נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז במהלך נאום השבעתו בשבוע שעבר כי מדינתו תשתלט מחדש על נכס בעל חשיבות עצומה - תעלת פנמה. התעלה, שמחברת את האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט, נחפרה בראשית המאה שעברה על-ידי ארה"ב, והייתה בשליטתה במשך עשרות שנים. "התעלה הוחזרה בטיפשות לפנמה, אחרי שאמריקה הוציאה על הפרויקט הזה יותר כסף מעל כל פרויקט אחר", אמר טראמפ בהשבעה. "זו מתנה שמעולם לא הייתה צריכה להינתן".
טראמפ מכריז על כוונתו "לקחת בחזרה" את תעלת פנמה בנאום ההשבעה
(צילום: CNA)
"ארה"ב איבדה 38,000 בני אדם במהלך הבנייה", אמר הנשיא החדש-ישן ברוטונדה של הקפיטול בוושינגטון. "התייחסו אלינו בצורה רעה מאוד בגלל המתנה הזו שמעולם לא הייתה צריכה להינתן, ופנמה הפרה את ההבטחה שלה כלפינו.
"המטרה של העסקה שלנו והרוח של ההסכם בינינו הופרו לחלוטין", הוסיף. "ספינות אמריקניות מקבלות יחס שאינו הוגן בשום דרך, צורה ואופן. גובים מהן יותר מדי כסף, וזה כולל גם את חיל הים האמריקני. מעל הכול, סין פועלת בתעלת פנמה. לא נתנו אותה לסין, נתנו אותה לפנמה - ואנחנו לוקחים אותה בחזרה", הכריז לקול תשואות ומחיאות כפיים.
בינתיים, מזכיר המדינה הנכנס מרקו רוביו הודיע כי יערוך בסוף השבוע את ביקורו המדיני הראשון מאז נכנס לתפקיד - בפנמה. רוביו צפוי לבקר בארבע מדינות נוספות במרכז אמריקה, וביקורו מסמן את העניין הרב שממשל טראמפ מגלה בפנמה ובאזור. המזכיר יעסוק בענייני הגירה ובמדיניות הלוחמנית של טראמפ בנושא, שכן מרבית המהגרים הבלתי-חוקיים מגיעים לארה"ב ממרכז היבשת - אך גם באינטרס האמריקני הגובר בתעלה, בצל המעורבות הסינית באזור.
הכישלון הצרפתי - וההזדמנות שזיהו בוושינגטון
פנמה היא מדינה קטנה במרכז אמריקה, הגובלת עם קולומביה בדרום ועם קוסטה ריקה בצפון, והיא מחברת גיאוגרפית בין דרום אמריקה לבין מרכז וצפון היבשת. המדינה הקטנה יושבת על מצר פנמה - מעבר היבשה הצר ביותר ביבשת, שמחבר בין שני האוקיינוסים הגדולים, ואורכו בקירוב כ-80 קילומטרים.
11 צפייה בגלריה
כ-20 אלף נהרגו בימי הבנייה הצרפתית, רובם תושבי הקולוניות באזור. התעלה בימינו
(צילום: Shutterstock)
לאורך השנים מעצמות רבות הביעו עניין בשליטה באזור, והרעיון ליצור דרך ימית שתחצה את יבשת אמריקה עלה עוד בימי הכיבוש הספרדי של היבשת במאה ה-16. באותם ימים של קולוניאליזם וגילויי ארצות, כאשר ספינות היו אמצעי התחבורה המרכזי לשינוע סחורות, וכאשר צי ימי חזק משמעו היה כוח עולמי, מציאת נתיב שעובר במרכז היבשת הייתה קריטית.
