זהו ראיון השער האחרון של דנה גרוצקי כבת 30 ומשהו. מחר (13 באוקטובר) היא תחגוג יום הולדת 40, תחליף קידומת ותצעד לעשור חדש. ובמידה שתהיתן, אז לא: היא ממש לא עוברת משבר. "אולי זה יקרה בגיל 50", היא מחייכת. "אבל כרגע אני ממש אוהבת את הגיל שבו אני נמצאת. אני לגמרי מוכנה לפרק הבא".
דנה גרוצקי מספרת על הגילוי וההחלטה
(כתבת וידאו: מלי זיידמן | צילום: ירון ברנר)
מאין השלמות הזו מגיעה?
"לא מזמן יצא לי להיות במסיבת קיבוץ שהיו בה הרבה חבר'ה צעירים. פתאום הרגשתי את הגיל שלי. חשבתי 'יואו, רק לפני שנייה הייתי שם, ועכשיו אני רחוקה משם שנות אור'. אבל אני חייבת להגיד לך משהו: כל תקופה שחייתי אותה, חייתי אותה! נהניתי בה במלואה. אהבתי להיות תיכוניסטית, אהבתי להיות חיילת. להגיד לך שאני רוצה לחזור להיות תיכוניסטית או חיילת? ממש לא. אהבתי להיות רווקה, את התקופות הראשונות של ההתאהבות. להגיד לך שאני רוצה לחזור לשם? התשובה היא לא. אהבתי להיות אמא לתינוקות קטנים. כמה חיכיתי לזה וכמה נהניתי מזה. ועדיין, אין לי כל עניין לחזור לשם. אני באמת מרגישה שחייתי כל פרק בשלמותו.
"נכון שככל שאת מתבגרת, מתלווים לזה גם דברים שהם פחות סבבה: קמטים, נפילה של דברים בגוף. אם תבחרי להסתכל על המינוסים את תמצאי אותם. אני משתדלת להיות מרוכזת בעיקר בפלוסים".
מצמצמת סיכויים לחלות
את הגישה הזו נקטה גרוצקי גם כשהתבשרה לפני ארבע שנים שהיא נשאית של הגן BRCA1 שמעלה את הסיכון לחלות בסרטן השחלות ב־50% ובסרטן השד עד 80%. בהמלצת רופאיה היא עברה כריתה של החצוצרות והשחלות וצפויה בהמשך לעבור גם כריתה ושחזור של השדיים.
"אין לי אופי קורבני", היא אומרת. "אני לא מסוג האנשים שיגידו, 'למה זה קרה לי? למה דווקא אני?'. למשל, עם הגירושים שלי: אני בוחרת להודות על זה שהייתה לי מערכת יחסים לא טובה, כי בזכותה למדתי לדעת ולהעריך עוד יותר מה זו זוגיות טובה, כמו שיש לי עם אסף. וככה בחרתי לראות את הדברים גם כשגיליתי שאני נשאית. העדפתי לחשוב: איזה מזל שזה התגלה בזמן. הייתי אז בת 36. הרופאים אמרו שסרטן השחלות לרוב מתפרץ אצל נשים בגיל 40. זה התגלה כשעוד יכולתי לעשות עם זה משהו. ייתכן מאוד שזה הציל לי את החיים".
נחזור רגע לקיץ 2021. גרוצקי, אמא לאלכס (היום בת 11) מנישואיה הראשונים ולג'יה (היום בת חמש) מהזוגיות השנייה עם ליס, התבשרה שהיא בהיריון עם התאומים נינה ודין. אלא שאז התברר שלעוברית יש מום בלב. "הייתי בשבוע 16, המום התגלה בסקירה הראשונה", היא מספרת. "הרופאים אמרו שזה יכול להיות כלום, אבל מום בלב יכול להצביע גם על תסמונות שונות וקשות, וכדאי שאעשה בדיקת אקסום גנטית כדי להיות און דה סייף סייד".
מלחיץ?
