בסוף אוגוסט עלו שירלי בוגנים ובעלה לירן סרוק עם התאומים שלהם על טיסה לכרתים. בשדה התעופה הודיעו להם על שמונה שעות איחור. הם ישבו שם, שתו קפה, ולמרות שהיה אפשר להתעצבן, בוגנים הרגישה שהכול בסדר. התאומים שלה בני החצי שנה, ליאם וארי, עולים הפעם למטוס כדי ליהנות עם הוריהם. ״זה היה וואו״, היא אומרת, והעיניים שלה נוצצות. ״סוף־סוף חופשה משפחתית".
איך הסתדרתם?
"טפו טפו, היה טוב. הם קצת בכו וקיבלו מוצץ. נסענו עם חברים שעזרו לנו. היינו כמו כל ההורים שהגיעו עם תינוקות בעגלה. תמיד ראיתי הורים וילדים סביבי בחופשות, והיום אני אחת מהאמהות האלה, ולא יוצאת דופן. ישראלים כבר לא מסתכלים עליי ברחמים. כל כך שנאתי את העיניים שנעצו בי. רציתי לומר להם שאני בריאה והכול בסדר איתי. סוף־סוף אני כמו כולן".
צפו: שירלי בוגנים מספרת על האימהות
(כתבת וידאו: מלי זיידמן | צלם: שמוליק דוידפור)
הרגעים שחיכיתי להם
ב־8 במרץ 2025 נולדו בגיאורגיה ליאם וארי, תאומים לא זהים, שבאו לעולם בהליך פונדקאות לאחר 13 שנים של טיפולים. ההורים המאושרים, בוגנים (52) וסרוק (51), עלו על מטוס והתמקמו בדירה בטביליסי, מרחק קצר מבית החולים. ״ידענו מתי פחות או יותר הלידה אמורה לקרות", משחזרת בוגנים, "ופתאום ערב אחד בשעה שמונה, כשבועיים לפני התאריך המשוער של הלידה, התקשרה אילנה, סוכנת הפונדקאות שלנו, ואמרה שאנחנו עולים על טיסה בחמש בבוקר, כי מסיבות רפואיות הלידה צריכה להתקיים עכשיו".
4 צפייה בגלריה
"נכנסתי ללופ של הזנחה, תזונה גרועה, חוסר שינה וחוסר תנועה"
(צילום: שי כהן ארבל, סגנון: ראובן כהן)
כמה זה היה מבהיל?
"כמובן, נלחצתי מהדבר הזה. זה היה קצת הלם. ארזנו ולא ידענו כמה זמן נישאר שם - בסופו של דבר נשארנו חודשיים. למחרת בבוקר הפונדקאית נכנסה לניתוח קיסרי, כי הרופאים לא רצו לקחת סיכון. ישבתי לידה. זה היה מאוד מרגש. בבית החולים שאלו מאיפה אנחנו, וכשאמרתי לאנשי הצוות שאנחנו מישראל, אחד מהם השמיע לנו בטלפון שלו את 'הבאנו שלום עליכם' ובדיוק הילדים יצאו מהרחם. הייתה דקה הפרש בין ליאם, שיצא ראשון והוא הקטן יותר, ובין ארי.
"אחרי הלידה עטפו אותם ולקחו אותם ממני. לא חוויתי את הרגע הזה שאני מחזיקה אותם ואת המגע סקין טו סקין. עברתי את כל זה, ועכשיו אני לא יכולה להחזיק אותם? מה קורה פה? אחר כך פגשתי רופאה שהסבירה לי שהם פשוט זקוקים לחמצן והכול בסדר, שהם עוברים לפגייה ושלא אדאג, ואמרה: ׳לכו הביתה לישון׳. לא הבנתי. לפני שנייה נולדו לי ילדים, מה פתאום שאלך הביתה? אחרי שבועיים עברנו איתם למלונית של בית החולים".
כמה הצלחת להתחבר אליהם?
"עד היום קורה שאני לא מעכלת שהם שלי. לקח לי זמן להיקשר אליהם. זה לא קרה בשנייה. לא חוויתי היריון ולידה, ופתאום קיבלתי שני תינוקות ביום אחד, הנה, קחי. בכל התקופה בגיאורגיה הרגשתי שאני מטפלת בילדים - פיפי, קקי, אוכל - אבל לא הרגשתי שהם שלי. בשבועות האחרונים אני באמת מתחילה להיקשר אליהם ולהרגיש אותם. תראי", היא שולפת תמונה שלה כשהייתה תינוקת ומציגה אותה לצד תמונה של בנה ליאם. ״הוא ממש דומה לי. ארי דומה ללירן. שניהם עוברים שלי שהוקפאו לפני 12 שנה".
