ליאת קנפו־שטרנליב עבדה בבנק, ד"ר דנה דוידובסקי עבדה בחברת ביוטק וגם כמאפרת. שתיהן עשו הסבה - ויפתחו מחר את שנת הלימודיים כמורות.
"שאלו אותי: 'למה את עושה את זה לעצמך?'"
ליאת קנפו־שטרנליב (44) מראשון לציון, מורה למתמטיקה בתיכון, נשואה ואם לשלושה (16, 12, שש):
"אחרי 7 באוקטובר ראיתי את האחדות הגדולה בעם, איך כולם תרמו לקהילה, ורציתי גם אני לתת מעצמי. במקביל, עזרתי לבן שלי במתמטיקה והוא אמר: 'את מסבירה טוב, תפור עלייך להיות מורה'. אמרתי לעצמי שאברר. כשראיתי מודעה על תוכנית הסבה להוראה, צלצלתי, שאלתי שאלות, ספרתי עד חמש ונרשמתי.
גדלתי בבת ים ולמדתי במגמת ביולוגיה. אחרי שירות צבאי כצפ"טית, שיפרתי את הבגרות במתמטיקה מארבע לחמש יחידות. המרצה היה כל כך טוב, שהתאהבתי במקצוע. נרשמתי ללימודי מתמטיקה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, אבל אז התחילה האינתיפאדה השנייה וההורים שלי ביקשו שאשאר במרכז, אז נרשמתי ללימודי כלכלה באוניברסיטת בר־אילן. הייתי קצת מאוכזבת מאיך שהתוכניות שלי השתבשו, אבל ביום השלישי ללימודים, בדרך לספרייה, הכרתי במעלית את מי שהפך לבעלי.
ליאת קנפו־שטרנליב:"לא רעדתי כשעמדתי מול כיתה, כנראה בזכות הרבה ישיבות עם בכירים בבנק ובבורסה לניירות ערך"
בסיום התואר התקבלתי לעבודה בתפעול ניירות ערך בבנק גדול. בגיל 27 התחתנתי, למדתי לתואר שני במשפטים ללא משפטנים וגם הפכתי לאמא. חדשנות תמיד עניינה אותי, אז כשהקימו בנק דיגיטלי עברתי אליו כמנהלת מוצר בתחום ניירות ערך ועבדתי בשעות לא שעות. אחרי שלוש שנים בתפקיד התעורר בי רצון לעשות עוד דברים בחיים. כשהייתה הזדמנות לפרישה, כחלק מהתייעלות בארגון, לקחתי את זה, אבל רעדתי מפחד. אנשים מהבנק ששמעו שחתמתי על פרישה שאלו: 'למה? החלקת על השכל? איך את עוזבת מקום כזה? מה תעשי הלאה?'. זה ערער אותי. גם במשפחה שאלו שאלות ולא כל כך ידעתי מה לענות. איך אני עוזבת מקום עבודה בטוח, שבו טיפחו אותי והאמינו בי? כשחתמתי על טופס הפרישה, פתאום חטפתי רגליים קרות וביקשתי עוד זמן לחשוב על זה. בסוף הלב ניצח את ההיגיון.
אחרי הפרישה עבדתי עוד שנה וחצי כפרילאנס בבנק ואז התחלתי לחשוב ברצינות מה אני עושה עם עצמי. התחלתי לעבוד כמנהלת קהילה במתחם סטארט־אפים ובמקביל למדתי עיצוב פנים. כשסיימתי, עשיתי פרויקט אחד והבנתי שזה לא בשבילי.
כשפניתי לתוכנית ההסבה לאקדמאים להוראה של המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט בשיתוף עם עיריית ראשון לציון, אמא שלי, מורה בפנסיה, הייתה ברגשות מעורבים: היא שמחה שאני ממשיכה את דרכה, אבל ידעה טוב מאוד איזה קשיים צפויים לי.