"מעבר של ספינות צבאיות או של סחורות בין האוקיינוסים היה לוקח שבועות רבים, ומדובר היה במסע יקר ומסוכן", הסביר ד"ר יואב פרומר, ראש המרכז לחקר ארה"ב באוניברסיטת תל אביב. "הספנים היו צריכים להקיף את כל היבשת, ולחצות את מצרי מגלן שנמצאים בקצה הדרומי של צ'ילה. בעבור ארה"ב, שהחוף המזרחי והחוף המערבי שלה כה מרוחקים, השליטה בתעלה שתיבנה לימים הייתה חשובה מאוד מבחינה כלכלית וצבאית".
חרף היוזמה הספרדית, באותם ימים הטכנולוגיה לא אפשרה פרויקט כה שאפתני, ועברו שנים רבות עד שהרעיון הפך למציאות. "פנמה זכתה לעצמאות לראשונה לפני כ-200 שנים בערך, בתקופה שבה רוב מדינות מרכז ודרום אמריקה קיבלו עצמאות", ציינה ד"ר קלאודיה קדר, ראש החוג ללימודי ספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית באוניברסיטה העברית בירושלים, שהדגישה כי גורלה של מדינת פנמה נכרך בזה של התעלה שנמצאת בשטחה.
כתבות נוספות:
לדבריה, "מיד לאחר קבלת העצמאות נפתח ויכוח פנימי בפנמה, מתוך חשש שהמדינה הקטנה לא תשרוד ושספרד תכבוש אותה מחדש. לבסוף הם החליטו לחבור למה שנקרא גראנד קולומביה - ישות מדינית שכללה פחות או יותר את ונצואלה, קולומביה ואקוודור של היום. פנמה הצטרפה כפרובינציה נוספת, אבל הוויכוח הפנימי המשיך ללוות אותה - והיה קרע בין הבדלנים שהעדיפו עצמאות לבין אלה שהאמינו שעדיף להיות חלק מקולומביה".
11 צפייה בגלריה
"עצמאות בתמורה לבעלות". תעלת פנמה בשלבי הסיום, 1913
(צילום:REUTERS/Aris Martinez/File Photo (AP Photo, File))
מתוך הבנה שכסף רב מונח על השולחן, ממשלת קולומביה חתמה על הסכם להקמת התעלה - דווקא עם צרפת. ב-1880 מיזם הענק יצא לדרך בניצוחו של פרדיננד דה-לספס, דיפלומט ומהנדס שהוביל את כריית תעלת סואץ במצרים. למרות הציפיות הגבוהות, הפרויקט השאפתני בפנמה נחל מפלה - וגבה מחיר דמים כבד. לימים היזמים הואשמו בשחיתות, והמחדל זכה לשם "שערוריית פנמה".
"האקלים הטרופי של האזור הקשה מאוד ורבים מתו ממחלות כמו מלריה וקדחת צהובה", הסבירה קדר. "בנוסף, היו המון תאונות עבודה. הפועלים היו חופרים באמצעות פיצוצי דינמיט, ולא פעם אנשים נהרגו מכשלים. לצד זאת, היו נפילות של ציוד מגובה ומפולות בוץ בגלל הגשמים הכבדים. כ-20 אלף בני אדם נהרגו במהלך העבודה, רובם מהקולוניות הצרפתיות באזור, וב-1889 צרפת זנחה את הפרויקט - אחרי שהשלימה כ-40% בלבד מחפירת התעלה".
"זה היה חלק מרגע היסטורי שבו ארצות הברית הופכת למעצמה אימפריאליסטית", הדגיש פרומר. "כמה שנים קודם לכן היא כבשה מידי ספרד שטחים נרחבים במרכז אמריקה ובים הקריבי, והאזור הפך בעצם ל'חצר האחורית' שלה"
ארה"ב, בהובלת הנשיא תאודור רוזוולט, זיהתה את ההזדמנות שנפלה בחיקה - וחתרה למגע. "החברה הצרפתית שניהלה את הפרויקט מכרה את הנכסים ואת הזיכיון שלה לארה"ב, לפי ההסכם שכבר היה קיים", המשיכה קדר. "למרבה התדהמה, קולומביה סירבה לאשרר את ההסכם, בטענה שהפיצוי הכספי נמוך מדי ומתוך פחד לאבד את הריבונות באזור. בתגובה, האמריקנים החליטו לנקום וחברו לבדלנים בפנמה. הם חתמו על הסכם - עצמאות בתמורה לבעלות.