"היו ימים מאוד־מאוד קשים. אכלתי לא טוב, לא התאמנתי. נכנסתי ללופ של הזנחה, תזונה גרועה, חוסר שינה וחוסר תנועה. לקח זמן עד שיצאתי מזה"
חודשיים לאחר הלידה עלו בני הזוג עם התאומים על מטוס לישראל, והפתיעו את בני המשפחה והחברים שלא ידעו מתי הם צפויים להגיע. הבית כבר היה מוכן לילדים. ״כולם אמרו לי 'חכי עם זה', אבל אני ארגנתי את הכול. צבעתי וסידרתי את החדר שלהם לפני שטסנו. קניתי מיטות, בגדים ושמיכות. רציתי שהכול כבר יהיה מסודר ולא ברגע האחרון".
איך עברה התקופה הראשונה בארץ?
"הייתי בהלם. לירן חזר לעבודה. בשבוע הראשון אמא שלי גרה אצלי, אחר כך הייתי לבד בבית עם שניהם. פה ושם באו חברות. אני הכי לא דיכאונית שיש בעולם, אבל היו ימים שאחד סבל מגזים וצרח ושום תנוחה לא עזרה, והוא העיר את אחיו ולא ידעתי מה לעשות. היו לי לילות שהילדים בכו והיו על הידיים שלי לסירוגין. יש לי דלקות בידיים ובכתפיים בגלל זה. לירן באמת נשמה וניסה כמה שיותר לעזור לי".
לא לקחת עזרה?
"לקח חודש עד שמצאתי מטפלת עם ניסיון בטיפול בתאומים. כולם אמרו לי, ׳קחי אחות לילה׳, אבל חשבתי שלא צריך ושנסתדר, אולי גם כי חיכיתי לזה הרבה שנים, ורציתי גם לחוות את הרגעים הקשים ולהיות שם בשבילם כשהם צריכים אותי. לא תיארתי לעצמי כמה קשוח זה יהיה, במיוחד בלילות, כי אם אין לי את שעות השינה שלי, קשה לי מאוד. פתאום התעוררתי כל שעתיים".
כמה שבועות לפני פגישתנו העלתה בוגנים סטורי על האתגרים ועל הקשיים בלהיות אמא בת 52 לתאומים. התגובות השיפוטיות כלפיה לא איחרו לבוא, כאילו שאין לה לגיטימציה לקטר. ״נשים כתבו לי לא להתייחס לתגובות האלה״, היא נאנחת. ״אמהות לתאומים הבינו אותי".
״תשמעי, היו ימים מאוד־מאוד קשים. הפכתי לתשושה ברמות. אכלתי לא טוב, לא התאמנתי יותר. הייתי כל היום איתם בבית בטרנינג. כל שלוש שעות היה צריך להאכיל אותם, אז לא הסתובבתי המון בחוץ. נכנסתי ללופ של הזנחה, תזונה גרועה, חוסר שינה וחוסר תנועה. לקח זמן עד שיצאתי מזה. תוסיפי גם את הכלב שלי שבהתחלה לא רצה לאכול והיה בחרדות כי לא קיבל תשומת לב. כלב זה חלק מהמשפחה. המון הורים מזניחים את הכלבים שלהם, אצלי אין דבר כזה.
"כשהילד שלך פתאום צריך אותך ומחבק אותך ונרגע עלייך, אלה הרגעים שהכי חיכיתי להם. ביום שהם יקראו לי אמא, אני אתחיל לבכות"
"אז כן, עברתי איזה משברון וזה סוג של 'דיכאון אחרי לידה', כמובן במירכאות. היה רגע שחשבתי, חיכית כל כך הרבה שנים, מה את מתלוננת? אבל זו לא הייתה תלונה. את מחזיקה את עצמך כל כך הרבה זמן, וכשהחלום מתגשם הכול יצא החוצה. חזרתי לנשום ויכולתי להרשות לעצמי סוף־סוף להתפרק".
איזו אמא את?
"קולית. נותנת לחברים להחזיק אותם. לא חרדתית. הם הבייבי של החבר'ה, כי הילדים של החברים שלי כבר לקראת צבא. אני נהנית מכל רגע איתם. מאוהבת בהם. כל יום אני מחוברת אליהם יותר ויותר. הם פתאום מתחילים להגיב, להסתכל עליי ולזהות אותי. אני נמסה מזה. כשהילד שלך פתאום צריך אותך ומחבק אותך ונרגע עלייך, אלה הרגעים שהכי חיכיתי להם. ביום שהם יקראו לי אמא, אני אתחיל לבכות".
