תא"ל אלה שדו־שכטמן, לאחרונה סיימת את תפקידך כיועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, יוהל"ם. את מרגישה שהשארת אחרייך שולחן נקי, או שיש נושאים שרצית לשנות ולא הספקת?
"אני עוזבת בתחושת סיפוק גדולה. את הדברים שרציתי לשנות עשיתי, אבל הצורך לא מסתיים. יש תמיד עוד משימות".
מי את, מעבר למדים?
"נולדתי וגדלתי בעפולה, שלישית בין ארבעה ילדים, בבית חם ועוטף. הוריי חינכו אותנו לאהבת הארץ והאדם, לנתינה ולהגשמת חלומות באמצעות עבודה קשה. למדתי במגמה ביולוגית־מוזיקלית. אני מנגנת על סקסופון אלט וחליל צד, ועד היום, לנשמה, אני מנגנת בסופ"שים עם בתי, שמנגנת על פסנתר וגיטרה ושרה נפלא".
2 צפייה בגלריה
תא"ל אלה שדו־שכטמן. "כשאני הולכת לשטח אני פוגשת לוחמות מדהימות, והלב מתרחב מגאווה"
(צילום: דובר צה"ל)
תמיד רצית קריירה צבאית?
"כשהתגייסתי יועדתי לתזמורת צה"ל, אבל רציתי להיות מ"כית. בטירונות נשלחתי להיות מורה חיילת, ואחרי חצי שנה של מאמצים התקבלתי לקורס מ"כיות. גם בתי, שמתגייסת בקרוב, מיועדת לקורס מ"כים.
"ברגע שנכנסתי למערך מגל, שמכשיר את תומכי הלחימה בצה"ל, אתגר הוביל לאתגר. הייתי מ"כית, יצאתי לקצונה, הייתי מ"מית ומ"פית, מפקדת בט"ר (בסיסי טירונים), מפקדת בית הספר לפיקוד של המערך ובסופו של דבר המפקדת של כל מערך מגל. משם, ב־2021, קודמתי לתפקיד יוהל"ם. אגב, בעבר נקרא התפקיד יוהל"ן, ראשי תיבות של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. השם שונה ליוהל"ם, יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, ומעיד על הרחבת התפקיד - סיוע לכלל הנשים והגברים המשרתים בצה"ל".
הגעת לתפקיד עם רעיונות לשינויים דרמטיים?
"אחת המטרות שקבעתי לעצמי הייתה לכתוב אסטרטגיה מגדרית מטכ"לית שתהיה מעין מצפן. המטרה שלי הייתה למצות את ההון האנושי, ובתוכו הנשי, לשם הגברת האפקטיביות המבצעית של צה"ל. היה לי חשוב לאתר חסמים, גם כאלה הנובעים מעצם היותנו חברה פטריארכלית וגם כאלה שאנחנו הנשים שמות לעצמנו מלכתחילה במחשבה שאנחנו פחות טובות משאנחנו באמת".
ביום הראשון לכהונתך כיוהל"ם התפוצצה פרשת דן שרוני, מפקד בה"ד 6 לשעבר, שצילם בסתר חיילות שהיו תחת פיקודו. הוא הורשע, ובאפריל האחרון נידון ליותר משש שנות מאסר, הורדה לדרגת טוראי ותשלום קנס.
"נכון. זו הייתה טלטלה בצבא, אירוע חריג שלא עומד בקנה אחד עם ערכי צה"ל. במקביל להליך מיצוי הדין איתו היינו צריכים לטפל בנפגעות, ועשינו את זה באמצעות מרכז מהו"ת, שאין לו אח ורע בצבאות העולם. המרכז מסייע לנפגעי ולנפגעות תקיפה על רקע מיני, ובקדנציה שלי הרחבנו משמעותית את הטיפולים הניתנים בו. במקביל, בשיתוף מצ"ח והפרקליטות הצבאית, הרחבנו את היכולות למיצוי הטיפול נגד הפוגעים".
