כשמזל גולן הייתה ילדה, אנשים נהגו לבקש ממנה שתיכנס לרגע לבית או לחנות שלהם, כדי להביא טיפת מזל. “שמי המלא הוא מזל טוב ולאבא שלי קראו סימן טוב, אז תארי לעצמך, מזל טוב בת סימן טוב”, היא מספרת בחיוך. כיום, כשהיא מכהנת כבר שנה כאישה הראשונה בתפקיד יו”ר הסתדרות עובדי הבניין, התעשיות הנלוות, הטקסטיל והעץ, אפשר לומר שהגיעה לכאן לא בזכות המזל.
גולן (51), שמכהנת גם כממלאת מקום נשיא הקרן לעידוד ענף הבניין, נשואה למאיר, עצמאי, אם לשניים (29, 24) ומתגוררת בחולון. היא נולדה כבת בכורה לאב שוטר ולאם שעבדה כמנהלת מחלקה במפעל מזון וגדלה באשקלון. “בבית דתי־שמרני גיאורגי”, היא מדגישה.
אביה, שנפטר לפני שבע שנים, תיווך בסכסוכים בין בני העדה הגיאורגית ונהג להביא לארוחות שישי אנשים רעבים שפגש בבית הכנסת. “באחת השבתות אכלנו רק כריך עם שוקולד, כי אבא הביא חמישה־שישה אנשים לארוחה”, היא נזכרת, “כשהוא שמע על אישה מוכה שאין לה איפה לישון עם הילדים, הוא לקח אותה אלינו עד שהוצא צו הרחקה לבעלה. מהכלום שהיה לו, הוא הציל המון אנשים ולימד אותי שלכל בעיה יש פתרון”.
הרוח שספגה בבית הוריה הפכה אותה לאדם חברתי, שפועל למען החלשים (“אם החרימו מישהי בבית הספר, ישר ניגשתי אליה”). אחרי שירות לאומי התגלגלה לעבודה כבודקת ביטחונית במסוף רפיח (“אבא שלי רצה לחספס אותי”). בהמשך הגיעה למשתלה של החברה הבינלאומית “חישתיל” באשקלון, שם התחילה כמנהלת תפעול ולימים ניהלה את המשתלה. כשהכירה את מאיר, שהפך לבעלה, עברה לגור בבת-ים ועזבה את עבודתה. לאחר שילדה את בנה הבכור, שכנה הפצירה בה לבוא לעבוד כפקידה במשרד הרווחה. “התחלתי במשרה חלקית ותוך זמן קצר העלו לי את אחוזי המשרה”, היא משחזרת, “הייתי מאוד חרוצה ואף פעם לא אמרתי לא לעבודה, אז עשיתי במקביל עבודה של ארבע־חמש מזכירות בתחומים שונים. לא היה נושא שלא נגעתי בו, כי האמנתי שמכל דבר לומדים. הממונים עליי גילו את היכולות שלי וקידמו אותי”.
סגנון ממוקד מטרה
הפתעה ציפתה לה כשחבריה לעבודה החלו להפעיל עליה לחץ כדי שתתמודד בבחירות לוועד העובדים. "בכלל לא ידעתי מה זה ועד עובדים", היא צוחקת, "הכרתי ועד הורים, ועד בניין. לא רציתי להתמודד ולא הבנתי מה התפקיד דורש. ביום הבחירות אפילו לא הייתי במשרד ולא הצבעתי לעצמי, ואז התקשרו אליי ואמרו 'מזל טוב'. התברר שקיבלתי את רוב הקולות ונבחרתי ליו"ר ועד מחוז תל אביב. פתאום הבנתי שאני אחראית לתנאי העבודה של 600 עובדים, ונלחצתי. התקשרתי למי שהגיעו למקום השני והשלישי וביקשתי שייקחו את התפקיד, אבל אלה שבחרו בי לא הסכימו. אמרתי: 'אני לא יודעת מה לעשות'. ענו לי: 'סומכים עלייך'. כעבור שנה נבחרתי פה אחד להיות יו"ר מועצת העובדים הארצית, שהייתה אחראית לכ־3,200 עובדים, תפקיד שעשיתי במשך עשור. רכשתי כלים ומיומנויות, למדתי להניע דברים והבנתי איפה כדאי להשקיע אנרגיה".
היא מגדירה את סגנון העבודה שלה כממוקד-מטרה, דבר שלעיתים עורר עימותים. "היה לי מאבק עם אחד המנכ"לים של משרד הרווחה", היא משתפת, "הוא צלצל, אמרתי לו מה דעתי על הנושא ואז הוא אמר: 'נראה לי שהתבלבלת. את יודעת עם מי את מדברת? אני מנכ"ל משרד הרווחה'. שאלתי אותו: 'מה ההבדל ביני ובינך? בי בחרו 3,200 עובדים. אתה נבחרת בהחלטה פוליטית על-ידי שר והתפקיד שלך זמני".
