בבוקר 7/10 כמעט שלא היו לוחמים בשני בסיסי צה"ל שבצפון העוטף - מחנה יפתח ומש"א ארז. רוב החיילים היו תומכי לחימה, בהם טבחים ונהגים, שסגרו את אותה שבת כתורנים. מתחקיר צה"ל שמתפרסם הבוקר (ג') עולה כיצד אותם חיילים ולוחמים בודדים, שלא הוכשרו לבלום בגפם פלישה רחבת היקף מעזה, הצליחו למנוע אסון גדול יותר. לצד הכשלים, התחקיר שערך אל"ם במיל' ירון סיטבון במשך כשנה שופך אור על הגבורה בקרבות, שבהם נפלו 13 חיילי צה"ל.
לכל תחקירי 7/10 - לחצו כאן
בג'יפ "דוד", בסיור גזרתי ושגרתי בחלקו הצפוני של עוטף עזה, נסעו בבוקר 7 באוקטובר לוחמי גולני סרן איתי מאור, שהיה מפקד הסיור, סמל אורי לוקר וסמל עמית צור מגדוד 51, יחד עם נהג בט"ש, כשלפתע קיבלו התרעה על ניסיון לחצות את גדר הגבול בקו דיווח 12.
הכוח של גולני דהר לנקודה מבלי לחכות - בעקבות החלטתו של סרן מאור - והגיע אליה בזמן שטנק גזרתי של גדוד 77 התמקם בעמדה סמוכה. בדיוק בשנייה שבה ניסו שני מחבלי חמאס לפוצץ את גדר הגבול כדי להכניס פלוגת נוחבה לתוך מושב נתיב העשרה, מאור, לוקר וצור פתחו באש. ניסיון החדירה הזה כשל והמחבלים פנו למקומות אחרים במקום, ולמושב שבצפון העוטף פלשו "רק" שלושה מחבלים - אך אלה פתחו במסע הרג רצחני.
אחרי אותה היתקלות הבינו שלושת לוחמי גולני שהאירוע לא הסתיים, וקיבלו דיווח בקשר על ירי בחוף זיקים. הם דהרו לכיוון וחצו את מטווחי הירי ששימשו את הבסיסים במרחב. עם הפנייה צפונה נתקל הג'יפ הממוגן במטח אש כבד של עשרות מחבלים שחצו מהים. הלוחמים פרקו למסתור והתחילו לנהל אש קרובה, תוך שהם מושכים אליהם את מרבית המחבלים שתכננו להתחיל במסע החטיפה וההרג בתוך הבסיסים והיישובים הקרובים.
כך, העלה התחקיר, כשהם מסתתרים בסוכות ההדרכה של המטווחים, לחמו השלושה ממש עד הכדור האחרון במחסניות שלהם, הרגו מחבלים רבים ושיבשו את הצלחת הפלישה הרצחנית - עד שנפלו בקרב.
בינתיים יצא צוות הטנק שירה כדי לחלץ נמ"ר שנתקע במהלך לחימה, והותקל בעצמו על ידי עשרות מחבלי חמאס. מפקד הטנק נפצע מירי המחבלים, והתותחן החליף אותו להמשך הלחימה. מספר המחבלים היה כה גבוה, עד שכמה מהם הצליחו לקחת ג'יפ שממנו יצאו חיילי צה"ל כדי לסרוק במרחב ולהילחם, ונסעו בעצמם ברכב הצה"לי. הדבר הזה כמעט שגרם לירי דו-צדדי קטלני כמה שעות לאחר מכן, כשלוחמים סברו שראו את הג'יפ שגנבו המחבלים, אך בפועל היה זה קצין שקפץ מביתו להילחם. הם פתחו באש לעברו, אך מיגון הג'יפ מנע את הפגיעות בקצין.
המפקד שרץ לאש
מוקד לחימה נוסף היה בבסיס מרכז השליטה ארז (מש"א ארז), הממוקם סמוך לגבול הימי בחוף - בסיס משותף לחיל הים ולכוח של גולני, שתפס באותו זמן את הקו הגזרתי. כמדי שבת בבוקר, החייל בשער האחורי של הבסיס ולוחם נוסף נשלחו לקו המים כדי להרחיק דייגים שהתקרבו לגדר הגבול, משני צידיו. באותם רגעים החל מבול הרקטות מעזה שפתח את מהלומת חמאס, והרעיד גם את הבסיס הקטן, שכל כולו היה בפיקודו של סמל בלבד.
