גילי פליסקין (50), פסיכותרפיסטית, מחברת הספר "דברים שרציתי לגעת" שעוסק באוננות של נשים ומנהלת קהילת הגיליסט, בזוגיות, גרה בתל אביב, והיא כאן כדי לדבר על למה אוננות נשית היא עדיין טאבו.
אנחנו כאן כי מאי הוא חודש האוננות הבינלאומי, והיום (28.5) חל יום האוננות. כמי שכתבה ספר על הנושא - עד כמה נשים באמת מאוננות?
"זה הרבה יותר נפוץ ממה שאנשים נוטים לחשוב, ואני מאמינה שהיום זה כבר יותר מדובר, אם כי לא מספיק. חשוב לי להגיד: לא כל הנשים מאוננות, וזה בסדר. אני לא כאן כדי להכריח אף אחת. אבל מתוך העבודה שלי, השיחות עם נשים והידע המקצועי – אני יכולה לומר שרוב הנשים כן מאוננות, וזה חלק מהחיים שלהן".
ובכל זאת, עדיין זה משהו שלא נהוג לדבר עליו.
"נכון. זה עדיין טאבו. אני חושבת שהסיבה העיקרית לכך היא הציפיות החברתיות מנשים לעומת גברים. נשים מחונכות מגיל צעיר להתחשב ברגשות של אחרים, להתכווץ. גברים מקבלים אישור חברתי ליהנות, לאונן, להרגיש. אצל נשים זה 'אל תיגעי בעצמך, אל תרצי יותר מדי'. אנחנו גדלות עם תסביכים – על אוכל, גוף, מיניות. אין מספיק מקום לתשוקה נשית".
אבל למה בעצם? למה גברים מקבלים לגיטימציה לאוננות ונשים לא?
"כי אלה ההבניות החברתיות שגדלנו לפיהן. כשבחור בתיכון 'כובש' נשים הוא גבר־גבר, ואישה? היא נתפסת כזולה, קלה. גם אם הם עושים את אותו דבר, ההתייחסות כלפי כל אחד מהם שונה. זה נכון גם באוננות, שנתפסת כמשהו שצריך להסתיר. אני זוכרת את עצמי כילדה שאוננה – גדלתי עם בושה, עם תחושת אשמה. חשבתי שאני היחידה שעושה את זה ופחדתי שמישהו יגלה. לא הייתה על זה שיחה. כשהייתי נערה קראתי בשבועון נוער על אוננות נשית, והבנתי שזה משהו ש'מותר' רק כשאין לך בן / בת זוג. כאילו זה תחליף נחות ל'דבר האמיתי'".
משהו השתנה מאז?
"כיום יש יותר מודעות, יותר מדברים על זה – אבל עדיין, הרבה נשים מרגישות שאוננות זה משהו שאסור להן לעשות, וזה ממש לא צריך להיות ככה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שחוויתי אורגזמה עם בן זוג – העמדתי פנים שזו הפעם הראשונה בחיי, כדי שהוא לא יידע שאני מכירה את הגוף שלי. פחדתי שהוא ישפוט אותי. זה עצוב. לא הרשיתי לעצמי להגיע לקשר מתוך חיבור לעצמי. גם לגברים וגם לנשים יש חשקים ורצונות, וכמו שאנחנו אוכלים כשאנחנו רעבים, אז מותר לנו לאונן כשיש לנו חשק לזה".
"אני זוכרת את הפעם הראשונה שחוויתי אורגזמה עם בן זוג. העמדתי פנים שזו הפעם הראשונה בחיי. פחדתי שהוא ישפוט אותי"
למה אוננות חשובה?
"כי כשאת מחוברת לגוף שלך ויודעת מה גורם לך לעונג, יש לך יותר ביטחון, גם לבד וגם כשאת בקשר זוגי. את יודעת איך לגעת בעצמך ואת גם יודעת איך לבקש מהפרטנר.ית שלך לגעת בך. וזה לא רק בהקשר של מיניות. אוננות יכולה להרגיע, לשחרר, לעזור להתמודד עם מתח או עם כאב ראש. כשאת לוקחת שליטה על המיניות שלך, יש סיכוי גבוה יותר שתחווי יחסים טובים עם הגוף שלך. אנחנו רגילות להצטמצם. החברה מנסה למשטר אותנו ולהגיד לנו איך אנחנו צריכות להיראות, כמה מותר לנו לאכול. אני אומרת – מגיע לנו להרגיש, לחיות, יש לנו צרכים, וכל עוד אנחנו לא פוגעות באף אחד או בעצמנו, אז אפשר ליהנות".
מה גילית במהלך העבודה על הספר שכתבת?
"הספר שלי, 'דברים שרציתי לגעת', יצא בשנת 2007. הוא נולד מכך שחברה סיפרה לי שכשהיא בלחץ היא מאוננת. הדהים אותי איך שהיא דיברה על הנושא בנונשלנט, כי אני הרגשתי בושה סביב זה, אז החלטתי לחקור את חוויית האוננות הנשית וראיינתי עשרות נשים בכל הגילים. גיליתי שיש המון בדידות ובושה סביב הנושא, אבל גם הרבה כוח ואומץ. נשים רוצות לדבר, לגלות, להבין. יש נשים רווקות שמאוננות, ויש כאלה שיש להן זוגיות ומאוננות בזמן הסקס, יש כאלה שמשתמשות בוויברטורים ויש כאלה שלא – כל אחת היא עולם ומלואו".
אז מה את אומרת לנשים שמתביישות?
"שזה לא באשמתן. הן לא אשמות שהן מרגישות ככה – החברה חינכה אותנו להרגיש אשמות, אבל זה לא חייב להמשיך. מגיע לנו להרגיש טוב עם עצמנו, עם הרצון, עם העונג, עם הגוף. אוננות זו אהבה עצמית, זו חירות פנימית".
