נחמה בוגין זוכרת היטב את הדירה הראשונה שקנתה לפני כ־40 שנה, מיד אחרי נישואיה. "התחתנתי בגיל 23 עם עופר בוגין, לאחר שהכרנו בפקולטה לחקלאות ברחובות", היא משחזרת. "רכשנו דירה קטנטונת בבניין ישן, קומה שלישית בלי מעלית, תמורת 40 אלף דולר. זה היה אז סכום אדיר, לקחנו משכנתה עד מעל האוזניים".
בימים אלה עושה בוגין סגירת מעגל מרגשת ומלווה תהליך של התחדשות עירונית של הבניין עצמו והבניינים הסמוכים.
בוגין (63), שמתגוררת כיום בשיכון דן, היא לא רק אחת הנשים הראשונות שנכנסה לתחום שמאות המקרקעין בישראל, היא גם האישה הראשונה שמכהנת כיו"רית לשכת שמאי המקרקעין". "הייתי השמאית הכי צעירה אי פעם, נכנסתי לפני 35 שנה כשהענף כולו היה קטן מאוד, ורוב העוסקים בו היו מהנדסי בניין מבוגרים", היא אומרת. "היום נשים מהוות 25% מכלל שמאי המקרקעין, ואני רואה בזה הישג למרות שאני לא מאלה שנושאות את דגל המגדר".
אז למה החלטת להתמודד על התפקיד?
"לא החלטתי להתמודד, הסכמתי להתמודד, אחרי שהיה עליי לחץ גדול במשך שנים. אני מאוד ותיקה ומוכרת בתחום, לא הייתי זקוקה לחשיפה אישית. במהלך מערכת הבחירות לראשות הלשכה הייתה אליי עלייה לרגל, ותמיד אמרתי, 'מה אני צריכה את כאב הראש הזה?', אבל הפעם החלטתי להתמודד כי ראיתי שהלשכה לא במצב כל כך טוב. זו אף פעם לא הייתה שאיפת חיי, ראיתי בזה שליחות נטו עבור המקצוע שאני אוהבת מאוד".
מה היה החזון?
"לשים את שמאי המקרקעין בראש החץ של עולם הנדל"ן, כי אנחנו בעצם המקצוע היחיד שרואה את נכס הנדל"ן מכל היבטיו. המטרה העיקרית הייתה חיזוק מעמד השמאי, ואני שמחה להגיד שעשינו קפיצה משמעותית, ויש לי המון סיפוק על כך".
מה את עושה במסגרת תפקידך?
"כאמור, כולי מוכוונת מטרה למעמד השמאי ולפרנסתו. לשם כך אני מעורבת בחקיקה בנושאים שקשורים לנדל"ן, כמו חוק המטרו, שיקום הריסות המלחמה, הפקעות לצרכים ציבוריים והתחדשות עירונית".
וברמה המעשית?
"אני רוצה שכל ילד בישראל יֵדע שאסור לעשות עסקת נדל"ן בלי ליווי של שמאי מקרקעין. לצערי אני נתקלת בהרבה מאוד מצבים שאנשים מרשים לעצמם לחתום על עסקאות של מיליונים בלי לבדוק שמאות, ואז לגלות שלדירה שהם קנו יש היתר של מחסן בכלל. הרבה פעמים מקשרים שמאי רק לנושא של קביעת השווי, אבל יש המון נושאים אחרים שהשמאי בודק.
"חשוב לי לשמור על קשר ברמה האישית עם שמאים ולסייע כשצריך. בטקס האחרון להסמכת שמאים חדשים עליתי לדבר בפניהם, ודבר ראשון נתתי להם את מספר הטלפון הנייד שלי. כמה מהחבר'ה הצעירים התקשרו כדי לבדוק אותי והיו בשוק שעניתי".
"כשנכנסתי לענף לפני 35 שנה, רוב העוסקים בו היו מהנדסי בניין. היום נשים מהוות 25% מכלל השמאים בארץ"
ירוקה מקנאה
מיד אחרי 7 באוקטובר פתחה בוגין חמ"ל בלשכה, שמצד אחד ליווה את תכנון היישובים שנחרבו, ומצד שני סייע לחברי הלשכה שפונו מביתם, נפגעו במתקפה או גויסו למילואים.
איך מדינת ישראל תצא מברוך הנדל"ן שהיא נמצאת בו?
"הבעיה המרכזית היא שיש פער עצום בין הביקוש להיצע, ולא צריך להיות שמאי בשביל להבין שזה מתכון לעליית מחירים מטורפת. התנאים האובייקטיביים לא עוזרים לנו, והביורוקרטיה של תהליכי התכנון בארץ ארוכה ומסורבלת יותר ממקומות אחרים בעולם. אני יושבת בארגון הבינלאומי IVSC להערכת שווי - גם שם, אגב, אני הנציגה הראשונה של ישראל - ואני ירוקה מקנאה לשמוע איך התהליכים בעולם הרבה יותר קצרים וידידותיים. תוסיפי לזה קורונה, תוסיפי מלחמה, שגרמה למחסור חמור בפועלים, ועל כל זה תוסיפי עלייה דרמטית בעלויות חומרי הבנייה ב־15%. אי אפשר לצפות לירידת מחירים בתנאים האלה. עצירת הבנייה הקפיצה את מחירי הדיור בצורה קיצונית, ולצערי יש כאלה שמעוניינים בכך".
תסבירי.