כל החיילים בבסיס - כולל השניים שיצאו להרחיק את הדייגים - רצו מיידית להסתתר במיגוניות. היחיד שנהג אחרת היה מפקד כיתה בשם אופיר ציוני, לוחם גולני. הוא יצא מהשער הקדמי של הבסיס בריצה לכיוון החוף, לקח איתו לוחם נוסף וזיהה מיד סירת מנוע מהירה ועמוסה במחבלים, השועטת מכיוון עזה לעבר החוף הישראלי.
ציוני פתח באש לעבר הסירה, סיכל את הגעתה לחוף והבין מהר שהסכנה הגדולה מתקרבת למעשה לבסיס שמאחוריו. בתיאום עם הסמל שפיקד על הבסיס הוא יצא באיגוף כדי לחזור למחנה, שעל גדרותיו כבר הסתערו מחבלים מיתר הכיוונים. עוד לפני שחדרו הוא הצליח לתפוס עמדה קדמית ליד המיגונית, וירה במחבלים בזה אחר זה עד שניצב כיחיד מול רבים - וספג קליע שהרג אותו.
חברו לכוח החליף אותו בעמדה ונפגע גם הוא, וכך גם חייל נוסף. תגובת מעט הלוחמים בפיקודו של ציוני ז"ל, שנותרו בבסיס בזמן שהיתר היו בגזרה, מנעה את כיבוש מש"א ארז. אחיהם של טבחים ששירתו בבסיס הגיעו למקום, והחלו בפינוי הפצועים במכוניתם תחת אש תופת - בנתיב הדמים מחוף זיקים לבית החולים ברזילי באשקלון.
הפתק המצמרר של יואב
בזמן שהחיילים במש"א ארז נלחמו על חייהם, ניסתה פלוגת נוחבה לכבוש גם את מחנה יפתח, שמשמש כמפקדת הגדוד הגזרתי - באותה תקופה גדוד 77 מחטיבה 7 של השריון - שבה הוצב גם צוות קרב גדודי של גולני. כבסיס מפקדה, מרבית החיילים שהיו בו באותה שבת היו תומכי לחימה ששירתו בתפקידים עורפיים.
כשחמאס פלש לעוטף, מש"קית הת"ש נעמה בוני שמרה בש.ג של הבסיס, שמרוחק כקילומטר בלבד מגבול הרצועה. עם מטח הרקטות הראשון של 6:29, שפגע קשות בבסיס ובסביבתו, הסתתרה המש"קית בסככת הש.ג ומיהרה להתקשר למשפחתה.
סמ"ר עידו הרוש שימש אז כלוחם בחפ"ק הטנק של מג"ד 77. צוות זה היה אז בבסיס כי המג"ד פעל בגזרה באותו זמן, עם צוות החפ"ק הרכוב השני שלו. הרוש הבין שבשער הבסיס נותרה בוני לבדה, ויצא בריצה מהמיגונית - כשהוא לבוש בבגדי ספורט בלבד - כדי להגן עליה. תוך זמן קצר הגיעו לשער ראשוני המחבלים, ופתחו באש לעבר הלוחם ומש"קית הת"ש.
הרוש ניסה להרגיע את בוני והתחיל לירות בחזרה לעבר המחבלים, ושלושה לוחמים נוספים מכיתת הכוננות הצטרפו אליו - כשהם ללא ציוד לחימה מלבד הנשק שלהם. בהמשך יטענו בתחקיר כי סברו שהוקפצו בשל מתקפת רקטות ולא בגלל פלישה רבתי. כך או כך, ארבעת הלוחמים משיבים אש לעבר חוליית המחבלים, שאליה הצטרפו בינתיים חוליות חמושות נוספות.
להרוש ולשלושת חבריו בש.ג הצטרף גם סגן יואב מלייב, קצין קשר ששימש כקצין תורן באותה שבת. בין החיילים שניסו להדוף את המחבלים היה גם סמ"ר יובל בן יעקב, שנפצע אנושות בלחימה ומת מפצעיו בדרך לבית החולים. אחרי 15 דקות של לחימה עיקשת השתנו יחסי הכוחות במחנה יפתח לטובת מחבלי חמאס, והלוחמים המשיכו להגן על הש.ג ועל המש"קית בחירוף נפש. באמצעות הטלפון הנייד שלה דיווחה בוני ללא הפסק על המצב הקשה בבסיס - הן לכוחות שכנים והן למד"א.
