המילה האהובה על אלי טלה היא "טירוף". זו המילה שבה הוא משתמש שוב ושוב, באוטוסטרדת דיבור שקשה להשתלט עליה, כדי לתאר מה קורה איתו בתקופה האחרונה. "אני לא יודע מתי יהיה לי זמן רגע לעצור", הוא אומר. "הטירוף כל הזמן גדל וגדל".
ואכן, הלו"ז של טלה מתפקע מרוב נצנצים. בשבוע של המפגש עמו, למשל, הוא עובד על שני לוקים עבור הופעה של הזמרת אודיה, מעצב שמלה קסטום מייד עבור רומי פרנקל, מכין לוקים עבור עדן פינס ("היא סימסה לי אתמול, יש לה אירוע אחד בחו"ל ועוד שניים בארץ") ומתרוצץ בין הכלות של הקיץ. זמן קצר אחרי הריאיון הוא כבר מעדכן על פרויקט נוסף: שמלה עבור נועה קירל לפרסומת של "אמריקן לייזר" בכיכובה שתעלה בקרוב. "תפרנו אותה בשלושה ימים שבהם לא ישנו", הוא מספר בהתרגשות. "נועה מדהימה, בגובה העיניים, צנועה. זו שמלה ברמה של אוסקר בעיניי".
הסטודיו שלו במתחם גן החשמל בתל אביב, שאותו פתח במרץ האחרון, רוחש פעילות. בקומה השנייה עמלות שתי חייטות על עבודת התפירה. על הקולבים בקומת הקרקע תלויות השמלות שלו – שמתאפיינות בנפח ובמבנים הנדסיים מהפנטים. בשנה האחרונה הכישרון שלו נצפה גם מעבר לים, כאשר עדן פינס לבשה שמלה בעיצובו בפסטיבל קאן. אבל נקודת הטופ הייתה כאשר שורדת השבי נועה ארגמני, שנבחרה כאחת מ־100 המשפיעים של מגזין "טיים", לבשה שמלה צהובה בעיצובו בערב הגאלה של המגזין בניו יורק.
3 צפייה בגלריה
נועה ארגמני בגאלה של מגזין "טיים" בניו יורק
(צילום: Gettyimages IL/ Dimitrios Kambouri)
"כל פעם שאני מגיע לאיזשהו שיא אני מתרגש, ואז יום עובר – נקסט", הוא אומר. "אחרי הגאלה של 'טיים' חשבתי, וואו, לאן עוד אפשר להגיע? ואז אמרתי, אוקיי, הבנתי, הגעתי, מה הלאה? פתאום אני רואה שאפשר תמיד יותר".
הייתי הילד המורד
טלה (34) כבר כונה באחת מתוכניות הריאליטי, שם אחת המתמודדות לבשה שמלה שלו, "המעצב האתיופי היחיד בארץ". הוא לא בטוח שזה נכון: "אני לא מכיר עוד מעצב אתיופי גבר, אבל יכול להיות שיש מישהו שפספסתי", הוא אומר. "מעצבות אתיופיות דווקא יש".
"אם אני אגיד 'גזענות, גזענות, גזענות' זה יפגע בי. זה לא ייתן לי את המנוע לתת צעד קדימה. בחיים לא נתתי לאף אחד לדרוך עליי"
הוא נולד וגדל בקריית גת, השלישי מבין ארבעה אחים. "יש לי אחות צעירה בת 24 עם אוטיזם, שזה נורא בנה אותי בחיים", הוא מספר. הוריו הם מהעולים האתיופים הוותיקים: הם הגיעו ארצה בתחילת שנות ה־80, וכל ארבעת הילדים נולדו בישראל. "אמא שלי נורא אמביציוזית ושאפתנית", מספר טלה. "היה לה חשוב להתאקלם ולהיטמע פה, והיא באמת הצליחה. היה לה גם חשוב מאוד שאנחנו, הילדים, נשתלב בחברה הישראלית, שנשאף כמה שיותר, חוגים, פעילויות. וזה באמת עבד לה. היא מבינה עניין. אבא שלי נשאר טיפה יותר שמרן ומקובע, אבל אמא הצליחה לקדם את כל המשפחה".
הוריו, הוא מספר, "תמיד רצו שאלמד מקצוע – הנדסה, רפואה. אמא רצתה שאחתום קבע בצבא. אבל אני הייתי הילד המורד. תמיד לקחתי את הקיצון, תמיד הלכתי נגד הזרם. לא חשבתי כמו שהם חושבים".
מתי התחלת להתעניין באופנה?