חרטת על דגלך מהפכה בנושא ההטרדות המיניות, ובכל זאת לפי הדיווחים יש עלייה ניכרת במספר ההטרדות המיניות בצה"ל.
"אכן יש עלייה בדיווחים, אבל לדעתי זה מעיד על כך שיש מודעות גבוהה ואמון בגורמים המטפלים ועל כך שמשרתים ומשרתות בצה"ל לא מקבלים התנהגות פוגענית כלפיהם, וטוב שכך. המפקדים בשטח משתפים איתי פעולה כדי למגר את התופעות האלה, והשותפות איתם חשובה ליצירת השינוי.
"בשנתיים האחרונות פרסמנו תפיסת מוגנות מטכ"לית שמגדירה את תרבות ההתנהגות הראויה. אני אישית הלכתי לכל רצף הכשרות הפיקוד – מהצוערים בבה"ד 1 ועד להכשרות המפקדים הבכירים - כדי לתת להם כלים ליצירת סביבת שירות מכבדת, ואם מתגלית תופעה פסולה הם יודעים איך לטפל בה".
מילואימניקיות ששמרו על מחבלי נוח'בה בשדה תימן התלוננו על הטרדה מינית מצידם. איך זה טופל?
"נעשות פעולות משמעותיות בתוך בתי הכלא כדי למנוע מגע ישיר בין המחבלים ובין הסגל, וכשעלו אירועים, הם טופלו ביד קשה מאוד. הנפגעות טופלו ומי מהן שרצתה סיוע רגשי – קיבלה".
התפקיד שלך כלל גם שילוב של האוכלוסייה הטרנסית בצה"ל.
"התאמה מגדרית היא אירוע מורכב של הפרט ומשפחתו, ולנו חשוב לוודא שהמתגייסות והמתגייסים מקרב האוכלוסייה הזו מקבלים את המעטפת הדרושה, בלי לפגוע במשרתות ובמשרתים האחרים ובסביבת השירות".
הבנתי שתחת יוהל"ם פועל מרכז שמטרתו ליווי בתחום ההורות.
"לפני חמש שנים הוקם מרכז 'מצַפים', שנותן מענה לאנשי קבע במגוון נושאים: בעיות פוריות, לידה שקטה, ילדים עם מוגבלויות, הורות יחידנית ועוד. יש הבנה בצה"ל שהחיבור בין הורות לאיכות השירות מייצר מורכבויות שמצריכות מענה. אנחנו נותנים להם מעטפת פרטנית וגם יוצרים למענם נהלים שמותאמים להם".
"ילדיי גדלו לתוך מציאות שבה נוכחותי בבית מוגבלת. בעלי, נאור, הוא עצמאי ויזם, עמוד השדרה של כולנו בבית. זה אומר שלצד הקריירה המדהימה שלו, הבית נשען עליו"
איך את שילבת בין השירות למשפחה?
"מעולם לא ביקשתי הקלות. נישאתי בגיל 27, ובגיל 29, כשנולדה בתי הבכורה, הייתי בתפקידי פיקוד. בין דרגת סרן לרב־סרן יצאתי ללימודים. עשיתי תואר ראשון בסוציולוגיה ארגונית, תואר שני בייעוץ ארגוני בבר־אילן ותואר שני נוסף במינהל עסקים. בהמשך עשיתי גם קורס דירקטוריות.
"ארבעת ילדיי גדלו לתוך מציאות שבה נוכחותי בבית מוגבלת. בעלי, נאור, הוא עצמאי ויזם, עמוד השדרה של כולנו בבית. זה אומר שלצד הקריירה המדהימה שלו, הבית נשען עליו. הוא אף פעם לא נתן לי להרגיש שזה כבד עליו. להפך. לא הייתי יכולה להתחייב לשום תפקיד בלי התמיכה שלו. עם הזמן למדתי איך להיות הורה משמעותי גם מרחוק, איפה אני בוחרת להיות נוכחת ולא מוותרת ואיפה לא. רגשי אשמה? יש לפעמים, אבל תמיד אני מזכירה לעצמי שאני בוחרת ומאושרת במה שאני עושה".
