מאז פרשה לינוי אשרם מהקריירה הספורטיבית במרץ 2022, היא לא נחה לרגע. היא סיימה תואר ראשון בחינוך והוראת ספורט במכללת וינגייט, הופיעה בפסטיגל, קיבלה לידיה את אימון הנבחרת הצעירה (ג׳וניור) של ישראל בהתעמלות אמנותית, ובנוסף - את נבחרת הבנות של אגודת הפועל ראשון לציון. היא מעבירה אינספור הרצאות וגם הגשימה חלום והגיעה לגמר ״רוקדים עם כוכבים״.
צפו בווידאו
(כתבת וידאו: מלי זיידמן. צילום: ליאור שרון)
כאילו כל זה לא מספיק, בימים אלה יוצא לאור הספר האוטוביוגרפי שלה, ״חלומות מזהב״ (הוצאת עם עובד), שמתאר את הדרך שעשתה – מילדה שאף מאמנת לא האמינה בה ועד לאלופה אולימפית וסמל לאומי. לפניכן קטעים נבחרים מהספר, והתייחסות של לינוי לנושאים שמועלים בהם.
חלומות
״אוקיי. ומה עכשיו?״ אני שואלת.
מאז ומתמיד, אחרי כל תחרות, איילת (זוסמן) כבר מתכננת לנו את המהלכים הבאים, אבל הפעם יש לה תוכנית שונה לחלוטין. היא עונה לי במילה אחת: ״חופש״.
אין לי שום מושג מה המילה הזו אומרת" (מתוך הספר).
״יש הרבה ספורטאים שמאבדים את עצמם כשהם פורשים. לי היה ברור שברגע שאפרוש, אני אמצא דרכים להעביר דברים שלמדתי וחוויתי.
מיד נכנסתי ללמוד, התחלתי להרצות ולאמן ופתחתי חוגים. ספורטאי שפורש ולא ממשיך למנף את הזכייה שלו ואת הפרסום - בסוף שוכחים ממנו. לכן צריך להכות בברזל. אז עשיתי את 'הזמר במסכה' ואת 'רוקדים עם כוכבים'. יש לי לו״ז מאורגן לכמה שבועות קדימה.
"החיים שלי עכשיו הרבה יותר עמוסים מהחיים כמתעמלת. היום אני מולטי טאלנט, עושה הכול במקביל, מתרוצצת כל הזמן. בבקרים אני בווינגייט, מאמנת שם את הנבחרת הצעירה. שעתיים בפקקים כל בוקר. בצהריים אני חוזרת לראשון לציון לאמן את הקבוצה העירונית, ויש שני מתנ״סי חוגים בעיר שאני מנהלת וגם את ההרצאות שלי. ועכשיו יש גם את הספר.
"אני בן אדם שעושה תמיד כמה דברים במקביל, שונאת לשכב במיטה ולא לעשות כלום. עדיין יש לי המון חלומות קטנים. הגשמתי חלום אחד, ממשיכה לחלום הבא. בגיל שלי יש לי גם אופציה לעבוד ולהרוויח ולחסוך. לא תמיד אני אוכל לעשות את זה. המטרה שלי היא שכאשר יהיו לי ילדים, הם יקבלו את כל מה שהם יצטרכו".
זוגיות
״המשפט שאופק שומע ממני הכי הרבה בזוגיות הזאת הוא 'אני לא יכולה'. לא יכולה לצאת למסעדה בגלל המשקל, לא יכולה ללכת למסיבה כי בבוקר יש אימון. לא יכולה לבוא לפה ולא יכולה ללכת לשם. ובכל זאת, למרות כל המגבלות, זו זוגיות מופלאה. המקום היחיד שאין בו מגבלות וגבולות זו האהבה שלנו" (מתוך הספר).
"הקשר ביני ובין אופק, בן זוגי לשעבר, הסתיים אחרי שלוש שנים. אומרים שבכל דרך יש מלאך שנמצא איתנו, ומתישהו הוא יעזוב ומישהו אחר יבוא להמשך שלנו.
