ביום שבו נחתם הסכם המכירה בין רונית קופל (המכונה "רונית ים") ובתה שי קופל־פלינר (שותפתה למותג) ובין ניר הורוביץ, מנכ"ל אתר האופנה TERMINAL X, התעוררה שי עם צירי לידה בשלב בינוני. התאריך: 20 בספטמבר.
"לא חשבנו שתהיה לידה באותו יום", נזכרת רונית. "הזמנו את כולם אל שי הביתה. הרבה עורכי דין הגיעו, קיבלנו הערות אחרונות לתיקון, ושי הרגישה צירונים קטנים. בשעה שתיים בצהריים חתמנו. בשבע בערב ירדו לה המים והיא נסעה ללדת בבית החולים. כשפרסמו למחרת בכלי התקשורת על 'האקזיט של רונית ים', שי כבר היניקה את התינוק שלה. איזו שנה מטורפת עברנו. אנשים בירכו אותי כפול. גם הפכתי לסבתא וגם הגשמתי את החלומות שלי, ולך אני מספרת שבדיוק באותה תקופה סיימתי לבנות בית בקוסטה ריקה על 18 דונם, שמהחלון שלו אני רואה לווייתנים".
אבל הכול התחיל הרבה לפני חופי קוסטה ריקה - על חוף הצוק הצפוני בתל אביב. אנשים זוכרים אותה בתחילת דרכה, אמא צעירה, צרובת שמש, גולשת גלים, מכתתת את רגליה בחול עם קופסה קטנה, מוכרת שרשרות לכל בלייני החוף בעזרת קסם אישי ויכולות מכירה פנומנליות. היו לה תכשיטי מתכת, עץ וצדפים שנהפכו לשפה אופנתית שנעשתה החותמת האישית שלה.
23 שנים אחרי, חברת "רונית ים" נמכרה תמורת כ־17 מיליון שקל על 51% מהשליטה, לא כולל בונוסים מיוחדים. "לא ידעתי בכלל אם מה שאני רוצה זה למכור", נזכרת רונית. "הייתי בקוסטה ריקה, וניר התקשר ושכנע אותי להיפגש. הוא הטיס אותי למיאמי כדי לראות אם יש קארמה וחיבור. תוך שעתיים נפגשנו במסעדה יפנית. יצאתי ממנה, התקשרתי לשי ואמרתי, 'יש לי שותף, אין אנשים כמו ניר'".
"הפציאליס קרה בגלל סטרס. כשאת מחזיקה את המושכות ולא משחררת, מנסה לעשות הכול, בית, משפחה, עסק שגדל וגדל, ואת לא לוקחת מספיק עזרה - זו בעיה"
איך שי הגיבה?
"היא צחקה ואמרה, 'אני מכירה אותך, את מתאהבת מהר מדי'. בהמשך ניהלנו מו"מ של חמישה חודשים, ובמהלך כל התהליך שאלנו מה יבוא קודם, הלידה או החוזה. כשחתמנו על העסקה, יכולתי לצרוח, I did it my way. אני חושבת שכל מה שקרה גדול יותר מהחלומות שלי".
עם לקוחות כמו מדונה ("יש לה סוסון ים מזהב עם עין ירוקה"), לני קרביץ, ביונסה ("נתתי לה את התכשיט על החוף בקוסטה ריקה באופן אישי"), מישל אובמה, קרולין קנדי, ננסי קיסינג'ר ודליה רבין - אפשר בהחלט לומר שהיא הגשימה את החלומות שלה ביג טיים.
הכול התחיל ב"מלכת המדבר"
רונית (57) לבית רוטנברג נולדה וגדלה בבת ים, בתם של יוסי ובטי, פנסיונרים. בטי הייתה בעלת מפעל לפרוות שירשה מאביה, יוסי היה מעצב אופנה. השניים התגרשו כשרונית הייתה בת 19. היא הבכורה מבין שלושה: אחיה רמי הוא מכור נקי כבר ארבע שנים וחצי והיום עובד כרכז מדריכים בבית איזון ("עזרתי לו לצאת מזה, הוא החיים שלי והנשמה התאומה שלי"). אחיה הצעיר, אורי, הוא שף ויזם נדל"ן שבונה בימים אלה מלון במקסיקו. היא נשואה לשגיא (56), קבלן שבונה בקוסטה ריקה, ויש להם שלושה ילדים - שי (בת 29), רוי (בת 26) וריף (בן 23).