"בשנים האחרונות פתאום צף לי שכשהייתי ילד הייתי מצייר שמלות כלה. אחרי התיכון התחלתי לעבוד בחנות בגדים ולהלביש נשים, שם זה התחיל להתבשל. בהמשך הייתי הולך לחתונות, מסתכל על שמלות כלה ושואל – מה אם אני הייתי מעצב את זה?".
למרות שלדבריו "האופנה תמיד הייתה שם", טלה התנהל במסלול המצופה ממנו: סיים תיכון במגמת אלקטרוניקה, השלים עוד שנה וחצי של לימודים וקיבל תעודת הנדסאי. לאחר מכן הוא התגייס לצבא כהנדסאי אלקטרוניקה, שירת בחיל החימוש, חתם קבע והשתחרר בגיל 24. אחרי טיול בארצות הברית ודרום אמריקה חזר לארץ והחל לעבוד ב"אינטל".
שלושה חודשים לפני השחרור, הוא מספר, "התקשרה אליי חברה, סיפרה שהיא מתחילה ללמוד עיצוב אופנה ואמרה, 'אולי נעשה את זה ביחד?'. זה הצית בי משהו. כשחזרתי מהטיול דיברתי איתה וראיתי שהיא כבר לא בעניין. התחלתי לעבוד ב'אינטל', ובמקביל תכננתי ללמוד ב'בינתחומי' תקשורת ומִנהל עסקים. הלכתי ליום הפתוח שלהם, ואז חזרתי הביתה, חשבתי שוב ואמרתי לעצמי: על מי אני עובד? אני רוצה לנסות עיצוב אופנה".
טלה בחר ב"סיטם", בית ספר פרטי לעיצוב אופנה שהיה אז ברחובות (והיום ברמת גן. ל"ש), שם למד שלוש שנים. הוא התגורר אצל הוריו בקריית גת, נסע יומיים בשבוע ללימודים והמשיך במקביל בעבודתו כהנדסאי. "בשנה הראשונה היה לי מאוד קשה. הנושא של התפירה, למשל. אתה מבין שזה עולם, זו הנדסה לכל דבר. בנוסף, אני בדרייב שלי כבר רציתי להתחיל לייצר - להוציא שמלות, לעבוד, למכור".
אחרי שנה של לימודים כבר פתח סטודיו בגינה מאחורי בית הוריו. "לקוחות היו מגיעות מכל הארץ. בהתחלה הייתי תופר הכול לבד. הייתי פורש בדים ומצייר גזרות על השולחן בפינת האוכל של ההורים. היה לי ברור מההתחלה שהכיוון הוא שמלות ערב וכלה, כי שם האמנות הכי באה לידי ביטוי - בקוטור, בעילית פאשן. זה להבין גוף של אישה, איכות תפירה ודיוק".
מה ההורים אמרו על ההחלטה להיות מעצב אופנה?
"הם שאלו, 'מה תעשה עם זה?'. אבא שלי לא מתערב לי, הוא אמר לי, 'אוקיי, תעשה מה שאתה רוצה'. אמא שלי דאגה. היום היא רואה לאן זה מגיע. היא רואה שהחברות שלה בעבודה עוקבות אחריי. פתאום פוגשים אותה ומדברים איתה עליי".
"על השמלה של מאיה קיי היו תגובות כמו 'זה פרובוקטיבי מדי', 'זה עירום'. לרגע נבהלתי, אבל זה מטורף מה שזה יצר"
איך אתה מסביר את העובדה שאתה המעצב האתיופי הגבר היחיד, או לפחות היחיד שמכירים?
"זה עניין של אופי. פרצתי, לא פחדתי. אף פעם לא הסתכלתי על עצמי כעל מישהו בשולי החברה או שבגלל שאני אתיופי אני לא אצליח. זה בחיים לא נגע בי. מעולם. זה בזכות אמא שלי, שדגלה בזה שלא נרגיש פחות מאף אחד. אני יודע מה אני שווה ואני מעריך את עצמי מאוד. אמרתי לעצמי, אין דבר כזה. מבחינתי צבע העור שלי זה לא פקטור".
למה אין עוד 100 מעצבים אתיופים?
"מנטליות. סטיגמטיות חברתית. פחדים. אתה גדל בצורה מסוימת ועם ערכים מסוימים וזה משפיע עליך. צעד כזה דורש המון תעוזה ואומץ".
עד כמה העובדה שאתה בן העדה משפיעה עליך?