"קולומביה התנגדה ושלחה כוחות. אבל ספינות קרב אמריקניות ירו כמה פגזי תותחים ובכך נגמר הסיפור". פנמה הכריזה על עצמאותה ב-1903, ושנה לאחר מכן החלה כריית התעלה בידי האמריקנים. "זה היה חלק מרגע היסטורי שבו ארצות הברית הופכת למעצמה אימפריאליסטית", הדגיש פרומר. "כמה שנים קודם לכן היא כבשה מידי ספרד שטחים נרחבים במרכז אמריקה ובים הקריבי, והאזור הפך בעצם ל'חצר האחורית' שלה".
11 צפייה בגלריה
"כוח כובש באזור". נשיא ארה"ב תאודור רוזוולט בביקור בתעלה, 1906
(צילום:REUTERS/Aris Martinez/File Photo (AP Photo, File))
11 צפייה בגלריה
"בנו גדרות מסביב לתעלה, הפנמים לא יכלו להיכנס"
(צילום:REUTERS/Aris Martinez/File Photo (AP Photo, File))
ב-1904 התחדשו העבודות, והתעלה נחנכה בתום 10 שנות עבודה, ב-1914. "תחת האמריקנים נהרגו כ-5,000 עובדים, ובסך הכל במהלך כריית 80 הקילומטרים של התעלה מצאו את מותם כ-25 מתוך 75 אלף העובדים - כשליש. רוב ההרוגים היו עובדים מהקולוניות הצרפתיות או מג'מייקה, חלקם מהגרי עבודה מאיטליה ומספרד, ואחוז קטן מהם אזרחי ארה"ב. טראמפ ציין מספר לא נכון בנאומו, וחשוב לומר - הרוב המכריע לא היו אמריקנים כמו שאמר", ציינה קדר.
חצויה לשתיים
"הצבא האמריקני, ובמיוחד המארינס, שימשו ככוח שולט וכובש באזור, ופנמה הייתה אחת מדריסות הרגל היותר עמוקות שלה", אמר פרומר. "השטח של התעלה היה טריטוריה אמריקנית לכל דבר ועניין - והדבר הפריע מאוד לפנמים", הוסיפה קדר. "הם חשבו שיקבלו יותר מעורבות בנעשה בתעלה, אך ההסכם, שנעשה במחטף, העניק לאמריקנים זכויות מרחיקות לכת במדינה - ריבונות מלאה על התעלה ועל רצועה רחבה מסביבה, ואף זכות לספח שטחים נוספים במדינה.
"הפנמים הרגישו שעבדו עליהם, שרימו אותם - ואז פרצו מחאות", סיפרה קדר. "קובה וברית המועצות תדלקו את המחאות האלה, ואז בארה"ב הבינו שצריך לפייס - אחרת זה יתפתח לאיום רחב הרבה יותר"
"ארה"ב בנתה גדרות מסביב לתעלה, ממש ליד הבירה פנמה סיטי. אפשר לדמות את זה כאילו היו בונים גדר לרוחב ישראל, ואי-אפשר היה לעבור מצפון לדרום. זה היה שטח צבאי סגור עם נקודות מעבר שבהן הוצבו חיילים אמריקנים, ולא רק שהפנמים לא יכלו לדרוך שם, אלא שהם אפילו לא הועסקו בתעלה. האמריקנים הקימו שם שכונות שנראו כמו שכפול של פרבר בארה"ב, והפנמים הסתכלו מעבר לגדר והרגישו שעבדו עליהם, שרימו אותם".