את דרכה בעולם העסקי החלה לאחר שירות צבאי בלשכת שר הביטחון דאז יצחק רבין, כשמונתה בשנת 1989 למנהלת התפעול של רשת "אינטימה" והייתה שותפה להקמתה. בשנת 1995 עזבה את הרשת ולמדה תרפיה בספורט במכון וינגייט, וכעבור שנה החלה לעבוד כמורה לתרפיה במוסדות לנוער עברייני. כעבור שלוש שנים פתחה גן ילדים פרטי ("אהבתי את הילדים, לא אהבתי את כל מה שמסביב") והחליטה לסגור אחרי שש שנים.
"הייתי בת 24, ראיתי אותו בבר, אמרתי לחברה, 'זה הולך להיות בעלי', והשגתי את הטלפון. הוא יצא אז עם מישהי אחרת, מיליונרית. התקשרתי ואמרתי, 'אהלן, קוראים לי רונית ואני רוצה לשתות איתך קפה'"
איך נהיית תכשיטנית?
"טוב, יש פה סיפור. בשנת 2005 החלטתי לפתוח חנות לנעלי ילדים. הכול היה מוכן, בעלי היה אמור להתחיל את השיפוץ, ואמא שלי, שעבדה כסופרווייזרית ב'סופר־פארם', התקשרה אליי מאילת, שם התגוררה בזמנו, ואמרה שקולגה שלה שהיא גם מתקשרת ביקשה שאדבר איתה לפני שאני פותחת את החנות".
מסקרן ביותר.
"בשיחה היא שאלה אותי, 'מה את רוצה לעשות בחיים?', ופתאום אמרה בקול של איש זקן שקיבלה בתקשור, 'קחי את חוט האור הקשור לצווארך והפיצי אותו בכל הארץ, כי שם טמונה הצלחתך'".
מה עשית עם ההנחיה הזו?
"באמת היה לצווארי חוט מעור עם דג קטן מכסף, שגזרתי עם מספרי פח ושייפתי לעצמי במהלך מסע 'מלכת המדבר' שיצאתי אליו זמן קצר קודם לכן. במסע חשבתי לעצמי שאין מצב שפקאצה בלונדינית כמוני זוכה, אז אעשה לי דג כמזל ואקשור על הצוואר. 30 מתוך 50 הנשים שיצאו למסע ביקשו את הדג, וייצרתי להן בהזמנה מיוחדת. פתאום אחת התחתנה, אחת נכנסה להיריון, הרגשתי שזה אור גדול והתאהבתי בדג הזה. אז הלכתי ללמוד צורפות בסטודיו ברמת השרון.
"באותה תקופה אחי פגש את מאיה זילבר, הבעלים של ריף הדולפינים, שאימנה את הדולפינים. היא הגיעה אליי הביתה וביקשה את הדג ובמקביל ציירה לי סקיצה של זנב דולפין. עשיתי שרשראות עם זנב דולפין, נתתי לה למכור והחזקתי גם אצלי. אצלה בחנות זה כמעט לא נמכר, אבל אני ירדתי כל יום לחוף עם ריף, שבדיוק נולד והיה קשור אליי במנשא, עם פלאייר ותליונים של דגים או סנפירים. כל מי שעבר בחוף הצוק הצפוני קנה שרשרת. בהתחלה הרווחתי 200-100 שקל ביום, ואז זה הגיע ל־3,000 שקל ביום".
מתי הבנת שעלית פה על משהו?
"בשלב מסוים הגיעה אליי קניינית של רשת אופנה ידועה, קנתה 100 סנפירים לקולקציה החדשה, אבל לא מכרה כלום. אני, לעומת זאת, לא הפסקתי למכור".