סמל עילי בר שדה, ששמר באותה העת בש.ג האחורי של הבסיס, שמע את היריות ומיהר לחבור ללוחמים שהדפו את המחבלים בשער המוצב. לבר שדה הייתה הזדמנות לחלץ את עצמו, והוא בחר להישאר ולהילחם. בהודעות הוואטסאפ כינתה אותו נעמה בוני "גולנצ'יק אחד", ובתחקיר צוין שאמר למפקדו: "אני לא עוזב אותה. אני פה בשביל לשמור עליה ועל מדינת ישראל".
לוחם גולני סמל נתנאל שלום יאנג קפץ גם הוא מיד עם תחילת המתקפה על הש.ג, אך לא הספיק להצטרף ללחימה ונפל בקרב ביציאה מחדר כיתת הכוננות. תחת אש הצליחו החיילים שנלחמו בש.ג להכניס את רכב התאג"ד הגזרתי, כדי שזה יחלץ פצועים מתוך הבסיס. הרוש, מלייב וארבעת החיילים שחקו אט-אט את המחבלים הרבים, אך גם להם אזלה התחמושת, ופציעות מנתזים התישו אותם ככל שחלפו הדקות.
התאג"ד העמיס פצועים רבים ודהר החוצה, תוך שהוא פורץ את שער הש.ג - והמחבלים שנותרו ניצלו את הפרצה וחדרו לבסיס. הם ירו מטווח קרוב בהרוש ובבוני, והרגו אותם. לוחם נוסף שנלחם בש.ג ונפגע זיהה שהמחבלים מנסים לחטוף את אחת מגופות החיילים, ובשארית כוחותיו ירה בהם ומנע את החטיפה.
סגן מלייב עוד הספיק לרוץ בחזרה לחמ"ל של הבסיס כדי לצעוק לרמקולים: "כל מי שיש נשק, להגיע מהר לש.ג". את הקריאות שומעים, לפי התחקיר, עשרה לוחמי הנדסה קרבית - אך רק חוליה קטנה מהם בוחרת לצאת לש.ג, וחוזרת תוך דקות לתוך הבסיס. היתר מחליטים להישאר בתוך המיגונית.
"זו התנהגות לא ראויה בלשון המעטה, שציינו לרעה", אמרו בצה"ל, אף שבהמשך הצטרפו אותם לוחמים לסריקות בבסיס. בשלב הזה נפרסו מול הש.ג של המחנה כ-30 מחבלים, חמושים בטילי RPG, מקלעים כבדים ומאות מחסניות כדורים. כשקצין הקשר מלייב רץ בחזרה מהחמ"ל לש.ג כדי לבלום את המתקפה, הוא ספג כדור מירי המחבלים. "אלו היו 20 הדקות הטובות בחיי, כעת אני זוחל", הספיק לכתוב על פתק לפני שנפל.
התצפיתנית שריססה את המחבלים
המחבלים, מותשים מהקרב הארוך והקשה, ניסו לצאת בכל זאת עם הישג ממחנה יפתח: הם גנבו ג'יפ האמר ודהרו איתו בחזרה לעזה. ואולם, תצפיתנית ששירתה בגזרה זיהתה זאת - והחלה לרסס אותם עם המקלע הכבד שלה ממערכת הרואה-יורה שנשלטת מרחוק. המחבלים ירדו מההאמר והחלו לברוח רגלית, בתוך שטח ישראל, אך התצפיתנית ירתה לכיוונם - וחיסלה אותם. בינתיים, סגן מלייב מת מפצעיו בשטח אחרי הלחימה ההרואית בש.ג. המחבל האחרון בבסיס יפתח חוסל בשעה 13:00, והשליטה במחנה הושגה בשעה 17:00, אחרי הגעת כוחות התגבורת.
"הגעתם המהירה ולחימתם הנחושה והאמיצה של לוחמי גדוד 77 במרחב ש.ג יפתח מנעה מהאויב לכבוש את המחנה", נקבע בתחקיר, שבוצע במשך כשנה על ידי אל"ם (במיל') ירון סיטבון. "הגעת כוחות נוספים ומפקדים בכירים מנעה חדירה נוספת לבסיס", כתב, "והתנהגות חיילי ההנדסה היוותה כשל מקצועי וערכי". במתקפה על בסיס יפתח נפלו תשעה חיילות וחיילים, ובקרב במש"א ארז ובמטווחי זיקים נפלו קצין ושלושה לוחמים.