בסוף שנות ה-50 פרצו מחאות סטודנטים נרחבות בפנמה, בדרישה להעברת הריבונות לידי פנמה. המפגינים חצו את הגדרות לשטח התעלה, אך המחאה דוכאה באלימות - ונהרגו 19 פנמים ושלושה אמריקנים. קדר ציינה כי "ב-1964 פרץ גל נוסף של מחאות, שוב עם הרוגים, ופנמה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם ארה"ב. במקביל, פידל קסטרו השלים את המהפכה שלו בקובה, ויחד עם ברית המועצות הם תדלקו את המחאה.
לדברי קדר, "בשלב הזה ארה"ב כבר הסתכלה על הנושא בעיניים אחרות, מתוך חשש שהקומוניזם ישתלט על פנמה. זה היה הפחד הגדול שלה, והמחאות כבר לא נתפסו כסוגיה לאומית פנמית בלבד. ארה"ב הבינה שצריך לפייס, אחרת המחאה תתפתח לאיום רחב הרבה יותר. הדבר הזה סלל לבסוף את הדרך להסכמים שהעבירו לפנמה את השליטה המלאה בתעלה".
קלאודיה קדר, ראשת החוג ללימודי ספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית באונ' העבריתב-1979, על רקע המחאות והמלחמה הקרה, נשיא ארה"ב דאז ג'ימי קרטר חתם עם מקבילו הפנמי עומר טוריחוס על הסכם להעברת הבעלות על התעלה לידי הפנמים. לפי ההסכם, התעלה הועברה לשליטה מלאה של פנמה בסוף 1999, ועד אז היא נוהלה במשותף על-ידי שתי המדינות. "כשקרטר חתם על ההסכם היה עליו לדאוג שהוא יהיה הדרגתי ובתנאים טובים לאמריקנים", הסבירה.
"הוא עיגן את החתימה בהסכמים שהבטיחו שהתעלה תישאר ניטרלית, והיו ערבויות לכך. הסוגיה הזו הייתה מרכזית מאוד, כי בארה"ב חששו שבפנמה יעלה ממשל שיגיד פתאום 'אותם אני מעביר, אותם אני לא'. ההעברה נעשתה בתהליך הדרגתי, תוך כדי למידה של המצב. האמריקנים שאפו לשמור על האינטרסים שלהם, ולכן מה שטראמפ אמר אינו מדויק. פנמה לא קיבלה את התעלה במתנה".
סין משתלטת על התעלה?
לפי האתר הרשמי של התעלה, יותר מ-13 אלף ספינות חוצות אותה מדי שנה. "בזכות עבודתם של קרוב לתשעת אלפים עובדים, התעלה פועלת 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, ומציעה שירותי תעבורה לספינות מכל העולם - ללא אפליה", נכתב שם. עוד צוין כי התעלה מחברת יותר מ-180 נתיבים ימיים שונים וכ-2,000 נמלים ב-170 מדינות ברחבי העולם.
ההפלגה בתעלה אורכת כתשע שעות, ובמהלכן עוברות הספינות דרך אגם מלאכותי בשם גאטון. משום שהאגם נמצא 26 מטרים מעל לגובה פני הים, הספינות נדרשות להיכנס ל"לוקים" - תאים שאליהם מזרימים או מרוקנים מים - ובכך משפיעים על גובה השיט. תעריף המעבר בתעלה משתנה לפי סוג הספינה, משקלה וסוג המטען שהיא נושאת, ועשוי להגיע למאות אלפי דולרים.
ספינות מסוג "פנמקס", הלחם של המילים פנמה ומקסימום, הן כאלה שגודלן מתאים לשם מעבר בתעלה. הרוחב המקסימלי של ספינות אלה הוא כ-32 מטרים, האורך כ-294 מטרים, והעומק כ-12. בתעלה עוברים כלי שיט מכל הסוגים כמעט, החל מיאכטות ועד לספינות משא ואוניות קרב, וארה"ב היא המשתמשת העיקרית של התעלה.