ומתי הפכת מרונית קופל לרונית ים?
"אנשים שמרו אותי בטלפון שלהם בתור רונית ים או רונית מהים. אף אחד לא ידע מה שם המשפחה שלי. בהתחלה בעלי היה מתעצבן שהייתי מזמינה מקום במסעדות על שם רונית ים".
איפה הכרת אותו?
"הייתי בת 24, ראיתי אותו בבר, אמרתי לחברה טובה, 'זה הולך להיות בעלי', והשגתי את הטלפון שלו. הוא יצא אז עם מישהי אחרת, מיליונרית. התקשרתי ואמרתי לו, 'אהלן, קוראים לי רונית, ואני רוצה לשתות איתך קפה'. הוא הסכים ונשארתי אצלו בבית עד חמש בבוקר. חודשיים היינו יחד ואז הוא אמר שהוא לא יודע מה הוא רוצה. כנראה זה היה לו מהר מדי. אז נסעתי לניו יורק עם חברה, וכשחזרתי הוא חיכה לי ותלה בחדר שלי בבית הוריי בבת ים את הפוסטר של הסרט 'הכחול הגדול' של לוק בסון. אמרתי לו, 'הכול או כלום', והוא נשאר. כעבור ארבע שנים התחתנו. שי, הבכורה, נקראה על שם הדולפינה הראשונה בריף הדולפינים ששחתה לידי כשהייתי בהיריון ונגעה לי בבטן".
השניים הקימו את ביתם ברמת השרון. כשעסק התכשיטים צמח, עברה ממכירות על החוף לסטודיו קטן בבית שנסגר בקיר גבס. הלקוחות נהרו. שי, שמצטרפת לריאיון, זוכרת שכשהייתה חוזרת הביתה מבית הספר ואוכלת צהריים, הייתה תנועה ערה של אנשים שנכנסו הביתה רק כדי לקנות שרשרת.
שרידים של שיתוק
לפני שש שנים פקדה את רונית סערה. "יום אחד הקראתי לבעלי ספר בסלון, פתאום הוא צילם אותי ואמר: 'תקשיבי, הפנים שלך עקומות לגמרי'. הוא סובב אליי את המצלמה והייתי בשוק. לא הבנתי מה זה. הלכתי לישון וחשבתי שזה יעבור. קמתי בבוקר, הלכתי לקפה, וחברה אמרה לי, 'הפרצוף שלך עקום לגמרי'. פתאום איתה הרגשתי שהלשון שלי רדומה, ורוק התחיל לנזול לי מהצד. תוך שעה הייתי בבית חולים תחת מכונת MRI ואובחנתי עם פציאליס. "אם תסתכלי עליי, תראי שבזמן שאני מדברת יש לי עין אחת קטנה והפה שלי מדבר רק בצד אחד", היא אומרת, ובאמת במבט שני אפשר לראות שרידים של שיתוק.
"להערכתי, למחצית מהמבלים בנובה היו תכשיטים שלנו. המשפחות של הנרצחים רצו להנציח אותם לאחר מותם וביקשו את התכשיט שהיה ליקיר שלהם. לא לקחנו כסף מאף אחד"
חתיכת הלם.
"כל חיי אני בים, גולשת, חותרת בסאפ, הכי שזופה וספורטאית, ופתאום הפרצוף עקום. לא יכולתי לצאת לעבודה. הייתי על סטרואידים, עשיתי דיקור יומיומי, מה לא. עד היום, כשאני בארץ, יש ימים שאני בלחץ והפרצוף מתחיל להתעקם. אבל כשאני על החוף בסנטה קתרינה בקוסטה ריקה, שבה אנחנו חיים לסירוגין, הפנים מיושרות.
"הפציאליס קרה בגלל סטרס. כשאת מחזיקה את המושכות ולא משחררת, מנסה לעשות הכול, בית ומשפחה ועסק שגדל וגדל, כשהספינה שלך בלב ים ואת לא יכולה לסובב אותה לאחור ולא לוקחת מספיק עזרה - זו בעיה. אחרי השיתוק לקחתי ציפרלקס וקלונקס וכל מה שלא הכרתי, כי אני ילדה של חופש ולא של תרופות לדיכאון, אבל זו הייתה קריאת השכמה".