איזה אומץ.
"אבא שלי לימד אותי ללכת עם האמת שלי ולשים את מבטחי בקב"ה. המטרה שלי היא לפתור בעיות ולהגיע לתוצאה, גם אם יהיו עימותים בדרך. אני מאמינה שמי שמתנגד לי היום, יכול להפוך מחר לשותף שלי. אם יש אינטרס משותף, צריך למצוא אותו".
מתחילה לעבוד בחמש בבוקר
אחרי 25 שנה במשרד הרווחה, גולן עברה להסתדרות, ובין היתר שימשה סמנכ"לית באגף לאיגוד מקצועי ופרוייקטורית לענייני עובדים זרים בענף הבנייה, שהכין את הקרקע לתפקידה הנוכחי.
מה כולל התפקיד שלך?
"אני מסתכלת על ענף הבניין מקצה לקצה: מהעובד הזר ועד הקבלן והיזם. מאז הקורונה הענף במשבר, ממשלות התחלפו ונוצר מצב של טלאי על טלאי, ללא ראייה מתכללת. לכן נדרשת הסדרה של הענף וראייה ארוכת-טווח, לעשור קדימה. אני עוסקת בבטיחות באתרי בנייה, במחסור בכוח אדם, בעובדים הזרים, בהכשרת עובדים, בתנאי המנופאים, בהכנסת טכנולוגיות חדשות, כמו בנייה מתועשת ופטנטים. כמו כן, אני שמה דגש על עידוד והכשרת צעירים ישראלים לענף. אני שואפת לראות ענף מתקדם יותר, שבו עובדים יכולים להתפרנס בכבוד ולהתפתח, שבו קבלנים יכולים לעבוד בתנאים שמאפשרים להם לבנות, ושבו המדינה פועלת להוזלת מחירי הדירות, בין היתר באמצעות התייעלות, צמצום רגולציה מיותרת והפחתת בירוקרטיה. בשנה האחרונה הובלתי כמה משאים ומתנים ונחתמו הסכמים רבים. יקח זמן עד שנרגיש את השינויים בשטח".
כאישה בעולם מאוד גברי, קרה שניסו לדחוק את רגלייך?
"מתי לא ניסו לדחוק את רגליי? באף תפקיד שעשיתי לא קיבלו אותי בברכה. אמרו: 'מאיפה היא הגיעה? איך היא הגיעה?'. כשאני מזהה 'בלאגן מאורגן' שמשרת צד אחד או גורמים מסוימים, חשוב לי לייצר סדר, להיצמד לנהלים וקריטריונים. מאחר שאני מנסה לעבוד לפי הספר אומרים עליי שאני רואה שחור או לבן, קטנונית וצדקנית.
בנוסף, לגברים יש את החברותא והבונדינג שלהם ואמירות שהם לא יכולים להגיד כשאני בסביבה, כי יש לי גבולות. בגלל שאני תמיד מתוקתקת ומאופרת, יש כאלה שחושבים שכל מה שמעסיק אותי הוא המראה החיצוני. הם לא יודעים שאני קמה בארבע בבוקר ומתחילה לעבוד בחמש".
מהם הקווים האדומים שלך?
"כשאני מגלה שמשקרים לי או מזלזלים באינטליגנציה שלי, זה מתסכל אותי אבל גם מחשל. באותו רגע אני בונה תוכנית חלופית ומוחקת את האנשים שאיבדתי בהם אמון. אני יודעת לזהות מי איתי, מי מתנגד ומה האינטרס של כל צד. לפעמים אני שותקת ומקשיבה, לא כי אין לי מה להגיד, אלא כי אני רוצה להבין את התמונה המלאה לפני שאני פועלת".
מה את מאחלת לענף הנדל"ן לשנת תשפ"ז?
"זה ענף קשוח ומה שקורה כרגע זה כאוס אחד מוחלט. אני לא מקנאה ביזם, בקבלן או בעובד שנמצא בקצה. כולם מתמודדים עם מציאות מורכבת. אני שואפת שנצליח להסתכל על הענף כמערכת אחת ושבעוד כמה שנים נוכל לומר שהצלחנו לשנות את התנהלות ענף הבנייה".
ולסיום, מילה אישית לנשים.
"אין תפקיד שאתן לא יכולות לעשות. המדד היחיד שצריך להיות רלוונטי לקידום שלך הוא מה את יודעת לעשות, כמה ערך את מביאה לארגון וכמה אנשים את מצליחה להניע".