נתקלת בתקרת זכוכית?
"כשהייתי מ"כית לא העזתי להסתכל למעלה ולחשוב להיות מפקדת בט"ר. זו לא הייתה תקרת זכוכית, אלא תקרת בטון. אבל מעולם לא הרגשתי שהמגדר שלי משפיע על הדרך המקצועית שלי. תמיד ידעתי שההחלטות לגביי מתקבלות על בסיס מקצועי וללא שיקולים מגדריים".
ליד האותות הצה"ליים יש לך גם כנפי צניחה.
"כן, כשהייתי מ"פ בקורס קצינים קיבלתי צ'ופר לצאת לקורס צניחה. שמחתי על ההזדמנות".
במהלך כהונתך נפתחו תפקידי לחימה לנשים ביחידות מובחרות.
"כיום נשים מתמיינות גם לסיירות. כשאני הולכת לשטח, אני פוגשת לוחמות מדהימות, מלאות במוטיבציה, והלב מתרחב מגאווה".
יצאת הרבה לשטח?
"בהחלט. כדי ללמוד על האתגרים ולהבין מהם המהלכים הנדרשים, צריך להיות בשטח ולראות את הדברים. הייתי בביקורים בכל הזרועות והאגפים בצה"ל, כולל בעזה, בסוריה ובלבנון, בזמן המלחמה".
"יש הבנה שהחיבור בין הורות לשירות מייצר מורכבויות. לכן הוקם מרכז לאנשי קבע שמסייע בבעיות פוריות, לידה שקטה, ילדים עם מוגבלויות והורות יחידנית"
הנשים בצה"ל התגלו במלוא יכולותיהן במהלך המלחמה. הופתעת?
"זה לא נולד ב־7 באוקטובר ולא היה פתאומי. זו מציאות של תהליכים שהצבא עושה בשנים האחרונות. אנחנו, המפקדות והמפקדים, עדים לתרומת הנשים לאפקטיביות המבצעית של צה"ל. מאז שהתחילה המלחמה, גם הציבור נחשף לעוצמה הזו".
המלחמה גרמה לשינוי בפעילותך היומיומית?
"מיד לאחר 7 באוקטובר הקמתי את מערך 'למענם', שבמסגרתו יצאנו לבשר למאות משפחות של אזרחים שנרצחו את הבשורה המרה. זה לא היה במסגרת תפקידי, אבל הבנתי שעכשיו עוצרים הכול ועושים את זה, כי זו משימה קדושה.
"אני לא קצינת נפגעים, ובלילה שבין 8 ל־9 באוקטובר למדתי מאנשי מקצוע מה נדרש לעשות כשדופקים על דלתה של משפחה שהשמיים יקרסו עליה בעוד רגע. למחרת הבאתי 120 אנשי קבע שהתנדבו למשימה, לימדנו אותם מה לעשות והוצאנו אותם לשטח".
האם במצב הנוכחי יש ירידה במוטיבציה של נשים להתגייס לתפקידי לחימה?
"להפך! יש עלייה במוטיבציה של נשים להתגייס לצה"ל ולתפקידי לוחמה".
מה הטיפ שנתת למחליפתך, תא"ל רוזיטל אביב, במהלך החפיפה?
"אמרתי לה: 'תפרשֹי את הזרועות לצדדים. את יכולה לפתח תהליכים ולייצר אינסוף שינויים בתפקיד הזה'. ציינתי גם שביחידה הזו משרתים ומשרתות א.נשים מדהימות ומדהימים, שאיתם אפילו השמיים הם לא הגבול".
"איך את מרגישה עם התוספת (מיל)?"
"השאלה לא רלבנטית. אני לא (מיל), אני עדיין במדים".
אז מה יהיה התפקיד הבא שלך?
"אני עדיין לא יודעת".