"בשנים האחרונות ארה"ב זנחה את אמריקה הלטינית וסין נכנסה במקומה", הדגישה קדר. "אין ספק שבייג'ינג הפכה לשחקנית מרכזית באזור. בפנמה היא מאוד נוכחת, וזו אחת מהמדינות שבהן יש הכי הרבה חברות סיניות פעילות. הסינים בונים תשתיות רבות באזור, ורק לאחרונה הם השלימו בפרו את ההקמה של אחד מהנמלים הגדולים ביותר באמריקה הלטינית. נשיא סין שי ג'ינפינג היה אורח הכבוד בטקס החנוכה.
נשיא פנמה חוסה ראול מולינו כתב ברשת X מיד לאחר נאום ההשבעה של טראמפ כי "כל מטר רבוע של התעלה ושל האזור שסביבה שייך למדינה, וימשיך להיות שייך לה"
"חברת האחזקות CK Hutchinson Holdings, שבסיסה בהונג קונג, מנהלת את נמלי קריסטובל ובלבואה הסמוכים לשתי כניסותיה של התעלה", הוסיפה. "עם זאת, עדיין אין סימנים לכך שהצבא הסיני מעורב בנעשה שם, למרות דבריו של טראמפ". בסוף דצמבר האחרון נשיא ארה"ב איחל ברשת החברתית Truth Social שבבעלותו חג מולד שמח "לכל החיילים הנהדרים של סין, שבאהבה, אבל באופן בלתי חוקי, פועלים בתעלת פנמה".
11 צפייה בגלריה
מפגינים פנמים נושאים שלט נגד טראמפ שעליו כתוב ""התעלה איננה למכירה"
(צילום: REUTERS/Aris Martinez ARNULFO FRANCO / AFP ARNULFO FRANCO / AFP)
11 צפייה בגלריה
"הקיום של פנמה נובע מהעוצמה הצבאית האמריקנית". מפגינים שורפים דגלי ארה"ב בפנמה סיטי
(צילום: REUTERS/Aris Martinez ARNULFO FRANCO / AFP ARNULFO FRANCO / AFP)
"טראמפ מבחין כאן באיום גיאופוליטי משמעותי", הוסיף פרומר. "הוא חושש שבעת מלחמה מול סין, שלמרבה הצער זה כבר לא תרחיש כזה הזוי, החברות הסיניות שנוכחות שם יסגרו אותה, כך שספינות אמריקניות לא יוכלו לעבור מהאוקיינוס האטלנטי לשקט. זה באמת איזשהו עקב אכילס - גם צבאית וגם כלכלית. טראמפ גם טוען גם שהמחירים שגובים מהספינות האמריקניות שעוברות בתעלה הוא גבוה מדי".
ד"ר יואב פרומר, ראש המחלקה לחקר ארה"ב באוניברסיטת תל אביבאמנון חורשבינתיים, בפנמה מביעים חשש מדבריו של הנשיא הנכנס, אך נערכים למאבק עם האמריקנים. עוד לפני כניסתו של טראמפ לבית הלבן הפגינו הפנמים נגד דברי הנשיא הנכנס, ומיד לאחר נאום ההשבעה בבית הלבן כתב נשיא פנמה חוסה ראול מולינו בחשבונו ברשת X כי "כל מטר רבוע של תעלת פנמה ושל האזור שסביבה שייך למדינה, וימשיך להיות שייך לה". נזכיר, פנמה היא בעלת ברית של ארה"ב, ועל כן, לדברי קדר, "מולינו לא רוצה עימות עם ארה"ב ולא מעוניין במשא ומתן על השליטה בתעלה, אך הוא מאותת שהוא פתוח לשיח".