"מאוד. אבל הייתי לחוצה רק בגלל הילדים. בכלל לא חשבתי שתוצאות הבדיקה יכולות להעיד משהו בקשר אליי. לא עבר לי בראש שבעצם הגנים של התאומים הם גם הגנים שלי - כלומר, שגם אני נמצאת באיזו בדיקה. פתאום קיבלתי שיחת טלפון מהרופא. מיד קיבלתי התקף לב קטן - הרי אם הכול בסדר, הרופא לא מתקשר. עליתי לחדר השינה ואסף בא אחריי. הרופא אמר, 'לא קרה כלום. התאומים בסדר גמור'. שאלתי: 'אז למה התקשרת?'. ואז הוא אמר: 'תשמעי, מהבדיקה עלה שאת נשאית של גן סרטן השד והשחלות. ההמלצה הרווחת היא לעבור כריתה של שחלות, חצוצרות, שדיים...'".
היה סרטן אצלך במשפחה?
"אז זהו, שכן. סבתא שלי מצד אבא נפטרה מסרטן השחלות בגיל 40. אבא שלי היה אז בן 16. בגלל המחלה היא הייתה תקופה ארוכה משותקת, יכלה להזיז רק את יד שמאל. עד שהתברר לי שאני נשאית של הגן, בכלל לא ידעתי שהיה לה סרטן שחלות. בגלל השיתוק, הייתי בטוחה שהיה לה משהו אחר. ולסבתא שלי מצד אמא היה סרטן רחם. היא עברה כריתה והמשיכה לחיות חיים מלאים. היא נפטרה רק לפני שנה, בגיל 92. בגדול, יכול להיות שאעבור גם כריתת רחם מתישהו".
מאחר שגרוצקי תכננה גם ככה ללדת את התאומים בניתוח קיסרי, הרופא שלה המליץ לעבור את כריתת החצוצרות והשחלות כבר במעמד הלידה. "התלבטתי מאוד, אבל בסוף החלטתי בשלב הזה לעבור רק כריתה של החצוצרות", היא מספרת. "רציתי ללדת את התינוקות שלי ולהרגיש את כל מה שמבחינה הורמונלית אמא טרייה צריכה להרגיש אחרי לידה. כריתת השחלות הייתה משבשת את זה. הרגשתי שכבר בכריתת החצוצרות אני מצמצמת מעט את הסיכויים שלי לחלות, מרוויחה עוד קצת זמן.
את הניתוח לכריתת השחלות עברה בסוף בינואר האחרון. חודשיים אחר כך עברה ניתוח לשימור פטמות - שלב מקדים לפני כריתה ושחזור של השדיים, שאותו היא מתכננת לעבור בעוד שנה. "לרוב הנשים שעוברות כריתה ושחזור אין את הפטמות שלהן", היא מסבירה. "או שהן עושות קעקוע או בוחרות פטמות מסיליקון. אני כבר השלמתי עם זה שככה גם יהיה אצלי, אבל אז הרופא שאל אם ארצה במעמד השחזור להשתמש בפטמות שלי. אמרתי: 'באמת? יש אופציה כזאת? אז למה לא כל אחת עושה את זה?'. ואז הוא הסביר שזה דורש עוד ניתוח גדול ובנפרד.
"מדובר בניתוח שבו מכינים את השדיים לכך שיהיה אפשר להשתמש בפטמות במעמד השחזור. הוא דורש זמן החלמה של מינימום חצי שנה לפני שאפשר לבצע את הכריתה. החלטתי לעבור אותו, ואחריו להמתין עוד קצת עד הכריתה והשחזור. בחרתי להיות קשובה לגוף שלי. עברתי שני ניתוחים גדולים בהפרש של חודשיים. במשך ארבעה חודשיים הייתי מושבתת. מרגיש לי שאני צריכה עוד קצת תקופת החלמה".
זה לא מסוכן? הרי את נשאית של הגן.
"מאז הגילוי אני כל הזמן במעקב. עושה כל חצי שנה ממוגרפיה ו־MRI לסירוגין. אני אומרת לעצמי שחס וחלילה, אם יגלו משהו בבדיקה, אעשה מיד את כל מה שצריך לעשות. לא סתם אומרים שגילוי מוקדם מציל חיים. עניין השדיים גם קצת שונה מהשחלות. לגבי השחלות, כל רופא המליץ לי לעבור כריתה מיד, בטח אם סיימתי את מצוות פרו ורבו. וסיימתי. שחלות זה סרטן מסוכן מאוד, גם כי הוא אלים יותר וגם כי קשה יותר לגלות אותו בזמן".