"את בן הזוג הנוכחי שלי, עומר רויטמן, בן 26 מגן יבנה, הכרתי דרך חברה משותפת. היא אמרה לי, ׳יש לי מישהו להכיר לך׳. אמרתי ׳בסדר׳, למרות שאני לא נוהגת להכיר ככה אנשים, אבל הייתי כבר שנה וחצי ברווקות - ולא שעשיתי משהו, כן? לא היה לי כלום. ערב אחד הייתי איתה, כשבן הזוג שלה היה בדיוק עם עומר בחו״ל, ואז היא פשוט פתחה פייס־טיים וסובבה אליי את הטלפון, ובן זוגה סובב את הטלפון אל עומר. קצת לא הבנו מה הם רוצים. בכל מקרה, ככה הכרנו והתחלנו לצאת.
״לי לקח קצת יותר זמן ממנו. הוא לא היה הטייפ־קאסט הקלאסי שלי, למרות שהוא חתיך־על. אבל התאהבתי בבן אדם. האהבה שלנו נוצרה מהכימיה, מהדיבור, מהווייב. חודש אחרי שהכרנו כבר באתי אליו הביתה והכרתי את המשפחה. זה היה יום לפני יום ההולדת שלי, ואחרי הקידוש הם הוציאו עוגת יום הולדת ושרו לי שירים. יש לו משפחה מדהימה. אני מרגישה איתם בבית.
"אנחנו ביחד שנתיים, והיום אני יכולה להיות הרבה יותר ספונטנית. אפשר לצאת, אפשר לבלות, אפשר לטוס לחו״ל לחופשה. כל הדברים שפעם לא יכולתי בגלל האימונים. הכול היום הרבה יותר חופשי ואני יותר מוכנה לזוגיות.
"בימים אלה אנחנו עוברים לגור יחד, בראשון לציון. במשך שנים גרתי במכון וינגייט ואחר כך חזרתי לגור עם ההורים, אז לעבור לגור עם בן זוג זה מרגש. אני אקנה את הסירים ואת החפצים לבית. תמיד חלמתי על זה, להסתובב עם עגלה באיקאה ביחד בפעם הראשונה ולבחור רהיטים. אני ממש מחכה לזה. לעצב את הבית כמו שאני רוצה".
יש מחשבות על חתונה והקמת משפחה?
"אמרנו שקודם נגור ביחד ואחרי זה נמשיך לצעד הבא. אנחנו לא מדברים על זה יותר מדי. אנחנו זורמים. לא לחוצים".
נחישות
״אמא שלי אומרת לה: ׳את תראי, לינוי תהיה הנדיה קומנץ׳ של ישראל׳. לנה, ששום שריר בפנים שלה לא זז במהלך הבחינה, לא מצליחה להתאפק ופורצת בצחוק. כל האולם דומם ברגע, המתעמלות עוצרות. צחוקה של המאמנת לנה מהמם את כולן" (מתוך הספר)
"בתחילת הדרך אף מאמנת לא האמינה בי. זה היה קשה מאוד. כל הזמן אמרתי לעצמי, מה אני עושה פה אם אף אחד לא חושב שאני מסוגלת? אבל המשפחה שלי אמרה לי לא להתייחס לזה, אלא לעשות מה שאני אוהבת, להקשיב ללב שלי ולא למה שאחרים אומרים. ואז החלטתי שאני משנה את המחשבה, לא נותנת לזה להוריד אותי אלא אומרת, היא לא מאמינה בי? אני אוכיח לה שאני מסוגלת. הפכתי את זה לדבר שנותן לי מוטיבציה.
5 צפייה בגלריה
"בתחילת הדרך אף מאמנת לא האמינה בי". אשרם באולימפיאדת טוקיו
(צילום: GettyImages IL/Laurence Griffiths)
"כשאיילת זוסמן הגיעה, גם היא חשבה שאני לא אצליח, אבל די מהר זיהתה שאני עובדת ומשתפרת. כשביקשו לעשות תרגיל עשר פעמים, אני הייתי עושה אותו 200 פעם. היא אמרה, וואו, יש פה כישרון. היא הבינה שיש בי משהו קצת אחר מהמתעמלות האחרות. בשבילה זה היה להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי.
