ד"ר חנה פלין (48), רופאת שיניים, גרושה ואם לשניים (21, 20), מתגוררת ברמת השרון.
משפחה נוצרית: "גדלתי בלונדון, בת להורים נוצרים חילוניים. מעולם לא הלכנו לכנסייה. כשהייתי בת שבע, כנראה בהשפעת סבתא שלי, שעברה לגור איתנו, התחלתי להאמין באלוהים. בגיל 14 עברנו לאזור המידלנדס, ואחרי התיכון התחלתי ללמוד רפואת שיניים באוניברסיטת לידס, שם נחשפתי לאנשים מדתות שונות. מכיוון שגדלתי בלי דת, הסתקרנתי ושאלתי שאלות. כשסיימתי ללמוד, עברתי ליורק, שם הכרתי את בעלי לשעבר, אירי קתולי, אבל אתאיסט. התחתנו ועברנו לאירלנד".
חיבור מאוחר ליהדות: "נולדו לנו שני ילדים והקמתי מרפאת שיניים. כשהייתי בת 36 נפרדנו, ורק אחרי חמש שנים, כשהילדים גדלו, יכולתי לנסוע לתואר שני ולחלק את השבוע בין לונדון לאירלנד. באותה תקופה יצא לי להכיר כמה ישראלים והתחלתי לשאול שאלות על היהדות. הבנתי שזה מה שחיפשתי כל השנים: אמונה שבה אני יכולה לדבר ישירות עם אלוהים. התחלתי ללמוד יהדות והרגשתי חיבור מדהים".
גיור: "לפני ארבע שנים מכרתי את המרפאה, ובהמשך עברתי ללונדון והחלטתי להתגייר. לקחתי נשימה, צלצלתי לבית הכנסת הקרוב, והמזכירה קבעה לי פגישה עם הרבי. הייתי מתוחה לפני המפגש הראשון, אבל קיבלו אותי כל כך יפה, שלא הבטתי לאחור. בעלי לשעבר אמר: 'תמיד חיפשת משהו, ואני שמח בשבילך שמצאת'. הילדים אמרו: 'תעשי מה שאת רוצה, אנחנו רק רוצים שתהיי מאושרת'".
ביקורים בישראל: "במרץ 2023 ביקרתי בארץ. כשהגעתי לכותל הציף אותי גל אדיר של התרגשות, בכיתי ורעדתי. נרשמתי לקורס עברית, חשבתי שאני יודעת את האל"ף־בי"ת ובשיעור הראשון הופתעתי לגלות שבכלל לא כותבים באותיות דפוס. כשחזרתי ללונדון התחלתי לברר על עלייה. גם כך הילדים שלי, סטודנטים שניהם, גרו רחוק ממני, כך שהם היו רגילים לראות אותי רק פעם בשלושה חודשים".
עלייה: "בעקבות 7 באוקטובר באתי להתנדב דרך עמותת 'שר־אל', ובמשך שבועיים ארזתי קופסאות אוכל ללוחמים. למרות המלחמה החלטתי לעלות. משרד העלייה והקליטה חיבר אותי לבחורה שעזרה לי בביורוקרטיה ועדיין עוזרת לי. למישהי כמוני, בלי משפחה בארץ, חשוב שיהיה מישהו מקומי שאפשר לשאול אותו שאלות. בספטמבר האחרון הגעתי ארצה, התחלתי ללמוד באולפן, השגתי רישיון ישראלי לרפואת שיניים והתחלתי לעבוד".
"נרשמתי לקורס עברית, ובשיעור הראשון, בטוחה שאני יודעת מצוין את הא"ב, גיליתי שבכלל לא כותבים באותיות דפוס"
חברים חדשים: "אנשים שואלים אותי, 'השתגעת? למה עשית עלייה מלונדון?' או 'איזה טיימינג נהדר...', ויש כאלה שאומרים 'כל הכבוד'.
"בזמן המלחמה עם איראן הייתי מתוחה, אבל לא העליתי על דעתי לחזור ללונדון. הקשר שיש לי פה עם אנשים לא דומה לשום דבר שהיה לי עד היום. שאלתי כמה אנשים ברחוב איפה המקלט הקרוב, ועכשיו הם חברים טובים שלי ומזמינים אותי קבוע בשבתות. גם במקלט ובחוף הצוק, שם אני שוחה, הכרתי כמה חברים חדשים.
"הרבה שנים לא ידעתי מה אני מחפשת, אבל מצאתי - מצאתי את המקום שאני באמת שייכת אליו. למרות שאני מתגעגעת לילדים שלי, אני יכולה לומר שהעלייה הייתה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בחיי".
השאלון:
איזה הרגל בריטי כדאי לישראלים לאמץ?
"Five O'Clock Tea: לשתות תה ולאכול עוגה בשעה חמש אחר הצהריים".
למה את הכי מתגעגעת באנגליה?
"לילדים שלי ולהופעות הקיץ ב'הייד פארק' בלונדון".
למה לא תצליחי להתרגל כאן?
"לזה שהולכים למסעדה בתשע־עשר בלילה".
מהו המקום האהוב עלייך בארץ?
"אילת, בזכות הצלילות".
עלית לישראל ויש לך סיפור מעניין? כתבי ל[email protected]
