בין מאמיני שבתי צבי היו גם כאלה שהתחילו לפתח את הרעיון שהמרת הדת של המשיח היא שלב הכרחי בתהליך הגאולה, ויתר על כן – בעידן הגאולה איסורים הופכים למצווה. כך נוצרה תנועה שבתאית מחתרתית של אנשים שכלפי חוץ התנהלו כיהודים המקפידים על שמירת המצוות, ובה בעת הם מקיימים במחתרת טקסים העוקרים את ההלכה, כולל מעשים שיש בהם עבירה על איסורי עריות".
גם במאה ה-18 פרצה סערה משיחית בעולם היהודי, סביב דמותו של יעקב פרנק (1726–1791), שהושפע מחסידי שבתי צבי באימפריה העות'מאנית וראה עצמו כגלגול שלו. "הוא ריכז סביבו בפולין מעריצים שקיימו בסתר טקסי פולחן שבתאיים", אומר פרופ' אטקס. "בראשית 1756 נחשפה קבוצת פרנקיסטים בשעה שקיימו טקס כזה. הם נעצרו, נחקרו והודו שביצעו עבירות חמורות לאור ההשקפה השבתאית שבעידן הגאולה הופכות העבירות למצוות".
הוא מוסיף כי "בעקבות חרם שהוכרז עליהם בידי רבנים בברודי פנו הפרנקיסטים אל מיקולאי דמבובסקי, הבישוף של קמניץ-פודולסקי, וביקשו את חסותו. דמבובסקי יזם ויכוח פומבי בין נציגי הפרנקיסטים לרבנים ובעקבותיו הורה לשרוף את כרכי התלמוד בחוצות העיר. בשנת 1759 פנו פרנק וחסידיו אל הכנסייה הקתולית בפולין וביקשו להתנצר. בה בעת הם הביעו רצונם לקיים ויכוח נוסף עם הרבנים, שבו יוכיחו כי עלילת הדם, שלפיה היהודים אופים מצות בדם נוצרים, היא אמת. הוויכוח התקיים בחסות הכנסייה בלבוב ובעקבותיו אלפי פרנקיסטים נטבלו לנצרות. אלא שהנצרות שימשה לפרנקיסטים רק כסות חיצונית, כשבפועל הם המשיכו להחזיק באמונתם ולקיים את טקסיהם במשך עוד עשרות שנים. פרשת המאבק בפרנקיסטים, הוויכוחים בחסות הכנסייה ושריפת התלמוד הותירה רשמים עזים וקשים בקרב יהודי פולין".
כבר אחרי ההלם בעקבות פרשת שבתי צבי נוצר חשש עצום ממשיחיות בקרב גדולי הרבנים, למשך מאות שנים – "מה שלא מנע מחב"ד להכתיר את הרבי מלובביץ' (רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי והאחרון של חסידות חב"ד, עד לפטירתו ב-1994 – י"ט) כמשיח, בתחילת שנות ה-90", אומר פרופ' אטקס. עם זאת הוא מודה שיש הבדל גדול בין חב"ד לשבתאות, מאחר שחסידי חב"ד המשיכו להקפיד על שמירת מצוות וגם פעלו כדי להפיץ את ערכי היהדות בעולם.
הרבי מלובביץ' אומנם לא הכריז על עצמו כמשיח, אבל לטענת "המשיחיסטים" – כך הם מכונים בחסידות חב"ד – לא הכחיש בצורה מפורשת את הטענה שהוא המשיח. המשיחיסטים גם מאמינים שבתאריך ג' בתמוז תשנ"ד (12 ביוני 1994), הידוע בעולם כיום פטירתו, הרבי רק נעלם מעינינו ולמעשה הוא עדיין חי וקיים, ואף ישוב ויתגלה ביום מן הימים, במסגרת תהליך הגאולה. ראוי להדגיש כי לא כל חסידי חב"ד שותפים לאמונה הזו.
השפעות מלחמת ששת הימים
את המשיחיות בדורנו מקשר פרופ' אטקס לתנועת גוש אמונים ולזרם החרדי-הלאומי. "בשבועות שקדמו למלחמת ששת הימים הייתה חרדה קיומית ממש, אנשים חששו משואה. ואז, בתוך שבוע אחד, היה ניצחון מדהים. בספרי 'משיחיות, פוליטיקה והלכה – הציונות הדתית והשטחים, 1967–1982', אני מתאר כיצד למחרת המלחמה רבנים והוגי דעות ציוניים-דתיים טענו שקרה לנו נס בסדר הגודל של יציאת מצרים. ואז הם עשו צעד נוסף ושאלו: 'מה אלוהים רוצה להגיד לנו בניסים האלה?'"
7 צפייה בגלריה
דיווח על כך שהרב גורן הכריז: "אנו בתקופת המשיח". העיתון לאחר מלחמת ששת הימים
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
ומה הייתה התשובה שלהם?