"ייתכן שטראמפ משתמש ברטוריקה הזו במטרה להרתיע וליצור מנופי לחץ על פנמה, כדי שזו תציע תנאים כלכליים טובים יותר לארה"ב מבחינת תעריפי המעבר", ציין פרומר. "עם זאת, ולמרות שמלחמה לא נראית באופק, זה לא יהיה מפתיע אם ארה"ב תתערב שם צבאית. צריך לזכור שכל הקיום של פנמה, שהייתה מדינת חסות, נובע מהעוצמה הצבאית של ארה"ב, והאמריקנים חזרו לשם למשל בסוף שנות ה-80 כדי לעצור את הדיקטטור מנואל נורייגה".
"טראמפ מדבר כל הזמן על זה שהוא Peace Maker ולא War maker", הדגיש פרומר. "הוא מנסה לבדל את עצמו לא רק מביידן ומאובמה, אלא בעיקר מבוש - הנשיא שזכור בגלל המלחמות בעיראק ואפגניסטן"
לפי פרומר, נאום ההשבעה של טראמפ הוא "קריצה" לעבר האימפריאליסטי של ארה"ב - ואיתות למה שהוא מכוון קדימה. "הוא ציין בנאום את שמותיהם של וויליאם מקינלי ותאודור רוזוולט, שני נשיאים מסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 שמסמלים את שיא התקופה של ארה"ב כמעצמה קולוניאליסטית. פנמה היא חלק מאותה תקופה, שבה אמריקה עשתה מה שהיא רוצה ואיפה שהיא רוצה, תקופה שבה כל מדינה דאגה רק לעצמה.
"טראמפ מדבר כל הזמן על להחזיר את ארה"ב לגדולתה, על 'Make America Great Again'. הוא לא מקבל את הסדר העולמי החדש של אחרי מלחמת העולם השנייה, שבו יש שיתוף פעולה, סחר חופשי, ומוסדות בינלאומיים כמו האו"ם. הוא כל הזמן מדבר על זה שהוא Peace Maker ולא War maker, ומשתדל לבדל את עצמו - לא רק מביידן ומאובמה, אלא בעיקר מבוש - הנשיא הרפובליקני שזכור בגלל המלחמות בעיראק ואפגניסטן".
בתוך כך, הנשיא הנכנס כבר הצהיר בכמה הזדמנויות שפניו להשתלטות על שטחים נוספים - ולבדלנות. הוא הביע עניין רב ברכישת גרינלנד מידי דנמרק, הציע לקנדה להיות המדינה ה-51 של ארה"ב ועקץ את ראש הממשלה שלה, ובמקביל איים בהטלת מכסים כבדים עליה, על מקסיקו ועל סין. בנאום ההשבעה הבטיח שישנה את שמו של מפרץ מקסיקו למפרץ אמריקה, ובשבוע שעבר הכריז על הקפאת הסיוע הבינלאומי שארה"ב מעניקה למדינות העולם, מלבד מצרים וישראל.
"סין בהחלט רואה באמריקה הלטינית מרחב להתפשטות, אחרי שארה"ב הזניחה את האזור", אמרה קדר. "הקשר של מדינות דרום ומרכז אמריקה עם סין הוא הדרך שלהן להראות לארה"ב שיש להן אלטרנטיבה, מעצמה אחרת שיכולה לתמוך בהן. הן חוששות שארה"ב תחזור לבחוש באזור, ופנמה היא מקרה בוחן שלפיו נוכל לשער מה תהיה מדיניות החוץ של טראמפ. כך או כך, זה לא נראה שסין תוותר בקלות כשיש לה כל כך הרבה השקעות שם".
"טראמפ לא סומך על אף אחד, ולפי התפיסה שלו ארה"ב צריכה להישען רק על עצמה", סיכם פרומר. "השאלה הגדולה היא האם התפיסה הזו תואמת את ה-21. האם טראמפ יכול עכשיו באמת לחזור אחורה לסוף המאה ה-19, לשיא האימפריאליזם האמריקני? לא בטוח. האיומים השתנו, הטכנולוגיות השתנו - והיכולות של היריבים השתנו".