"גזענות זה דבר שקיים – אי אפשר להגיד שלא, אבל אם אני אגיד 'גזענות, גזענות, גזענות', זה יפגע בי. זה לא ייתן לי את המנוע ואת הרצון לתת צעד קדימה. אם אדע להתייצב מול זה בביטחון – שום דבר לא יעמוד מולי. בחיים לא נתתי לאף אחד לדרוך עליי בגלל זה. נהפוך הוא".
ניסו לדרוך עליך?
"לא, אני לא אתן. זה לא האופי שלי. אני בן אדם נחמד, אבל לדרוך עליי זו לא אופציה".
לפני שש שנים עזב טלה את קריית גת ועבר לתל אביב. "אחרי שלושה חודשים עזבתי את אינטל ונשארתי רק עם השמלות - ואז התחילה הקורונה. אמרתי לעצמי: מה עושים? מזל שהיה לי את הפיצויים מהעבודה שעזבתי. ואז החלטתי: אוקיי, אני לא עוצר. לא אכפת לי שכרגע אין עבודה. ישבתי, למדתי, ציירתי סקיצות, הכנתי, בניתי. במקביל הייתי פעיל באינסטגרם: עשיתי סדרת סטוריז שבהם הסברתי על טכניקות ונתתי טיפים, וזה תפס מאוד. הייתי פותח ב'אהלן בנות' וזה ממש הפך לסלוגן".
רגע לפני היציאה מהסגרים הוציא טלה קולקציה שמשכה אליו את תשומת הלב. "זה היה הרגע הראשון שממש הרגשתי שהטלפון מצלצל ולא מפסיק. היה לי עומס מטורף שלא ידעתי להכיל. חטפתי התקפון חרדה. אמרתי, איך אני מתמודד עם זה, מה עושים?".
איזה מעצב קוטור מהווה עבורך השראה?
"סקיאפרלי – אמא'לה ואבא'לה. וואו, אני מתחרפן ממנו. מתחרפן! אני צמרמורת. אני אוהב גם את מוגלר. הוא גם אמא'לה".
החלום הבא שלך זה חו"ל.
"כן. הגיע הזמן לדהור לשם. עכשיו, כשפתחתי סטודיו ואני רואה מה קורה לי ולמה אני מסוגל, אני אומר לעצמי: אל תעצור. אל תפחד. כל פעם אני זה שמדרבן את עצמי. זה לא שיש לי איזשהו גב. זה לא שבבית אומרים לי: 'אלי, תן בראש, אנחנו מאחוריך'. זה אתה. זה המוח שלך מתבשל. זה כמו שפתחתי סטודיו. הרי לא הייתי חייב לעשות את זה. יכולתי להמשיך לעבוד מהבית. זה נוח, זה פחות הוצאות. אבל מדהים לראות איך כל פעם שאתה מעז – זה פתאום גדל".
רון שורק בגמר "הישרדות"
"הלוק הזה עשה המון שואו ומאוד בלט. ראיתי כמה נוכחות הייתה לאור על הבמה - השילוב של הצבע הוורוד והחלוק הגדול".
מאיה קיי בחתונה של טליה עובדיה ושחף רז
"מאיה נראית וואו ויש לה מה להראות. החלטנו שנעשה משהו קצת שונה ונועז, ובעיניי הכנו לוק מנצח. כן, זה יצר המון רעש. היו תגובות כמו 'זה פרובוקטיבי מדי', 'זה עירום', 'מי עשה את זה?', 'זה לא מכבד'. לרגע נבהלתי, אבל אז הבנתי שזה עשה רק טוב, כי כל אתר רכילות שאני מכיר העלה את זה – ברמה שהיום את עושה גוגל 'אלי טלה' ועולה לך השמלה הזו. מטורף מה שזה יצר".
עדן פינס בפסטיבל קאן
"הסטייליסטית דניאלה קפלוטו, שעובדת עם עדן, אמרה לי שהיא רוצה שאכין לה לוק לפסטיבל קאן. האתגר היה איך יוצרים את הנפח. בנינו פלסטיק עגול ואז תפרנו מעליו את הבד. החייטת שלי עבדה על זה במשך שבוע. עדן כל כך אהבה את זה. זה התפוצץ אוטומטית והגיע לכל מקום. סימנתי עוד וי".
יעל שלביה בפרסומת ל"זר פור יו"
"זו עבודה משותפת עם הסטייליסטית דניאלה קפלוטו. החלטנו ביחד ליצור שמלה בצורה פרח גדול. זה מצריך חשיבה ולדעת איך לשחק עם הבד. יעל מדהימה ומותק, תמיד מפרגנת לי. אחרי שהיא לבשה את השמלה היא שלחה לי הודעה שהיא שמחה לעבוד איתי".