לפני ניתוח כריתת השחלות הוסבר לגרוצקי שאחריו היא תתחיל לחוות באופן מיידי את תסמיני גיל המעבר: גלי חום, תנודות במצב הרוח, נדודי שינה.
איך את היום?
"הרבה יותר טוב, אבל אני לוקחת הורמונים. זו לא הייתה החלטה פשוטה. התייעצתי עם הרבה רופאים בעניין ולא קיבלתי תשובה חד־משמעית. רופאה אחת אמרה לי שהורמונים זה מסרטן ושמאוד לא מומלץ שאקח, בטח במקרה שלי. רופאה אחרת דווקא המליצה שאקח, בעיקר בגלל גילי הצעיר יחסית והעובדה שלא נכנסתי לגיל המעבר בהדרגה כמו יתר הנשים, אלא מאפס למאה. כי הורמונים לא מקילים רק על התסמינים, אלא גם שומרים על הלב, על העצמות ועוד. בשורה התחתונה, כל רופא אמר לי שזו צריכה להיות החלטה שלי, והיה בזה משהו מאוד מתסכל. את יושבת מול רופאים שלמדו והתמחו במשך שנים, והם אומרים לך: 'תחליטי את'. אבל אני רוצה שאתם תחליטו עליי! הייתי צריכה לעשות הרבה חושבים. בסוף הרגשתי שאני סומכת על הרופאה המדהימה שהמליצה לי כן לקחת, למרות שאני לא יכולה להגיד שאין לי חששות".
בעיקר כי עוד לא עברת את ניתוח כריתת השדיים.
"נכון. למרות שגם אחרי שאעבור אותו, עדיין יש סיכוי לחלות. הסבירו לי שזה קשור לבית השחי ולבלוטות הלימפה שם, אבל האחוזים נמוכים בהרבה. וכן, יש מחשבות שזה יכול לקרות, אבל אני לא נותנת לפחד לנהל אותי".
לא מפחדת למות
את העובדה שהיא נשאית של הגן BRCA ושהיא עומדת לעבור כריתת שחלות, בישרה גרוצקי באינסטגרם שלה יום לפני שנכנסה לניתוח. "נולדתי בלי שריר על הלשון", היא מסבירה את הרצון לשתף. "אני מספרת הכול: מה שטוב ומה שלא טוב. אבל הסטורי הזה קרה בצורה ספונטנית. היה לי רגע של פחד ורציתי לדבר על זה. לא חשבתי על זה יותר מדי. זה לא שרציתי להיות נערת הפוסטר של הגֶן, ובכנות: לא עשיתי את זה כדי להעלות מודעות. רק בעקבות הרעש המטורף שזה עשה הבנתי כמה חשוב היה השיתוף שלי, את הכוח שיש לי כאדם מוכר ליצור תהודה, ואיך בזכות זה אני יכולה לעשות משהו טוב.
"היום הבדיקה של גילוי הגן כלולה בסל הבריאות לנשים ממוצא אשכנזי או אתיופי, מלא או חלקי. ומדובר בבדיקת דם פשוטה, ממש כמו שלוקחים ספירת דם. אני ממליצה לכל אישה לעשות את זה. לשמחתי, שמעתי שבעקבות חשיפת הסיפור שלי הייתה עלייה ניכרת באחוז הנשים שביקשו לעבור את הבדיקה".
"אני לא מפחדת למות. באמת חייתי חיים מאוד טובים. היה לי כיף, הגשמתי חלומות. הדבר היחיד שחשוב לי זה להיות אמא של הילדים שלי. אני רוצה לגדל אותם עד לבגרותם, לשחרר אותם לעולם הגדול, ואז אהיה מוכנה להפקיד את המפתחות".
- הריאיון המלא עם דנה גרוצקי מתפרסם בגיליון החדש של "לאשה", השבוע בדוכנים
סגנון: הדר DORA קדוש | איפור: שירי ניסן, שיער: רעות דוידי | אוברול: De base, קרדיגן: American vintage, קימונו: אפרת שנהר, נעליים: זארה, שמלה: אפרת שנהר, ז'קט: קלווין קליין ל"פקטורי 54", ז'קט וחולצה: H&M, תחתונים: FIX