לשי יש חלק עצום לא רק בהחלמה של אמה, אלא גם בצמיחה המטאורית של העסק. בדיוק כשרונית לקתה בשיתוק, שי חזרה מהטיול הגדול אחרי צבא באוסטרליה ופגשה אמא שלא הכירה. באותה תקופה הם התגוררו ברחוב ללא מוצא, שנהרו אליו יותר מ־100 לקוחות ביממה. השכנים, שסבלו מהתנועה, תבעו את רונית, והיא נאלצה להתפנות ("הם צדקו"). המשפחה עברה לבית חדש בעיר, שבו גרה היום שי עם משפחתה.
שי השתלטה מהר מאוד על העסק של אמא, שהתפנתה לעיצוב הפריטים, וכן הקימה חברת בת לתכשיטים ולבגדים בשם SENSAE שמוצריה נמכרים בהצלחה. בשנים האחרונות הן משווקות בנוסף לתכשיטים גם גלביות, גופיות ופריטי לבוש נוספים.
"את הדבר הגדול שהוא שיווק, ניהול ועובדים, שי לקחה על עצמה. היא מתה על זה ולוקחת את זה בקלות", אומרת רונית. "שנתיים אחרי שהיא נכנסה, העסק צמח משבע ל־35 עובדות. אנחנו עפות, כל שנה טובה יותר מהקודמת".
"המתקשרת דיברה בקול של איש זקן שאמר לי, 'קחי את חוט האור הקשור לצווארך והפיצי אותו בכל הארץ, כי שם טמונה הצלחתך'. באמת היה לצווארי חוט מעור עם דג קטן מכסף"
שי, זה מה שתכננת לעשות בחייך?
"לא. כשעזבתי לטיול של אחרי הצבא הייתה לי קריירה של רקדנית בלהקה הקיבוצית של געתון ובלהקת ענבל. אני לא אוהבת תכשיטים או אופנה, אבל אני אוהבת את אמא שלי. כשגיליתי מה אמא עוברת, כאב לי שהעסק בפאוזה. לקחתי שולחן קטן ובניתי מערך של שירות לקוחות, כי עד אותו רגע מי שעברה ליד הטלפון הקווי, ענתה. עד היום העסק רודף אחרי ההצלחה של עצמו, ואנחנו עדיין מתנהגות כאילו הוא קטן".
את יכולה לזקוף לעצמך את ההצלחה.
"כשנכנסתי לעסק, לאמא חזרו הכוחות לעבוד וכשאמא התחילה לדבר על קוסטה ריקה - התנאי היה שאהיה שותפה. אני מביאה קהל צעיר ואמא קהל בוגר".
צ'ק של סבתא
בקיץ 2023 התחתנה שי ונסעה לירח דבש בהוואי. מי שליוותה אותה ביום חתונתה הייתה החברה הכי טובה שלה, נעם שלום ז"ל, שהייתה מנהלת הסושיאל של החברה. ב־7 באוקטובר בילתה נעם במסיבת הנובה ונרצחה באמבולנס המוות. "עד הרגע האחרון היא דיברה עם שי בשיחת וידיאו", אומרת רונית.
בשבועות שלאחר מכן שלחו רונית ושי לכל מפונות קיבוצי בארי וניר עוז שעברו לאילת מאות גלביות, גופיות ותכשיטים.
רונית: "להערכתי, למחצית מהמבלים בנובה היו תכשיטים שלנו. המשפחות של הנרצחים רצו להנציח אותם לאחר מותם וביקשו את התכשיט שהיה ליקיר שלהם. לא לקחנו כסף מאף אחד. היו חבילות שהוזמנו על ידי אנשים שנפלו בשבי והוחזרו אלינו, והיו גם חטופים שחזרו מעזה ובאו לקנות תכשיטים. עומר שם טוב, למשל, ביקר אצלנו לאחרונה בקוסטה ריקה. שאלתי אותו, 'תגיד, נחטפת עם השרשרת?'. הוא ענה שכן וסיפר שביום שהשתחרר המחבלים החזירו לו את השרשרת, שהוסרה ממנו לאורך השבי. זה מטורף".