כשסיפרתי לאנשים שאני עושה תעודת הוראה, התגובות הפתיעו אותי: 'למה את עושה את זה לעצמך? מה עשית רע?' זה העציב אותי, כי מדובר בילדים שלנו, שעברו ועדיין עוברים תקופה קשה במדינה. אנחנו צריכים להיות שם בשבילם, לחבק אותם – וכן, גם קצת לנזוף כשצריך. אם אנחנו לא נעשה את זה, מי יעשה את זה?
הלימודים נמשכו שנה, שלוש פעמים בשבוע. כשהתחלתי את ההתנסות בכיתות היו לי המון חששות, כי לנוער של היום יש דרישות. כשאני הייתי תלמידה, כולם היו בדממה כשהמורה נכנס. מי שהוציא מילה או איחר לשיעור נשלח לעמוד בפינה. היום הכול שונה והמורים מנסים להתאים את עצמם לילדים - ולא הפוך. בנוסף, ילדים היום מאבדים עניין תוך עשר דקות, צריך להתכונן טוב לכל שיעור וכמה שיותר להיעזר בדיגיטל בהעברת השיעור, כדי לשמור על רמת עניין גבוהה.
לפני הפעם הראשונה שעמדתי מול כיתה, חשבתי שארעד, אבל היה לי כיף. כנראה זה בזכות העובדה שהשתתפתי בהרבה ישיבות עם בכירים בבנק ובבורסה לניירות ערך והייתי רגילה לדבר מול קהל. בהמשך גיליתי שלתלמידים היום יש נטייה להגיד את כל מה שהם חושבים: תלמידה אחת אמרה לי באמצע שיעור: 'המורה, החולצה הזאת יפה' ותלמיד אחד אמר: 'אוף, המורה, הנושא הזה משעמם'. כאמא לשלושה, אני מבינה את השפה של הצעירים ולא נעלבת מהם.
ב־1 בספטמבר אתחיל ללמד בחצי משרה בתיכון בראשון לציון ובמקביל אמשיך לעבוד במתחם של הסטארט־אפים. למי שחושב שהלכתי להוראה בשביל החופשות של הילדים, אספר שבחופשים אני כן עובדת. הלכתי להוראה כי זה היה משהו טהור, מהלב. אני שלמה עם עצמי".
- שורה תחתונה: "אני מקווה שאנשים איכותיים יצטרפו למערכת. אל תפחדו לעשות שינוי".
"קיבלתי חיזוקים מתלמידים"
דנה דוידובסקי (43) מרחובות, ד"ר לביולוגיה, מורה לביולוגיה וביוטכנולוגיה בתיכונים ובעלת עסק לציפורניים, גרושה ואם לשלושה (שמונה, שבע, שנתיים):
"לפני שלוש שנים הקמתי עסק בתחום איפור וסירוק כלות. אחרי שילדתי את בתי הקטנה ופרצה המלחמה הבנתי שאין לי סיכוי להתפרנס מהתחום, גם למאפרות הכי מצליחות בארץ לא הייתה עבודה. ידעתי שאני צריכה למצוא תחום מבוקש, אז הלכתי ללמוד לק ג'ל. בהתחלה זלזלתי בזה. מה, אני אעשה לק ג'ל? אני דוקטור לביולוגיה! אבל גיליתי שזה תחום מרתק. באותה תקופה בן זוגי ואני החלטנו להתגרש וידעתי שאני צריכה משכורת קבועה, בנוסף לעסק, אז הפכתי למורה.
נולדתי וגדלתי ברחובות וכבר בילדות אהבתי ביולוגיה. הייתי שואלת את אבא שלי, שהוא פיזיקאי, שאלות כמו למה השמיים כחולים. כשהלכנו לים, רציתי לחתוך מדוזה, כי לא הבנתי איזה דם יש לה אם היא שקופה. למדתי במגמת ביולוגיה ובצבא הייתי פקידת מבצעים בחיל האוויר. למדתי לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב והיה לי ברור שאני רוצה להמשיך לתארים מתקדמים. חלמתי למצוא תרופות למחלות וחשבתי שזו תהיה הדרך שלי לעשות טוב בעולם. המשכתי לתואר שני בביולוגיה מולקולרית במחלקה לביוכימיה ומדעי המזון בפקולטה לחקלאות ברחובות, שם חקרתי התפתחות מעיים בריכוזים משתנים של אומגה 6 ואומגה 3.