מתנה כפולה מאלוהים
עכשיו, כשיש לה שקט בגזרת האמהות, בוגנים בעשייה ורוצה לגדול. בימים אלה היא הפרזנטורית של סדרת מוצרי השיער של מיקי בוגנים, ויש לה קמפיין חדש עבור טיפולי אסתטיקה של ד״ר עמי אייל. ״אנשים שוכחים שהליך פונדקאות הוא הוצאה כספית לא קטנה״, היא מגלה. ״אני לא מתביישת לדבר על זה. השנים האחרונות מאוד השפיעו על העסקים של בעלי, שהוא בעל מלונות בוטיק. קודם קורונה ואז מלחמה, אין תיירים ואין פיצוי, ויש הוצאות מטורפות. לשמחתי, גם בזכות השנים בדוגמנות, יכולתי לממן 13 שנה של רופאים פרטיים, טיפולים, בדיקות, טיסות. כשהגענו להליך הפונדקאות, כבר היינו עם הלשון בחוץ מכל הבחינות".
נדרשו חמישה סבבים ושלוש פונדקאיות עד שנולדו הילדים. בסתיו 2024 יצאה בוגנים עם חברים לחופשה במיקונוס. זמן קצר אחר כך עדכנה הסוכנת שהתחיל סבב החזרה נוסף. ״ואני אמרתי, מה שיהיה יהיה״, היא נזכרת. ״הרמתי ידיים ונתתי לגורל פשוט להחליט בשבילי. שחררתי. הייתי בחופש ולא חשבתי על זה".
שבועיים לאחר מכן התקשרה הסוכנת אל סרוק והודיעה לו: "ההיריון נקלט, מזל טוב". "אני לא ידעתי", מספרת בוגנים, "לירן חיכה שאני אחזור מהחופשה. כשחזרתי הוא עשה לי הפתעה בבית: קנה זוג נעליים של בנות - כנראה הוא חשב שתהיה לנו בת - והניח אותן במגירה במטבח. הוא אמר לי, ׳בואי רגע, צריך לרסס, יש פה ג׳וקים', כי להרוג את הג׳וקים בבית זה התפקיד שלי. ירדתי למטבח, פתחתי את המגירה, ראיתי את הנעליים ושאלתי, ׳זה אמיתי?׳. הוא אמר: 'כן'. התרגשתי עד דמעות, ומצד שני, מאחר שאני למודת ניסיון, גם התחלתי לחשוש שמשהו ישתבש.
"כמה שבועות אחר כך נסענו לפגוש את הפונדקאית שלנו. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי והכרתי אותה. היא הייתה מתוקה, התאהבתי בה. כשחזרנו לארץ הסוכנת עדכנה שיש לנו תאומים, מתנה כפולה שקיבלתי מאלוהים".
מה תהליך כזה של טיפולי פוריות כושלים, לאורך שנים, עושה לזוגיות?
"מפרק אותה לחתיכות. אני לא מתביישת להגיד את זה. הקשר צריך להיות מאוד חזק, ושני הצדדים צריכים להבין שעוברים פה איזה משהו ביחד. תמיד אמרתי לבעלי, ׳יש הרבה בחורות צעירות בחוץ, לך תבנה לך משפחה, אתה לא צריך להישאר פה׳. הוא צחק עליי. הוא אמר, ׳מה פתאום? אנחנו יחד לטוב ולרע'. היה שלב שממש אמרתי לו, ׳תלך׳. הוא אמר: ׳אני נשאר'. לא מזמן אמרתי לו, 'תקשיב, מאמי, מה זה בא לי בת'. הוא צוחק שאני חיה בסרט. טוב לו עם שניים. אני חושבת לנסות שוב. אף אחד לא מבטיח לי שתהיה לי בת, אבל יש עוד עוברים מוקפאים, ושני הזאטוטים שלי עושים לי חשק.
"הייתי לא מזמן בפודקאסט עם שיר אלמליח, והיא מוכנה להיות הפונדקאית שלי. שיר מקסימה. היא כל השנים אמרה לי שהיא מוכנה לעשות את זה. היא מאוד אוהבת להיות בהיריון. מדהים שהיא הציעה את זה, זה הכי מרגש אותי בעולם. אבל לעבור שוב את התהליך הזה? וואו. אני עכשיו נושמת רגע".
- הריאיון המלא עם שירלי בוגנים מתפרסם בגליון החג של "לאשה", השבוע בדוכנים
ניהול סט: דור רביב מרדכי, ע. סגנון: אביאל אוריה, מרים להמני, איפור ושיער: רועי אוחיון. שמלה: אריאל טולדנו, בגדי גוף של התאומים: carter's תכשיטים: פדני