"שזו הגאולה ואלה ימות המשיח".
אבל התפיסה של "אתחלתא דגאולה", שמדינת ישראל היא התחלת הגאולה, התחילה כבר בקום המדינה.
"עם קום המדינה הייתה בקרב הציונים הדתיים התלבטות האם מדובר בגאולה. מצד אחד, חידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, ומצד שני רוב הציבור בארץ ורוב ההנהגה הם חילונים. הפתרון היה נוסחה פושרת. בתפילה לשלום המדינה שנקבעה אז נאמר שמדינת ישראל היא 'ראשית צמיחת גאולתנו', התחלה של התחלה. לעומת זאת הרב צבי יהודה קוק, ראש ישיבת מרכז הרב ובנו של הרב הראשי האשכנזי הראשון, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הכריז כבר למחרת הקמת המדינה שזו הגאולה. אבל בין 1948 ל-1967 הוא וישיבת מרכז הרב היו די בשוליים של הציונות הדתית.
"למחרת מלחמת ששת הימים, כשנוצרה אווירה של התלהבות משיחית, הרב צבי יהודה ותלמידיו הפכו בתוך שנים אחדות לגורם המשפיע ביותר על הלך הרוח ועל הלך המחשבה בציונות הדתית. לתפיסתו, מדובר בתהליך דטרמיניסטי, כלומר אלוהים מוביל את התהליך הזה, ולכן שום גורם – ישראלי פנימי או בינלאומי – לא יכול לעצור אותו. עם זאת, תפקידנו לקדם את תהליך הגאולה, ומכיוון שרכיב חיוני של הגאולה מתבטא בכך שארץ ישראל תהיה בשליטתנו, יש לקדם התיישבות בכל חלקי ארץ ישראל ולדחות על הסף כל הסדר מדיני הכרוך בוויתור עליהם".
7 צפייה בגלריה
הרב צבי יהודה קוק ב-1974
(ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
הוא מסביר כי מי שהוציאה לפועל את החזון הזה הייתה תנועת גוש אמונים: "התנועה נוסדה רק לאחר מלחמת יום כיפור ועל רקע המשבר שהמלחמה הזאת חוללה בחברה הישראלית. רבים איבדו אז אמון בהנהגה המדינית ובהנהגה הצבאית. על רקע המשבר הזה טענו מייסדי גוש אמונים שתחושת הייאוש והדכדוך הרווחים בציבור הם תולדה של חוסר אמונה. הם טענו שהציבור החילוני אובד דרך, שההנהגה המדינית תבוסתנית ורופסת, ואלה המאמינים שאנו נמצאים בתהליך גאולה יכולים וחייבים להוביל. כך הם התחילו ביוזמות התנחלות ביהודה ושומרון, מתוך ניסיון לקבוע עובדות בשטח בניגוד לעמדת הממשלה, ובמטרה למנוע הסדר מדיני הכרוך בפשרה טריטוריאלית".
תקופה של נס?
פרופ' אטקס מודה שגם 7 באוקטובר יצר משבר בחברה הישראלית, אך מדגיש: "הרעיון שארץ ישראל כולה צריכה להיות חלק ממדינת ישראל קנה לו אחיזה בקרב הזרם המרכזי של הציונות הדתית זה כמה עשורים, אלא שבדרך כלל לא מנמקים זאת בהסתמכות על הרעיון המשיחי. מכיוון שהניסיונות להסדר עם הפלסטינים נכשלו עד כה, ומכיוון שחלק ניכר מהחברה הישראלית אימץ את הטענה שאין בצד השני פרטנר לשלום, גם בציונות הדתית נוח להסתמך על נימוקים ביטחוניים".
הוא אומר כי "מי שמשמר את גחלת המשיחיות הם החרד"לים המיוצגים בכנסת ובממשלה על ידי מפלגת הציונות הדתית. כך אפשר להבין את גילויי ההתלהבות בחוגים האלה בעקבות המלחמה. השרה אורית סטרוק צוטטה כמי שאמרה שזו 'תקופה של נס'. נראה לי שהנס הוא בכך שעכשיו כולנו כבר מבינים שאין עם מי לדבר, ולכן אפשר לפנות את עזה מתושביה הערבים ולהקים שם התיישבות יהודית. בכך מגשימים את החזון המשיחי שלפיו כל ארץ ישראל צריכה להיות בשליטתנו".
ומה לגבי דבריו של האלוף זיני, שלפיהם גם ראש הממשלה הראשון והאבות המייסדים של האומה היו משיחיים? "חשוב לזכור שבן גוריון ומרבית מנהיגי הציונות היו יהודים חילונים שלא תפסו את עצמם כמגשימי תוכנית אלוהית", אומר אטקס, "הגאולה שעליה הם חלמו ולמענה הם פעלו הייתה פרי יוזמה ומאמצים אנושיים".