"איילת כל הזמן הייתה שם בשבילי, ולא משנה מה. הייתי איתה יותר משהייתי עם ההורים שלי. היא הייתה עבורי כמו אמא שנייה ואחות גדולה. היום אנחנו עובדות יחד כצוות וזה עוד יותר כיף. למדתי ממנה המון איך אני צריכה לאמן. נכנסתי לנעליים שלה עם הבנות שאני מאמנת. היום אני מבינה את כל הדברים שהיא עשתה איתי"
שקילות
״במחנות האימונים בווינגייט אנחנו מנסות להשיג חטיפים בכל דרך אפשרית, ובינינו ובין המאמנות מתנהל קרב מוחות. הן יודעות שאנחנו מחפשות פרצות ומנסות להשיג דברים שאסור לנו. הנפילות הגדולות שלי הן בתחום המתוקים. שוקולד, אם אהיה מדויקת יותר... הכי קשה לי בחגים. פה ושם אני מחביאה משהו והולכת לטרוף אותו בסתר באחד החדרים. זה אף פעם לא נובע מרעב, רק מכך שזה אסור" (מתוך הספר).
"בחיים לא דיברתי על התזונה ועל השקילות ועל החבאת אוכל בתקופה שלי כמתעמלת. תמיד רק אמרתי שאני במשטר תזונתי ושאני צריכה לשמור על המשקל, אבל לא סיפרתי מה זה גרם לי לעשות. בספר אני מספרת על זה בפעם הראשונה.
"לא פשוט לפתוח את זה. חלק מהקוראות שלי הן בנות נוער, ולספר מה עשיתי כדי לא לעלות במשקל, או כל מיני דרכים לרמות בשקילות, זה בעייתי. אני לא רוצה להעלות לבנות אחרות רעיונות. סיפרתי על זה בדרכים יצירתיות. היה לי חשוב למצוא דרכים לומר: אוקיי, החבאתי אוכל, אבל זה לא באמת מה שהייתי צריכה לעשות. חוץ מזה, חשוב לומר שהשמירה על המשקל הייתה בסופו של דבר לטובתי. זה עזר לי להגיע להישגים".
חוצפה
״אני עולה בערך שבעה עשר קילו, וזה מורגש. יום יום אני מקבלת תגובות מאנשים, פנים אל פנים או ברשת: למה את נראית ככה? כמה את אוכלת? למה את מעלה תמונות עם איך שאת נראית? אני מעלה לאינסטגרם תמונות עם בגד ים מחופשה כי טוב לי. כי אני אוהבת את עצמי. אני כבר מזמן לא במידת אקסטרה סמול. אני מדיום. אני בריאה. אני כבר לא מתעמלת ולא צריכה מבנה גוף של מתעמלת" (מתוך הספר).
"המון אנשים כותבים לי שהשמנתי, ואני פשוט מוחקת את ההודעות. אם אומרים לי בפנים, שזו פשוט חוצפה, אני מסובבת את הגב והולכת. בחנוכה האחרון הייתי במסיבה של חוגי ההתעמלות שלי, ולקחתי סופגנייה כמו בן אדם רגיל. עמדתי לתת ביס, ואמא אחת התחילה לצלם אותי. אמרתי, ׳סליחה, מה את עושה?׳ היא ענתה: ׳אה, עכשיו מותר לך לאכול, לא? אז אני מצלמת ומראה לכולם שאת אוכלת׳. פשוט הזיה. אמרתי לה, ׳לא הבנתי מה את רוצה ממני, מה הבעיה עם זה שאני אוכלת סופגנייה?׳. היא אמרה: ׳לא, אני סתם צוחקת. אני צינית'. הבהרתי לה שאותי זה לא מצחיק בכלל, ואחר כך הלכתי. מאיפה זה הגיע?".
- הריאיון המלא עם לינוי אשרם מתפרסם בגיליון "לאשה", עכשיו בדוכנים
ניהול סט: דור רביב מרדכי, איפור: אלכס סיבקוב, שיער: אסי שדה, ע' צילום: עדן מור; שמלה: הלגה עיצובים, כיכר המדינה ת"א, עגילים: ה.שטרן