דנה דוידובסקי: "היה מוזר להכיר את הדור הזה, עם המחשופים, הטלפונים וצורת דיבור שאני לא מכירה"
כשסיימתי את התואר עבדתי בחברת ביוטק. אחרי שנתיים הבנתי שאני רוצה לעשות דוקטורט. התקבלתי למכון ויצמן, שם חקרתי נזקי DNA. במכון פגשתי את מי שהפך לבן זוגי. ראיתי מולי מדען אמיתי: בחופשה הזוגית הראשונה שלנו, ליד הבריכה, הוצאתי ספר קריאה - והוא הוציא כתב עת מדעי. זה גרם לי להבין שאני לא מספיק נושמת מדע. במקביל, הבנתי שמחקר בביולוגיה זה 99% כישלונות. ידעתי שאין לי עור של פיל בשביל זה. הרגשתי שאני עושה משהו שהוא לא נכון לי והיה לי קשה להודות בזה. אמרתי לעצמי שאסיים את הדוקטורט ואתחיל לחפש משהו אחר.
בחתונה שלנו הסתכלתי על המאפרת עובדת וחשבתי כמה מרגש להיות חלק מהיום הזה. החלטתי ללמוד איפור, למרות שעד אז לא ממש התאפרתי. למדתי חצי שנה ואז טסנו לטקסס, לפוסט־דוקטורט של בן זוגי. יצרתי שיתופי פעולה עם צלמים ועבדתי מעט בתחום.
חזרנו ארצה לפני שלוש שנים, ושנה אחר כך התגרשנו. שמעתי שצריך מורה לביולוגיה בתיכון קציר, שבו אני למדתי, והתקבלתי בתנאי שאשלים תעודת הוראה תוך שנתיים, מה שסיימתי עכשיו.
ברגע שהודעתי שאני מתחילה לעבוד כמורה, שמעתי סוג של אנחת רווחה סביבי, בקטע של 'או, סוף־סוף את עושה משהו רציני'. זה ביאס אותי, כי הרגשתי שאנשים לא באמת מבינים אותי. היו גם כאלה שאמרו לי: 'כדוקטור לביולוגיה יכולת לעבוד בחברת תרופות ולהרוויח לפחות 25,000 שקל בחודש – ולא משכורת של מורה', אבל לא נתתי לרעשי הרקע להשפיע עליי יותר מדי.
בדצמבר 2023 התחלתי ללמד בתיכון בחצי משרה. היה מוזר לחזור לתיכון שבו למדתי, והרכזת שלי הייתה המורה שלי לביולוגיה מהתיכון. היה גם מוזר להכיר את הדור הזה, עם המחשופים, הטלפונים וצורת דיבור שאני לא מכירה. אחרי כמה חודשים התרגלתי, גיליתי שאני נהנית והרגשתי שאני עושה שינוי. קיבלתי חיזוקים מתלמידים ששיתפו אותי שפתאום הם מבינים את החומר. השנה, אני הבנתי שיש לי יתרון גדול כד"ר לביולוגיה, כי אני ממש אוהבת את התחום וכנראה ההתלהבות שלי מידבקת. אני אסירת תודה על כך שמצאתי משהו שנותן לי סיפוק ומאפשר לי לגדל את המשפחה שלי כפי שאני רואה לנכון. במקביל, לא הפסקתי לעשות לק ג'ל, כי אני נהנית מהיצירתיות שבזה. יש גם מורות מהצוות שבאות אליי לעסק.
לקראת פתיחת שנת הלימודים אני רוצה לומר להורים שרוב המורים בעד התלמידים, אחרת לא היינו עובדים בזה".
שורה תחתונה: "לכי אחרי החלום שלך, אבל אל תשכחי להשאיר עקב אחד על הקרקע ולדאוג ליציבות כלכלית. זה החופש האמיתי".