בדצמבר 2023, חודשיים לתוך המלחמה, החליטה רונית להגשים חלום ישן שלה ושל בעלה, גם הוא גולש, ולעבור לקוסטה ריקה לכמה חודשים.
רונית: "סבתא שלי בדיוק נפטרה. היא וסבא, שנפטר הרבה שנים לפני, היו האנשים הכי אהובים בחיי. סבתא חילקה את חשבון הבנק שלה בין 11 הנכדים, וכל אחד קיבל צ'ק על סך 20 אלף שקל. הצ'ק היה מונח על השולחן ולא הפקדתי אותו. ערב אחד, כשאנחנו מול הטלוויזיה צופים בחדשות הקשות, ראינו את אברהם טל גולש בקוסטה ריקה. שגיא אמר, 'בואי ניסע קצת'. קמתי, ונתתי לו את הצ'ק. ידעתי שסבתא שלי הייתה שמחה שאעשה משהו טוב בכסף הזה.
"זו הייתה החופשה הכי יקרה בחיי. שילמנו, 600 דולר ללילה במלון, אבל לא עניין אותי כלום אחרי כל מה שעברנו. כעבור שנה חזרנו לקוסטה ריקה, שכרנו דירת חדר עם שני ארונות מטבח ומקלחת קטנה. התאהבנו בשקט ובסגנון החיים והחזרה לטבע. הילדים המהממים שלנו, שראו איך כל החיים עבדנו קשה, נתנו לנו גב.
"במקביל המשיך להתנהל המשפט הסוער עם השכנים, עד שקיבלנו צו פינוי לעסק. הייתי צריכה למצוא סטודיו ולשפץ אותו, אבל לא היה לי אכפת. חזרנו לארץ אחרי שקנינו שם 18 דונם, ובארץ, בכל ערב, שגיא ואני השקנו כוסות יין לחיי קוסטה ריקה, כדי לא לשכוח כמה כיף היה. לאחרונה הוא סיים לבנות לנו בית עם בריכה, שבקרקעית שלה ציור של סנפיר ענק. האקזיט שעשיתי סגר לנו את כל החובות.
"כשנכנסתי לעסק, לאמא חזרו הכוחות. כשהיא התחילה לדבר על קוסטה ריקה, התנאי היה שאהיה שותפה. אמא מביאה קהל בוגר, אני מביאה קהל צעיר"
"מבן אדם שפחד מג׳וקים אני חיה עם לטאות ועכבישים, ואני נוסעת על טרקטורון כאילו אני פצצה בת 16, השיער עף לי ברוח, ואני לא זוכרת שהיה לי שיתוק בפנים. אחרי 7 באוקטובר החלטנו שאנחנו חיים את היום".
בתחילת 2025 נפתחה גם חנות לייף־סטייל של המותג במתחם WIX בגלילות, ובעתיד ייפתחו חנויות נוספות. עם הכסף שהרוויחו מהאקזיט, הן ימשיכו לעבוד בנחת בעסק. שי רכשה בית ביוון, ורונית צוחקת שהיא הפכה לסבתא עשירה בלי מינוס בבנק: "החיבור עם TERMINAL X קיצר את הדרך. הם באים עם המון כסף, ידע, יש להם טכנולוגיות מטורפות והם הכי מבינים במסחר אלקטרוני. המטרה היא לצאת לעולם והם יכולים לעזור לנו בזה".
למה את משייכת את ההצלחה שלך?
"אני תמיד הייתי בן אדם של חופש וחוזק, שאי אפשר להגיד לו מה לעשות. תליון הזנב שיש על השרשרת שלי הוא של לווייתן אורקה שחור־לבן. האורקה זה אני".