"אף אחד לא באמת רוצה שהמחירים יֵרדו. האוצר לא רוצה כי הוא מרוויח יותר כסף ממיסים; הבנקים לא רוצים, כי סכומי המשכנתאות יֵרדו, וגם בעלי הדירות לא רוצים שהמחיר יֵרד, כי זוג צעיר שקנה אתמול דירה בסכום גבוה מאוד ושעבד את חייו למענה, לא רוצה לגלות שהוא הפסיד מאות אלפי שקלים. אז בעצם מצד אחד יש פה משבר עצום שכולנו רוצים לצאת ממנו וכולנו רוצים לדעת שזוגות צעירים יוכלו לקנות דירות בארץ, ומצד שני אין מספיק מוטיבציה לשום גורם להוריד את המחירים".
אז מה הפתרון?
"בשני מישורים: התחדשות עירונית ודיור להשכרה ארוכת טווח, שהוא טיפה יותר מורכב ליישום, בעיקר בהיבט המנטלי והפסיכולוגי, כי בארץ האמא היהודייה רוצה שלילד שלה תהיה דירה בבעלותו".
ולכן צעירים עוזבים את הארץ, כי הם לא יכולים לקנות פה דירה.
"אין דבר שמעציב אותי יותר מאשר אנשים שנאלצים לעזוב את הארץ כי הם לא מצליחים להתקדם. אני לא שופטת, אני מבינה את המצוקה, אבל זה כואב מאוד".
חוויה חוץ־גופית
בוגין, גרושה, בזוגיות שנייה ואם לשניים - אור (37), שמאי שעובד במשרד השמאות שבבעלותה, ושחר (31), עובדת סוציאלית - נולדה וגדלה ברחובות לשושנה וחיים שכטר, בכורה מבין שלושה ילדים במשפחה קשת יום. אמה הייתה עקרת בית, ואביה היה חשמלאי רכב שכיר. "אנשים חושבים, 'היא בטח נולדה למשפחה פריווילגית', אבל אני אפתיע ואומר שנולדתי בצריף במעברת זרנוגה ברחובות, להורים ניצולי שואה מרומניה שהסתובבו ביערות עם פרטיזנים, ועלו ארצה חסרי כול. גדלתי בבית פשוט מאוד, בלי שום השכלה פורמלית ושום אמצעים כלכליים, אבל זה היה בית מאוד חם, וזה הרבה יותר חשוב.
"אני זוכרת שבגיל שמונה ההורים שלי עשו מאמץ עליון כדי לעבור לדירה מצ'וקמקת באזור טוב יותר של העיר, כדי שאוכל ללכת לבית ספר שפרינצק שהיה אז יוקרתי, וללמוד יחד עם הילדים של הפרופסורים ממכון ויצמן.
"אותם היו מסיעים לבית הספר בגשם, ואני הגעתי על אופניים, אבל נשארתי בחיים. פילסתי את הדרך שלי בעשר אצבעות, עם נתוני פתיחה מאפס. לאורך כל הדרך תמיד ידעתי לאן אני רוצה להגיע ושאפתי להכי גבוה".
בצבא שירתה כקצינת ת"ש ביחידת המיעוטים. אחרי שסיימה תואר באגרונומיה, נרשמה ללימודי תעודה בשמאות מקרקעין, ואז השלימה תואר שני במינהל עסקים ולאחר מכן תואר במשפטים בקריה האקדמית אונו. במקביל ללימודים פתחה משרד עצמאי לשמאות מקרקעין, שאחרי שנתיים נהפך לחברה בע"מ. היום המשרד פועל בעיקר בתחום ההתחדשות העירונית ומלווה דיירים בהליכי פינוי־בינוי.
לשמאות הגיעה לגמרי במקרה, אחרי שנתקלה במודעה בעיתון. "למדתי בפקולטה ברחובות במטרה להיות טכנולוגית מזון, ונושא השמאות צץ ממש במקרה כשראיתי את המודעה והחלטתי שזה מעניין", היא אומרת.
גם לענף מרוץ המכוניות היא הגיעה לגמרי במקרה. בוגין מחזיקה בתואר אלופת ישראל במרוץ מכוניות משנת 2019 עד היום, למעט עונה אחת שבה לא השתתפה. "באחד הימים בא אליי למשרד בחור שהיה אלוף צרפת וסיפר לי שהוא מלמד נהיגת מרוצים. איכשהו מצאתי את עצמי בגיל 50 פלוס בקורס בקפריסין. היה לי כיף אדיר, חוויה חוץ־גופית. גיליתי עולם חדש ומרתק, חזרתי הביתה בהיי מטורף.
"כעבור שנה הוא התקשר אליי ואמר שמשרד הספורט הכיר בספורט המוטורי כענף רשמי בישראל, ושתכף מתחילים בתחרויות לאליפות הארץ. הוא אמר, 'את חייבת לבוא, יש לך את זה'. לא חשבתי שזה ישנה לי את החיים, אבל זה כן".
איך קיבלו אותך יתר המתחרים?
"בהתחלה הרימו גבה, גם פה מדובר בתחום גברי לחלוטין, ואני האישה היחידה שמתחרה וגם הכי מבוגרת. בטח הם שאלו את עצמם, 'מה הדודה הזאת עושה כאן?'. רוב המתחרים צעירים מהילדים שלי.
"בהתחלה היעד שלי היה לצלוח את המסלול בשלום, מהר מאוד הבנתי שאני יכולה לשאוף להגיע לגמר, ואז גם התחלתי לשאוף לניצחון. בעיניי הניצחון הוא לא הגביעים, למרות שיש לי במשרד גביעים. הניצחון הכי גדול שלי הוא מול עצמי, שבגיל 50 פלוס, עם קריירה די מפוארת בתחום הנדל"ן, שמתי את עצמי במקום שבו אני הכי אנדרדוג, וניצחתי".
פורסם לראשונה: 21:36, 13.09.25
